ביום ראשון השבוע הודיעה רשות החברות הממשלתיות רשמית: קבוצת מילגם של משפחת ויל יחד עם חברת הפניקס זכתה במכרז על רכישת חברת דואר ישראל, לאחר שהגישה את ההצעה הגבוהה ביותר: 461 מיליון שקל. הבשורה שיחררה אנחת רווחה לא רק אצל עובדי החברה, שרק לפני שנתיים ריחפה מעליה סכנת סגירה אחרי שנים של הנשמה מלאכותית והפסד מצטבר של כמעט שני מיליארד שקל, אלא גם במשק כולו. כישלון המכרז היה גורר לתהום את אחת החברות האיקוניות של המדינה, ומחריף את תחושת חוסר היציבות המרחפת מעל הכלכלה הישראלית בימים אלה.
כתבות נוספות למנויים:
באוצר קיוו ליותר, אבל יחסית לאלטרנטיבה העגומה ולתקופה הנוכחית, בירכו השבוע בשמחה על המוגמר. החברה הממשלתית הכושלת, שהפכה לבור ללא תחתית של כספי ציבור, עברה סוף־סוף לידיים פרטיות, לטובת כולם. לפי ההערכות, בתוך כחודש וחצי יסתיים תהליך הרכישה והעברת 100% מהמניות לבעלים החדשים. לקו הסיום הגיעו שתי קבוצות: מילגם בהובלת האחים ויל, מבעלי פנגו וגט, שזכתה במכרז ומולה קבוצה בהובלת רמי לוי ודלק ישראל שהציעה לרכוש את הדואר בכ־380 מיליון שקל.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
שני אנשים הכינו בשנתיים האחרונות את חברת הדואר להפרטה הזו: המנכ"ל דוד לרון ויו"ר הדירקטוריון מישאל וקנין. הם הצליחו להעמיד אותה על הרגליים בעזרת הסדר הבראה גרנדיוזי בעלות של 1.7 מיליארד שקל. זה כלל גם הסדר פרישה נדיר של 1,050 עובדים, ובעיקר שורה של שינויים ארגוניים, שהובילו בהדרגה להתייצבות פיננסית של החברה, ולבסוף אפילו לרווח. הם סגרו סוכנויות דואר, החליפו ציוד ישן, בנו מערכי מיון אוטומטיים, פתחו מרכזי מסירת חבילות בתוך עסקים קטנים, הקימו אגף שירות גדול, ועוד.
ברבעון הראשון של 2023 עברה כבר דואר ישראל לרווח נקי, לאחר שלוש שנים של הפסדים מצטברים. זה היה האות לפתיחתו הרשמית של הליך המכירה ביולי 2023. בשנת 2023 כולה הסתכם הרווח שלה ב־32 מיליון שקל.
461 מיליון שקל זה לא מעט מדי? הרי היו הערכות שהחברה שווה הרבה יותר, אפילו פי שלושה.
לרון: "העסקה הזו הושלמה במחיר טוב והוגן לכל הצדדים. המדינה עושה תהליך מאוד מסודר כשהיא מוכרת חברות, והיא מזמינה הערכות שווי חיצוניות. כאן התקבלו שתי הערכות שווי מגורמים מקצועיים – אחת עמדה על 205 מיליון שקל, והשנייה על 470 מיליון שקל. קבוצת מילגם שמה כאן סכום מאוד משמעותי, שהוא בקצה העליון של הערכות השווי. צריך גם לקחת בחשבון, שהקבוצה לוקחת על עצמה בנוסף חוב של כ־400 מיליון שקל. כך שמחיר העסקה הכולל הוא למעשה כ־900 מיליון שקל.
