ראול סרוגו, נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ
"המדינה מפסידה מכל הכיוונים"
"הממשלה קבעה מכסה שמכפילה את מספר העובדים הזרים שיוכלו לעבוד בישראל. זה טוב, אבל הבעיה זה לא המכסה, אלא להביא אותם. הבעיה היא בירוקרטיה וחסמים שמונעים את הבאתם, ואת זה לא ממש פתרו", כך משיב נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ לשאלה, מה עושים או נכון יותר מה צריך לעשות כדי להחזיר את הענף למסלול. "אנחנו כבר רואים סימנים לעליית מחירי הדירות חודש אחר חודש. רואים את כמות הדירות הלא מכורות, שהגיעה ל־70 אלף בשיא, אבל עכשיו במגמת ירידה. זה מראה שכמות הדירות הנמכרת גבוהה יותר מכמות התחלות הבנייה, וזה סימן רע מאוד. לא רק שהביקוש לא עונה על ההיצע, גם ההיצע העתידי לא יענה לביקוש העתידי".
מה מצב הקבלנים היום?
"הקבלנים בסיכון גבוה, ולצד זה כושר הביצוע הולך ויורד. אנחנו רואים שהכנסות המדינה מהנדל"ן הולכות ויורדות, והתוצר הולך ויורד. זו תקופה שהמדינה חייבת כסף בגלל המלחמה, ובמקביל היא מפסידה עשרות מיליארדים מהנדל"ן, כי היא לא מוצאת פתרון. המדינה מפסידה מכל הכיוונים ומשרד האוצר נגרר אחרי המצב. השוק מדבר, והאוצר כמו צופה מהצד; לא מביא או יוזם מהלכים שיגדילו את היצע הדירות. מה המשמעות? החוב הלאומי רק גדל, והתוצר יורד, זה יוביל לפגיעה בדירוג המדינה, ירידה בדירוג האשראי ועשוי להוביל לכדור שלג חמור".
ראול סרוגוצילום: אילן בשורמה צריך לעשות?
"על האוצר להוביל מהלכים שיצמצמו את ההשפעה השלילית של המלחמה. ראשית יש להביא עובדים. עד עכשיו שר האוצר לא התערב בנושא ולא עשה דבר כדי להגדיל את ההיצע של העובדים. הוא לא מתעניין בזה. הם אדישים לגמרי, בזמן שההשפעה על האוצר היא הגדולה ביותר. הוא היה יכול, למשל, לתקצב את משרד הפנים בתוספת עובדים ברשות ההגירה. זו בעיה שיש לה פתרון. יש להתייחס גם לשני היבטים נוספים חשובים – פיצוי על איחור במסירת הדירות בשל המלחמה ופיצוי גם לקבלני התשתיות. המדינה חייבת להתייחס לזה. זו אחריותה וגם רשלנותה – שאין עובדים ולכן יש איחורים. קבלני התשתיות במצב קשה מאוד. יש דימום פנימי בענף, שלא מפסיק, והממשלה לא עושה דבר כדי לעצור אותו. יש פרויקטים של בנייה ציבורית שנעצרו – וזה נזק לטווח ארוך".
למרות הטענות, סרוגו מסיים בנימה אופטימית עם קצת אור בקצה המנהרה – "הביקוש שחוזר זו בשורה טובה, אבל הממשלה חייבת להיכנס ולטפל בדברים".
רון אבידן, מנכ"ל אזורים
"אנחנו בשעת חירום"
"יש פגיעה חמורה בענף הנדל"ן למגורים. הממשלה חייבת להתערב ביתר שאת ולהסיר חסמים. אנחנו בשעת חירום", כך מתריע רון אבידן מנכ"ל חברת אזורים. "משבר ההיצע עוד יתרחב הרבה יותר ממה שחוזים כעת, כי לבעיות הרגילות של הענף, מתווסף עכשיו הנזק מיציאת הפלסטינים מחוץ למעגל העבודה, לצד כמות גדולה של פועלים זרים שעזבו ולא חזרו. מדובר בכ־100 אלף עובדים, כמות עצומה. דוגמה משמעותית מיני רבות היא תחום קבלנות חשמל, שבו הפלסטינים היו מאוד דומיננטיים. היעדרותם הובילה לירידה של 50% בתפוקה. זה מטורף וזה הרי משפיע על כל הבנייה. כולם מבינים שחייבים חשמל כדי לייצר דירה ראויה למגורים וגם לשטחים הציבוריים. בלי זה לא ניתן להתקדם בתחומים אחרים".
