בית המשפט המחוזי בלוד קבע לאחרונה שיש לאפשר לבתה של אישה שהלכה לעולמה והורישה לה את הדירה המשפחתית, להוכיח שהאם לא הייתה מודעת לכך שהבית היה רשום על שם בעלה שנפטר לפניה.
ההורים נישאו בלוב בשנות ה-40 והביאו לעולם תשעה ילדים. לאחר שעלתה ארצה קבעה המשפחה את מושבה בדירה הנמצאת על מגרש רחב ידיים באור יהודה. הנכס נרשם על שם האב שהלך לעולמו לפני כשלושה עשורים. בשנים 2005 ו-2014 ערכה האם שתי צוואות שבהן הורישה רק לאחת מבנותיה את מלוא רכושה, לרבות הדירה.
1 צפייה בגלריה
שכירות אילוס אילוסטרציה נדלןשכירות אילוס אילוסטרציה נדלן
אילוסטרציה
(shutterstock)
ואולם, נוכח העובדה שהנכס היה רשום על האב בלבד, אחרי מות האם ב-2019 נותרו הצוואות הללו במידת מסוימת ריקות מתוכן. בהתאם לצו ירושה שהוצא במרץ 2022 חולקה הדירה שווה בשווה בין האם (ונוכח צוואתה – לבתה היורשת) ובין שמונת האחים הנוספים.
בתגובה הגישה הבת הזוכה תביעה לבית המשפט למשפחה בכפר סבא, וביקשה להצהיר על אימה כבעלת החצי הנוסף, שאינו נתון לה מכוח צו הירושה, בשל חזקת השיתוף ששררה לטענתה בין הוריה. אלא שהיא נדחתה על הסף בגלל התיישנות: נקבע שמרוץ ההתיישנות החל עם פטירת האב, ומשהאם לא פעלה במשך שנים ארוכות עד למותה לרשום את זכויותיה בבית – יש לראותה כמי שוויתרה עליהן.
עו"ד חיה רודניצקי -דרורי עו"ד חיה רודניצקי -דרורי צילום: יובל כהן אהרונוב
בערעור שהגישה למחוזי טענה הבת שאימה לא ידעה קרוא וכתוב, ובמשך השנים מאז מות בעלה – אף אחד מילדיה לא ערער על זכויותיה בבית. בנסיבות אלה אין לראות בשתיקתה משום ויתור על הבית. הבת הוסיפה שמרוץ ההתיישנות נדחה למועד פטירת האם ב-2019, כך שהתביעה לא התיישנה.
יתר האחים טענו כי אין להתערב בפסק הדין, אלא ששופטי המחוזי ורדה פלאוט, צבי ויצמן ויעל מושקוביץ קבעו כי בפועל טענת הבת הזוכה שלפיה אימה לא הייתה מודעת במשך חייה לכך שאינה רשומה כבעלים של הבית, לא התבררה בפסק דינו של בית המשפט למשפחה, ומשכך ראוי להחזיר את הסוגיה לבחינה מחודשת.
"המערערת מבקשת להיאחז בכך שהמנוחה לא ידעה קרוא וכתוב ולא יכולה הייתה להבין מסמכים שהגיעו לידיה, ככל שהגיעו, בעניין רישום הזכויות בדירה, וכי היא עצמה סברה, כאמה המנוחה, שהדירה הייתה משותפת להוריה", כתבו.
מנגד צוין בפסק הדין כי יתר האחים טוענים שהיו לאם הזדמנויות להיוודע לפרטי הרישום, וזאת מעצם פנייתה לעורכי דין לשם עריכת צוואותיה, שלבטח עדכנו אותה בעניין הרישום. השופטים הדגישו כי מדובר בטענות עובדתיות שדורשות הוכחה, ויש להעניק למערערת את האפשרות לסתור אותה באמצעות ראיות מתאימות מטעמה, גם אם סיכויי ההוכחה נמוכים. לפיכך הם הורו על השבת העניין לבית המשפט למשפחה לבירור מעמיק.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין • ב"כ המערערת (הבת): עו"ד ברק קראוס • ב"כ האחים: עו"ד א. וינריב • עו"ד חיה רודניצקי-דרורי עוסקת בירושות וצוואות • הכותבת לא ייצגה בתיק • בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין • ynet הוא שותף באתר פסקדין