בית משפט השלום בקרית גת דחה לאחרונה תביעה של אישה שטענה שחתמה על זיכרון דברים לרכישת דירה, אבל המוכר מתחמק מלחתום על הסכם סופי. השופט יניב בוקר לא הסכים להורות על העברת הנכס לרשותה וקבע שבפועל היא אותתה למוכר שהיא יורדת מהעסקה.
בספטמבר 2016 חתמה התובעת על זיכרון דברים לרכישת הדירה תמורת 950 אלף שקל, ובהתאם להסכמות היא העבירה למוכר תשלום ראשון של 100 אלף שקל. לטענתה, עוד בטרם נחתם זיכרון הדברים היא דאגה להעביר 20 אלף שקל נוספים למתווך "על החשבון".
לדבריה, חרף העברת 120 אלף השקלים והחתימה על זיכרון דברים – המוכר פועל בחוסר תום לב ונמנע מלקיים את ההסכם, תוך שהוא גורף לכיסו דמי שכירות בגין השכרת הדירה שהייתה אמורה לעבור לחזקתה. היא עתרה לאכוף את ההסכם ובנוסף לחייב אותו לפצות אותה בכרבע מיליון שקל עבור דמי שימוש ראויים, פיצוי מוסכם, עוגמת נפש, אובדן זמן, טרחה והוצאות.
מנגד טען המוכר שהעסקה בוטלה על רקע בעיות וחסמים בירוקרטיים שאינם תלויים בו. לתמיכה בגרסתו הוא הגיש לבית המשפט הקלטות של שיחות עם האישה, שמהן עולה שהיא דרשה ממנו את כספה בחזרה – מה שמלמד לשיטתו כי חזרה בה מהקנייה. בהיעדר עסקה לאכוף, טען, התביעה חסרת בסיס ודינה להידחות.
ואכן, השופט בוקר כתב שגרסת התובעת ביחס להשתלשלות האירועים הייתה מתפתחת, פתלתלה, מתחמקת, מלאה סתירות וחסרת היגיון. לדבריו היא "גילתה טפח אך הסתירה טפחיים ושינתה את טענותיה מעת לעת, על פי האינטרס המשתנה שלה בתוצאת ההליך".
בפסק הדין צוין שהסתירות בגרסתה החלו כבר במכתב ההתראה שקדם לתביעה. כך, באותו מכתב היא נקבה בשני מועדים שונים ביחס למעמד חתימת זיכרון הדברים. הובהר שהנטל להוכיח את מועד החתימה מוטל עליה, שכן הדבר משליך באופן ישיר על השאלה אם הצדדים עמדו בהתחייבויותיהם על פי זיכרון הדברים.
עו"ד משה זילברמןבני גם זו לטובההמוכר, לעומת זאת, היה אמין בעיני השופט. גרסתו ביחס למועד החתימה מלמדת על איחור של יותר מחודש בתשלום הראשון (100 אלף שקל). כך שיוצא שדווקא התובעת היא זו שהפרה את זיכרון הדברים.
ביחס לתשלום הנוסף צוין כי 20 אלף השקלים הועברו לחשבון עלום שאינו קשור למוכר. השופט הבהיר שזהו מוקד המחלוקת בין הצדדים – הסכום המדויק אותו יש להשיב לתובעת – כאשר למעשה שניהם מסכימים שהעסקה בוטלה כבר.
באחת השיחות שהוגשו מטעם ההגנה נשמעה נציגת התובעת אומרת למוכר: "הבנתי שאתה צריך את הפרטי חשבון להעביר את הכסף... בוא אני אתן לך את הפרטי חשבון, הרי היא העבירה לך 120 אלף שקל". נקבע שמדובר בראיה ברורה לחזרתה של התובעת מהעסקה.
השופט נימק שהתובעת לא יכולה לאחוז במקל מכל קצוותיו – גם לבטל את העסקה וגם לבקש לאכוף אותה. לפיכך הוא דחה את התביעה וחייב אותה בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 24,634 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד גרשון קליינר
• ב"כ הנתבעים (המוכר ואשתו): עו"ד יורם מכלוף
• עו"ד משה זילברמן עוסק בדיני מקרקעין
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