איפה המקום של היזמים אחרי 7 באוקטובר?
"המגזר הציבורי צריך לתת משקל הולך וגדל למגזר הפרטי. לא פעם הוכח שהוא יעיל יותר, מגיב מהר יותר, וקשור ומחובר יותר לצרכים שבאים מלמטה. נושא ההתחדשות העירונית מקבל חשיבות כפולה ומכופלת עכשיו, גם בהיבט שיקום ההריסות והקמת בניינים ושכונות חדשות וגם בהיבט של הצורך בהגברת אמצעי הביטחון, ובראשם ממ"ד".
רון אבידןצילום: תמר מצפימה תמליץ לרגולטור ולמקבלי ההחלטות?
"צריך להחליט לגבי העובדים הפלסטינים, וזו גם החלטה פוליטית. אם הוחלט שלא להחזירם - צריך פתרון אחר. גם במחיר הבאת עובדים עם פחות אישורים ופחות בירוקרטיה. או שמתייחסים לזה כמשבר דחוף שחייבים לפתור באפס זמן, או שעולם כמנהגו נוהג והבעיה נשארת. הכול מתחיל בהגדרת המצב כמשברי. בקורונה היה פרויקטור עם סמכויות־על. היה מצב חירום לאומי. יש להגדיר את מצוקת ענף הנדל"ן כבעיה לאומית ולקבל החלטות יוצאות דופן. תחילה יש לטפל בלוחות הזמנים. למשכי הזמן לקבל היתר בנייה אין אח ורע בעולם. כנ"ל עם משך הזמן של טופס 4. חודשים ארוכים לא הצדקה. יש להוציא הוראות שעה ולצמצם פרקי זמן באופן דרמטי, ב־90%. יש לטפל גם בתחום הדיור להשכרה ובפינוי־בינוי, והדברים שלובים זה בזה, כי דיירי פרויקט שנהרס, צריכים לעבור לגור בשכירות. היום בדיור להשכרה המשבר גדול וההיצע קטן. נכון לעכשיו אין שום תגובה מצד הממשלה למצוקה או להצעות של הסקטור הפרטי לטיפול במשבר. מחסור בדירות להשכרה יפגע גם ביכולת להוציא לפועל פרויקטי פינוי־בינוי. ללא שינוי משמעותי בהתנהלות, ייווצר משבר כבד מאוד, שירחיק יותר ויותר אוכלוסיות מהיכולת לרכוש או לשכור דירה".
תמיר כהן, מנכ"ל קבוצת שיכון ובינוי
"הפער בין הביקוש להיצע רק מחמיר"
"ענף התשתיות מתמודד כעת עם אתגרים עצומים, הרבה יותר משאר הענף", כך אומר תמיר כהן מנכ"ל קבוצת שיכון ובינוי, הכוללת בין היתר את חברת התשתיות סולל בונה. "יש מחסור חמור בעובדים בכל הענף, אבל עובדי תשתיות אמורים להיות הרבה יותר מיומנים ומקצועיים. נכון להיום יש טפטוף של עובדים מהודו, אבל המקצועיות שלהם בתחום התשתיות רחוקה מהנדרש. גם אם יבואו המונים – הם יידרשו לתקופה הכשרה משמעותית. צריך להבין את ההיקף - יש פרויקטים של מיליארדים, וכל עיכוב עולה הון כסף לנו ולמדינה. אם נוסיף לכך את מצוקת העובדים המקצועיים ואת העובדה שאלה הקיימים אינם מיומנים, זה רק מחמיר את המצב וגורם לעוד עיכובים".
ומה יכול להיות הפתרון?