"אני רוצה להזכיר, שכאשר נכנסנו לחברת הדואר – מישאל וקנין ואני – היא סגרה שנה עם הפסד של כ־300 מיליון שקל, ובסך הכל כשני מיליארד שקל הפסד בשלוש שנים. לא היה לה כסף לשלם משכורות, היא הייתה בחדלות פירעון. אי־אפשר היה לקבל תמורתה לא מיליארד שקל ואפילו לא מיליון — אי־אפשר היה בכלל למכור אותה. למעשה, בשנה הראשונה עסקנו רק בהבראת החברה, בניסיון להביא אותה לרווחיות, למצב שהיא יכולה להחזיק את עצמה. רק אחרי שהשלמנו את זה יצאנו למהלך ההפרטה. כך שהדיבורים על שווי של מיליארד או מיליארד וחצי שקל לא מחוברים לעובדות.
"בכלל, אני רוצה לומר כאן משהו עקרוני, שחורג קצת מהציניות שאנחנו מורגלים לה: יש פה מפגן עוצמה של המשק הישראלי – מדינת ישראל מצליחה באמצע מלחמה להוביל מהלך הפרטה של חברת הדואר שלה. בכל המדינות שבהן נעשה מהלך דומה, הוא היה מורכב מאוד. זו נקודת אור גדולה למשק כולו. בסופו של דבר, חוסן לאומי נמדד במעשים, לא בדיבורים. ומהלך כזה מקרין גם על הסביבה".
לרון, 62, תושב קיבוץ רגבה שבצפון, אב לנועה ולתמיר ואלון, שסיימו זה עתה חצי שנה במילואים, צבר ניסיון ניהולי רב בקשת רחבה של חברות בארץ. את עיקר הקריירה, כ־15 שנים, עשה בתפקידים שונים בשטראוס, ארבע שנים כיהן כסמנכ"ל סלקום, שנה כיו"ר חברות הבת של תנובה, ארבע שנים כמנכ"ל דלק קמעונאות, ושבע שנים כסמנכ"ל תפעול בשופרסל. ב־2022 קרא לו וקנין, שאותו הכיר מעבודתם המשותפת כסמנכ"לים בסלקום, להגיש את מועמדותו למנכ"לות הדואר.
אתה איש מקצוע עם רזומה מרשים. למה הסכמת להכניס את ראשך ב־2022 למיטה החולה הזו?
"אם זו לא הייתה 'מיטה חולה' לא הייתי מגיע בכלל לתפקיד. כמו מישאל, באתי לכאן כשירות מילואים, ממש כך. הוא פנה אליי וביקש לגייס אותי, והגעתי לכאן רק בגלל האתגר, הקושי וההבנה שיש כאן בעיה של המדינה שמחייבת טיפול".
על מהלך ההפרטה כולו העיב בשנה האחרונה קרב יצרי שניהל שר התקשורת, שלמה קרעי, לפיטורי היו"ר וקנין. זמן קצר לאחר כניסתו למשרד התקשורת דרש קרעי מווקנין להתפטר מתפקידו, ומשנענה בשלילה (משרת יו"ר דירקטוריון הדואר אינה משרת אמון) החל לנהל מסע עיקש לפיטוריו, למרות אזהרותיהם התקיפות של בכירי האוצר ורשות החברות. המנכ"ל לרון הודיע מיד כי לא ימשיך בתפקידו אם פיטורי וקנין ייכנסו לפועל.
ביולי אשתקד פוטר וקנין רשמית על ידי קרעי והשר לשיתוף פעולה אזורי דודי אמסלם, בטענות שאינו ממלא את תפקידו כראוי ושרמת השירות של החברה לציבור ירודה. את העלייה בהכנסות הדואר ייחס קרעי לעליית הריבית, ולא לפעילות עסקית. וקנין והדואר הגישו עתירה לבג"ץ, שבתחילה הקפיא את הפיטורים ולבסוף ביטל אותם לחלוטין.
האם ההתנהלות של שר התקשורת חיבלה לדעתך בהפרטת הדואר? האם המדינה יכולה הייתה לקבל תמורה גבוהה יותר לולא רדף את וקנין?
לרון מתנסח בזהירות: "ההפרטה של החברה היא החלטה של ממשלות ישראל, גם הנוכחית וגם הקודמת. וזה היה הכוח והסמכות שמתוכם פעלנו. מי שהוביל את התהליך היא רשות החברות, שעשתה עבודה מצוינת, גם מבחינת לוח הזמנים וגם מבחינת התוצאה. פגשתי פה צוות מקצועי שמבחינתי הוא בהחלט גאווה למדינת ישראל. בסופו של דבר, התוצאה היא החשובה ולא הקשיים שבדרך".