"אנחנו בחברה משתדלים לנהל את העובדים הללו הכי טוב שאפשר, למשל להקצות עובדים מיומנים לצד הלא מיומנים, ולנסות לזרז את ההכשרה. זה קשה כפליים, כי רבים נמצאים במילואים. חשוב לציין, שמדובר בהכשרה כפולה, הן של מיומנות והן של בטיחות, כי בתחום התשתיות יש חשיבות רבה גם לבטיחות בעבודה, וגם את זה אנחנו מלמדים אותם, וזה לוקח זמן. בהנחה שברמה הלאומית והביטחונית תתקבל החלטה לא להחזיר פלסטינים לענף, פתרון אפשרי הוא לפתוח עוד מדינות שמהן אפשר להביא עובדים מנוסים. יש עוד פתרון שנהוג בעולם, אבל משום מה לא מאומץ בישראל - להביא עובדים ייעודיים לפרויקטים ספציפיים, בדומה לארה"ב למשל, שם עובדים משויכים לפרויקט או לחברה מסוימת, ואם לא עובדים בה, ויזת העבודה לא תהיה בתוקף. בארץ אתה משקיע הרבה בעובדים בהכשרה, אבל בפועל, אחרי ההכשרה כל עובד יכול לעבור לחברה אחרת. זה מעלה את המחיר ובסוף משפיע על כל הענף".
תמיר כהןצילום: יח"צאיך מחזירים את הענף למסלול?
"אנחנו רואים עלייה במכירת הדירות החדשות, בעיקר עקב תנאי מימון של 80/20 או אף 90/10. זה מאפשר לקנות דירות על הנייר. אבל זה רק פלסטר, כי הענף מורכב גם מדירות יד שנייה, ושם אין אפשרות לתנאי מימון כאלו. הפער בין הביקוש להיצע מחמיר, כי ככל שקצב המכירה של הדירות החדשות טוב יותר, המלאי שלהן מצטמצם. במקביל פחות דירות נוספות להיצע, כי המסלול הזה מאוד איטי. אם המצב יימשך כך, לא יהיו דירות חדשות בתוך חצי שנה מהיום. חשוב להבין, שמבצעי המימון לא רק מדללים את המלאי, הם גם יוצרים בור תזרימי לחברות שמקבלות בשלב ראשון רק חלק קטן מהתשלום והריבית הגבוהה מובילה להלוואות יקרות. פתרון אפשרי יכול להיות מה שעושים בחלק ממדינות אירופה, וזה לסבסד חלק מעלות הריבית כדי לסייע ברכישת דירות. סבסוד שכזה הוא לא החלטה פופולרית באמצע מלחמה, וקשה לראות איך החלטה כזו יכולה להתקבל כעת. אבל אם הרעיונות הללו יעלו, אולי מישהו ירים את הכפפה. זו בעיה שחייבים לפתור".
מיכל גור, מנכ"לית אלמוגים
"הענף בכאוס. קשה לראות מה הכיוון שהולכים אליו"
"הענף בכאוס. קשה לראות מה הכיוון שהולכים אליו, וכל חודש יש הפתעה אחרת. מתכננים משהו אחד ופתאום מבינים שהוא לא רלוונטי. משקיעים בהתחדשות עירונית, אבל רואים שהקצב נהיה איטי יותר. אנחנו תלויים במשרד האוצר, במשרד השיכון וברמ"י, אבל אף אחד מהם לא נותן איזה קו ברור, איזה אופק, שממנו אפשר לעלות על המסלול. אני לא זוכרת תקופה כזו, שבה כל שבועיים מנסים לחשוב על כיוון חדש. 34 שנים אני בענף, ואף פעם זה לא היה כך. אבל למרות הכול - חייבים להמשיך. יש לנו קרקעות שרכשנו, יש התחלות בנייה, יש עשייה גם בהתחדשות עירונית, ויש דיירים שרוצים להתקדם. איפה שאפשר – פועלים", כך מספרת מיכל גור, מנכ"לית אלמוגים.
מיכל גורצילום: לילך רזלדבריה, המצב הקשה בענף מחייב היום חברות לחשוב קדימה ולהיות מחושבות. בין היתר היא סבורה, שהעובדה שההתחדשות העירונית הולכת ונהיית דומיננטית, לצד עלויות המימון הגבוהות והריבית הגבוהה, מובילה לצורך בשיתופי פעולה בין יזמים למוסדיים. "בתחום ההתחדשות העירונית אנחנו רואים פרויקטים בהיקפים מאוד גדולים. אומנם אפשר להתקדם לשלבי היתר הבנייה בצעדים קטנים, ולא צריכים בנקים בשלבים הראשוניים, אבל כשמתקרב היום הגדול אחרי השקעה של כמה שנים, וצריך להעמיד את ההון העצמי – זה הרבה מאוד. הגופים המוסדיים הם אלו המתאימים לעניין הזה; חברות מימון חוץ-בנקאי וגם חברות הפנסיה. חלקן ממש מתחילות להיכנס לשיתופי פעולה עם היזמים. הן רוצות להיכנס פנימה כשותפות וליהנות מרווחי הפרויקט. הדברים האלו קורים עכשיו יותר, החברות מחפשות אפיקי השקעה חדשים, והיזמים והקבלנים מחפשים את השותפים".
עוד סבורה גור, כי העובדה שיש ליזם גם זרוע ביצועית בתוך הבית היא יתרון חשוב. "אנחנו צמחנו מהביצוע. מ-1986 יש לנו סיווג הכי גבוה והיקף בלתי מוגבל. זה חשוב, כי אתה יכול לשלוט על קצב הבנייה. אם תלויים בקבלן חיצוני, אין גמישות, וקשה לפעול כך. אנחנו גם יודעים מה קורה בתחום חומרי הגלם, ויודעים להיערך. אם יש בעיה בטורקיה, יש הובלות ממקומות אחרים. זה חשוב מאוד היום, ומאפשר לנו להתמודד גם עם המחסור בעובדים, כי יש לנו קבוצה סינית אחת שאיתה אנחנו עובדים כבר שנים. בזכות זה, האתרים שלנו פתוחים ועובדים".
נקודה אחרת שאליה היא מתייחסת קשורה לתכנון קדימה ולעובדה שהביקוש היום הולך ומשתנה: "יש שינוי באורח החיים של הצעירים, שמצריך התאמות של דירות המגורים. דירות של 2-3 חדרים הפכו למבוקשות מאוד. פעם זה היה מבוקש על ידי משקיעים, היום יש עלייה משמעותית בביקוש לדירות הללו למגורים".
מיכה קליין, מנכ"ל אפריקה ישראל מגורים
"יש להקים כוח משימה רב־משרדי שיתכלל את האירוע"
"ישנם היום אתגרים משמעותיים ברמת המקרו בענף הנדל"ן, שטרם קיבלו מענה. ומה שכן התקבל לו מענה – רחוק מלהיות מספק. כמעט 100 אלף פועלים נגרעו מהשוק, וברמת הענף אנחנו רואים פחות התחלות בנייה. הפיצוי על אובדן העובדים שהיו, שהיה אמור להגיע ממדינות אחרות כמו הודו לא מגיע, והעובדים שכבר מגיעים, צריכים תקופת מעבר והכשרה", כך מסביר מיכה קליין, מנכ"ל אפיקה ישראל מגורים.
החרם הטורקי והלחץ על נתיבי השיט והסחר משפיעים?
"אנחנו רואים קשיי אספקה ברמת הענף כולו. זה מוביל ללוחות זמנים ארוכים יותר, ויש חשש ממה שעתיד להיות בהמשך, וזה מנהל את היומיום. לאורך השנים הקפדנו לא לעבוד עם פועלים פלסטינים בעבודות השלד, בעיקר בגלל השפעת החגים והסגרים על משך העבודה. מהבחינה הזאת, אחרי 7 באוקטובר היינו יותר מאורגנים מהשאר. בכל הקשור לחומרי גלם, עם התחלת המלחמה ראינו והבנו מה הולך להיות ברמת האספקה, וכבר בתחילת האירוע הזמנו את כל החומרים לאתר מראש. הזמנו אפילו מעליות, שיושבות אצלנו באחסון".
מיכה קלייןצילום: שירן כרמליש מענה מהממשלה?
"עברו חודשים ארוכים מאז החלה המלחמה, והייתי מצפה שנהיה במקום אחר; הייתי מצפה שיגיע הרבה יותר כוח אדם לאתרים, שיטפלו בהליכים בירוקרטיים, שיציגו פתרונות יצירתיים. אבל לפני שהולכים על פתרונות כאלה, צריך פשוט לעשות מהלכים, ואנחנו לא שם. הייתי מצפה להקמה של כוח משימה רב-משרדי, שיתכלל את האירוע ויידע לתת מענה לכל הדברים: פיצויים, כוח אדם, ערבויות. גוף שיוכל לראות מה קורה מלמעלה ולטפל. במבחן התוצאה אנחנו רואים התחלות בנייה נמוכות יותר, כוח אדם חסר, והכול משפיע על הענף. בסוף את המחיר הזה כולנו נשלם.
מה עם סוגיית הריבית והמימון?
"גם זה משפיע במקרו; מכביד גם על הרוכשים ברמת המשכנתה וגם על היזמים, כי הם נשארים במינוף גבוה ומתקשים להתקדם. בנוסף בשל הריבית הגבוהה פחות ניגשים למכרזי דיור להשכרה, ובלי מענה הולם מצד הממשלה למצוקה הזו, היא רק תחריף. מצד שני התחזיות של בנק ישראל הן עדיין להפחתת ריבית, ואנחנו רואים בעיקר רצון לקנות דירות מקבלן. ראשית בשל הרצון והצורך בממ"ד, אבל גם בשל מבצעי המימון והציפייה להפחתת ריבית לאורך זמן – זה דוחף הרבה לקוחות לרכוש דירות חדשות. לדעתי, המחיר בעתיד רק יעלה".
ארנון פרידמן, מנכ"ל אשדר
"יש ציבור אופטימי ויש יזמים אופטימיים, וזה חשוב מאוד לכלכלה"
"עם פרוץ המלחמה הייתה עצירה. גם הציבור הרחב עצר רכישות כחודש וחצי, וגם היזמים והקבלנים נכסו למגננה. אבל מאז, ככל שהזמן עבר, יש חזרה לפעילות. גם רוכשים חוזרים לקנות וגם הקבלנים והיזמים חוזרים לעבוד ולקנות קרקעות. זה אומר שיש ציבור אופטימי ויש יזמים אופטימיים – וזה חשוב מאוד לכלכלה", כך סבור ארנון פרידמן, מנכ"ל אשדר. "אם הכלכלה תחזור לדהור קדימה, וההשפעות בכל הקשור לסחר העולמי ויחסי הכלכלה למול העולם לא יהיו חדות מדי, אני מניח שיהיה בסדר גם בנדל"ן". אבל לצד האופטימיות, פרידמן מזהיר מפני שאננות: "אם המדינה לא תצא מהמשבר הזה מהר יחסית, ואם חלילה תיכנס למיתון ממושך מהמלחמה, כולנו בצרה אחת גדולה".
ארנון פרידמןצילום: אשדרפרידמן מוסיף: "יש מצוקות גדולות מאוד והרבה דברים שעל המדינה לטפל בהם כדי לצמצם את הנזקים והפערים שנוצרו. ישנה מצוקת העובדים שמובילה לאי ודאות. יש להביא תחילה עובדים זרים בכמויות גדולות או לחילופין להחזיר כזו או אחרת פלסטינים לעבודה. זה יכול להיות בגיל מסוים או עם רקע מסוים. עד שהנושא לא יטופל - אי אפשר לדעת עד כמה הנזק יהיה גדול בכל הקשור לאיחורים במסירת דירות למשל. במקביל, עובדים זרים הם לא התשובה לכול, כי חסרים בעלי מקצוע, שהזרים לא יכולים להחליף. גם אם יגיעו המון סינים או מולדבנים, אבל לא יהיה חשמלאי שיזרוק את הצנרת ביציקת הבטון, אי אפשר להתקדם בפרויקט. יש מצוקה גדולה, שאני שומע שמנסים לטפל בה, אבל תוצאות עדיין לא רואים. איש לא מטפל בשאלה מי יישא בנזק של האיחורים במסירת דירות למשל; משאירים את הצדדים להתקוטט. הכי נכון שיחלקו את הנטל בין כולם, כי בסוף איש לא אשם כאן. גם המדינה צריכה לשאת בחלק מהנטל, אבל בינתיים משאירים אותנו להתמודד עם הרוכשים לבד".
מבצעי המימון שיש היום מדרבנים אנשים לקנות דירות. אולי הביקוש לא אמיתי?
"אני מאמין שרוב הרוכשים לא מסתכלים רק בעיניים כלכליות נטו, אלא גם כצורך אמיתי. האוכלוסייה ממשיכה לגדול, ואנשים צריכים דירות. כל אחד רוצה דירה בבעלותו, בטח כשרואים מה קורה עם מחירי השכירות, שירדו קצת בתחילת המלחמה, אבל עכשיו חוזרים לעלות. גם בהגרלה של דירה בהנחה אין היצע גדול באזורי הביקוש. מבצעי המימון גם פותרים לאנשים בעיה אחרת: יש מי שרוצה לקנות, אבל חושש למכור את הדירה הישנה, כי מצב השוק לא טוב. עסקאות המימון מאפשרות לו לשלם מעט היום, ולקבל דירה בטווח רחוק, וכך גם מועד המכירה של הדירה הישנה מתרחק".
פרידמן מסיים בנימה חיובית: "יש סיבה לאופטימיות. נתוני התעסוקה למשל והתנועה הכלכלית לא רעים. יש להבין שהעורף הוא חלק מהמלחמה. אם מי שלא לוחם, לא ימשיך לעבוד ולהניע את הכלכלה וייכנס למרה שחורה – הכלכלה תשקע. צריך להמשיך לתכנן ולבנות".
ערן סיב, יו"ר התאחדות קבלני השיפוצים
השיפוצניקים: "הענף היחיד שלא קיבל שום פתרון"
"ענף השיפוצים העסיק 15 אלף פלסטינים לפני 7 באוקטובר. עבודת קבלני השיפוצים הייתה מבוססת על פלסטינים, לא ישראלים ולא זרים, והמדינה תמכה ועודדה את זה. ביום אחד הכול קרס, וענף השיפוצים נתקע". כך מספר ערן סיב, יו"ר התאחדות קבלני השיפוצים. לדבריו, בעוד ענפים אחרים זוכים להתייחסות כלשהי מהמדינה, קבלני השיפוצים נשכחו ומצבם רק מידרדר. "קבלני שיפוצים פשוט קרסו. נתקעו במהלך עבודה שאי אפשר לסיימה. אי אפשר למצוא צוות חלופי, אין עובדים זרים, כי אנחנו לא זכאים להם וזה גם לא רלוונטי לסוג העבודות שלנו. קבלני שיפוצים שהתחילו עבודות לפני 7 באוקטובר, פשוט נשארו בלי פתרונות ללקוחות. כבר חודשים שאין להם יכולת להמשיך עבודות או להתחיל חדשות ובטח לא לסיים מה שהתחילו. קיבלתי המון טלפונים מאנשים שלא יודעים מה לעשות. יש מי שישב עם הלקוחות והסביר להם את המצב – הלקוחות שילמו את מה שנעשה עד, אז ונפרדו בהבנה. אבל יש גם מי שלא הצליחו להתפשר, והיו לא מעט תביעות נגד קבלני שיפוצים, כולל שיפוצניקים שהיו מגויסים בצו 8. יש כאן בעיה".
ערן סיבצילום: רונן מחלבסיב מתאר מצב קשה מאוד בענף ובקרב בעלי המקצוע: "היו קבלני שיפוצים שהרימו ידיים ופשוט עזבו את המקצוע. אחרים אף עזבו את הארץ. לא עומדים בנטל הזה ולא עומדים גם בלחץ הכלכלי והנפשי. והמדינה? כלום. לא התייחסה. אנחנו הענף היחידי שלא קיבל שום פתרון. גם ענף הבנייה במצוקה, אבל שם לפחות הגיעו קצת עובדים. בינתיים הפלסטינים מגיעים לעבודה דרך הגדר בצורה לא חוקית, ויש מי שאין לו ברירה אלא להעסיקם. הפרדוקס הכי גדול הוא שהיתרי העבודה שלהם ממשיכים להתחדש, אבל אין להם אישור להיכנס. יד ימין לא יודעת מיד שמאל".
מה עם עובדים ישראלים?
"כבר שנים שישראלים לא רוצים לעבוד בעבודה פיזית קשה. אם כבר מוצאים מי שרוצה, אחרי תקופה שהוא מקבל את ההכשרה ועובד עם קבלן שיפוצים, הוא פשוט הולך ופותח עסק לבד. זו המציאות וזה לא פתרון".
אז מה יכול להיות הפתרון?
"שיתייחסו אלינו. זה ענף שמעסיק המון אנשים במשק. אפשרות אחת היא שיאפשרו לנו להעסיק עובדים זרים בהעסקה ישירה, לא דרך חברות כוח אדם. לקבלני השיפוצים המתווה הזה יקר מדי ולא מתאים. שייתנו לנו להעסיק כמו בחקלאות, ישיר. יש שכר מינימום וניתן ערבות למדינה על כל הזכויות הסוציאליות והכול. פתרון נוסף יכול להגיע מהדרום. המון ירדנים עובדים במלונות באילת. למה שלא יעבדו גם בשיפוצים כפתרון לתקופה הזו? בסוף יש כאן משפחות שרוצות להתפרנס".
אבישי בן חיים, מנכ"ל רוטשטיין
"אם זה תלוי בממשלה, זה לא קורה"
"האנרגיה שמשקיעים בממשלה בניסיון לפתור את בעיות הענף לא מספיקה ולא נכונה. יש מי שזה תפקידו, ועליו לשבת עכשיו ולעשות את זה בצורה משמעותית", כך סבור אבישי בן חיים, מנכ"ל חברת הנדל"ן רוטשטיין, "בתחילת הדרך, כשקמה ממשלה עם שרים חדשים ומנכ"לים חדשים למשרדי הממשלה - הייתה לי תקווה. אבל לצערי גם הם כנראה התעייפו, אני לא רואה התקדמות ואין עבודת מטה מסודרת. בעבר פעל מטה הדיור, גוף שתכלל את כל הפרמטרים בענף הנדל"ן, ויש בו המון גורמים שונים. זה לא קורה היום, וכשאין מי שמסדר ומטפל, זה לא יעבוד. אנחנו נמצאים במצב שאין סוף לנושאים שמחייבים טיפול, אם זה כוח האדם החסר, העלייה בתשומות, מיעוט מכרזי קרקע. כל אחד עושה קצת, אבל מלמעלה נראה שאין יד מכוונת, לא קורה כלום. המציאות הזו עושה רע מיום ליום, ואנחנו כיזמים צריכים להתמודד עם זה, כל אחד לפי יכולתו. היו יכולים לעשות הרבה יותר".
אבישי בן חייםצילום: עודד קרנימה היה אפשר לעשות למשל?
"יש הרבה דוגמאות. למשל המחסור בכוח האדם - איך לא מביאים עובדים? אם זה היה בידיים של הקבלנים או היזמים זה כבר היה קורה, והיה הרבה יותר יעיל. הבירוקרטיה פשוט הורסת הכול. דוגמה נוספת לפתרון שאפשר לקדם, קשורה לנושא תשומות הבנייה וחומרי הגלם. זה משהו שהיה צריך לחשוב עליו ולמצוא חלופות, ולהביא חומרי גלם ממקומות אחרים. וזה בדיוק הנקודה, אם זה תלוי בממשלה, זה לא קורה, זה הכול פרטצ'. אם יאפשרו לקבלנים והיזמים למצוא פתרונות – נמצא אותם גם מתחת לאדמה" .
איך זה משפיע עליכם כחברה?
"אין תפוקה מלאה באתרי הבנייה, סביב 75%, וחובה להתייעל. זה מה שאנחנו עושים, והיום כולם עובדים קשה יותר. אנחנו מגרדים עובדים מהגורן ומהיקב, ולהבנתי, כולם כך. העלויות בינתיים זוחלות כלפי מעלה. בגלל שאנחנו גם קבלני ביצוע, אנחנו יודעים איך לשלוט בכל התהליך ונערכנו נכון. לא ניכנס לפרויקט אם לא נדע איך נסיים אותו. גם תכנון קדימה זה לא עניין פשוט, אבל למזלנו, התארגנו נכון, פעלנו לפזר את הפעילות. יש לנו גם התחדשות עירונית ענפה, פעילות שבה אנחנו רק מעמיקים, כך שלא נהיה תלויים במכרזי רמ"י. זו עבודה סיזיפית, אבל שכרה בצידה. במקביל פועלים גם בתחומי המרכזים המסחריים השכונתיים וגם המרלו"גים (מרכזים לוגיסטיים), ואלו עוד רגליים יציבות לצד המגורים. רק שיתנו לנו לעבוד – שלא יפריעו".
דן פרנס, מנכ"ל קרסו נדל"ן
"המדינה צריכה לקחת אחריות"
"מחודש נובמבר חזרנו לרמות הביקוש של שנת 2022 בכל הקשור לדירות למגורים. יש ביקוש קשיח בכל הפרויקטים שלנו. זה הפתיע על רקע המלחמה, וניסינו להסביר זאת לעצמנו. התשובה בסוף היא שאנשים חייבים לגור איפשהו, והביקוש שהחל לרדת עם עליית הריבית, לא נעלם. האוכלוסייה הולכת וגדלה, והיה צריך להסתגל למציאות החדשה", כך דן פרנס, מנכ"ל קרסו נדל"ן. "בחלק גדול של 2023 הייתה ירידה בביקוש – אבל בסוף זה מצטבר ומתפרץ. אנשים הסתגלו לריבית החדשה, וצריך להזכיר שזו לא ריבית שלא ראינו בעבר; הייתה ריבית גבוהה, וגם אז קנו דירות. אנחנו רואים את זה אצלנו וגם בחברות אחרות".
מה לגבי ההיצע? הבנייה בפועל?
"בכל הקשור להיצע, בתקופה של האטה בעסקאות וגם על רקע אי הוודאות לאור חוסר היציבות הפוליטית והחברתית, היו יזמים שבחרו להקפיא פעילות או להמתין. זה הוביל להאטה בהתחלות בנייה, מה שמעצים עכשיו את האפקט של חזרת הקונים על מול היצע נמוך. כל חברה נהגה כפי שחשבה לנכון. אנחנו בתקופה הזו המשכנו כרגיל, מתוך הבנה שההאטה תהיה זמנית. דחפנו את כל הפרויקטים קדימה כדי להביא אותם לבנייה ולשיווק. את משבר חומרי הגלם אנחנו לא מרגישים ישירות, כי אנחנו מתקשרים עם קבלני ביצוע בפרויקטים, אבל יש השפעה במחיר ובעיקר בכל הקשור לעובדים.
דן פרנסצילום: לני בן בשטב־8 באוקטובר הוטל סגר, ועיקר כוח העבודה נעלם בן לילה. בשבועות הראשונים אתרים היו פחות או יותר מושבתים. לאחר מכן החלה חזרה לפעילות. לשמחתנו, האתרים שלנו חזרו לפעול, אבל גם היום עדיין לא עובדים ב־100%. זה מייצר עיכובים בלוחות הזמנים ועלייה בעלות כוח האדם. מחיר העובדים התייקר בכמעט 100%. לגבי לוחות הזמנים בפרויקטים, צריך לראות איך הדברים יתפתחו. יש לי צפייה מהממשלה, שהיא תכיר באירוע הזה ותקבע הסדר, שבמסגרתו לא הקבלנים והיזמים יהיו אלו שיצטרכו לשאת בנזקים. המדינה צריכה לקחת אחריות. צריך לתת תקופת גרייס מול רוכשי הדירות. מאכזב מאוד שחודשים ארוכים מפרוץ המלחמה הממשלה לא מצליחה למלא את החוסרים. בכל העולם יש עובדים שהיו שמחים לעבוד כאן בתנאי השכר והעבודה של ישראל".
הממשלה נמנעה שנים מלטפל בהיצע. במקום לשחרר חסמים, טיפלו בדברים קטנים ויצאו עם תוכניות פופוליסטיות שמטפלות בעיקר בביקוש, דוגמת מחיר למשתכן. אף תוכנית כזו לא הגדילה את ההיצע. למה היתר בנייה צריך לקחת שלוש וחצי שנים, כשבמדינות אחרות מדובר בחודשים? שנים ארוכות חשבתי, שיש מסגרת קבועה של חוק התכנון והבנייה, ושלא נכון לשנותו מהיסוד, כי זה יהיה מורכב מדיי. שיניתי את דעתי – אנחנו נמצאים היום במצב בלתי סביר. חייבים למצוא בעולם מודל שעובד ופשוט להעתיק אותו ולהתאים אותו לישראל, כי יש כאן מאפיינים ייחודיים, אבל לאמץ מאפס שיטה חדשה, שיעילותה ואיכותה מוכחות".