למה קשרת את המשך עבודתך בדואר לשאלה אם וקנין יפוטר או לא? קרעי אמר עליך כי "מדובר במנכ"ל המועל בתפקידו, שנאמנותו ליו"ר גוברת על השליחות שקיבל על עצמו ועל חובת הנאמנות שלו כלפי החברה".
"זו הייתה התקופה הקשה ביותר שלי בתפקיד. באתי לתפקיד הזה מתוך שליחות. ראיתי בסוגיה של הדחת יו"ר חברה ממשלתית משיקולים שאינם שיקולים מקצועיים סוגיה ערכית. מישאל כיו"ר עשה עבודה יוצאת דופן מהרגע שנכנס לתפקיד לטובת הצלת החברה, בלי שום חשבונות אישיים. הדרגים המקצועיים נתנו לנו גיבוי מלא לאורך כל הדרך. לשמחתי, גם בית המשפט מצא שהיו"ר צריך להישאר בתפקידו, ואני חושב שיש פה סוגיה שנוגעת לכלל החברות הממשלתיות, ומכאן החשיבות שאני מייחס לה. חשבתי שזאת הזדמנות להעביר מסר על איך צריכות להתנהל חברות הממשלתיות, להכניס ערכים של התנהלות וממשל תאגידי שמקובלים גם בחברות הפרטיות במשק".
לאורך עשרות שנים, הדואר נחשב למדגרת ג'ובים פוליטית, למקום שבו מסדרים תפקיד לכל פעיל ליכוד שלא מצא עבודה. איך התמודדתם עם זה?
"מהרגע הראשון שנכנסנו לתפקידינו, גם מישאל וגם אני, הבהרנו בצורה מאוד ברורה שהשיקולים שלנו לגיוס עובדים, להסבה או לפיטורים יהיו מקצועיים בלבד. אני לפחות, ברמה האישית, לא הייתי זמין לפניות ל'סידור עבודה' וגם לא קיבלתי אף פנייה כזו משום גורם פוליטי. עם כניסתי לתפקיד הבהרתי גם לשר התקשורת דאז, יועז הנדל, שמבחינתי לא תהיה דלת פתוחה למינויים פוליטיים כאן. הוא בירך על זה".
קרעי טוען שאתה והיו"ר וקנין יצרתם רק מראית עין של התייעלות ורווחים, כי עשיתם את זה תוך פגיעה בשירותים שנותנת החברה. למשל, סגרתם מרכזי דואר בפריפריה ופגעתם באנשים שזקוקים להם במיוחד.
"אני לא אכנס לוויכוח עם השר מעל דפי העיתון. דואר ישראל מחזיקה גם היום כ־400 סניפים בכל פינה בארץ ומעל 1,000 מרכזי מסירה בפריסה של שלושה ק"מ מכל מקום יישוב. מי שקבע את הרגולציה לגבי פריסת הסניפים זה משרד התקשורת בעצמו, ואנחנו עומדים הרבה מעל ומעבר לדרישות הרגולציה. אנחנו עושים את זה בשמחה, ויש גם כדאיות כלכלית בכך שאנחנו נגישים לאוכלוסיות כאלה. מי שלאורך כל הדרך הובילו את תהליך ההפרטה של החברה, במשרד האוצר וברשות החברות, נותנים גיבוי מלא לכל המהלכים שעשינו והם מרוצים מאוד מהתוצאה".
אולי הם לא רגישים מספיק כמו השר קרעי לזה שסגרתם סניף באופקים, ומעכשיו הקשישים שם לא יכולים לקבל את קצבת הביטוח הלאומי שלהם כפי שהורגלו שנים? אתם גם סגרתם סניפים באחרונה בניגוד להוראה שהוציא, שמחייבת את אישורו לכך.
"הסוגיות של עמידה ברגולציה נמצאות בבירור בינינו לבין משרד התקשורת. הטענה שדואר ישראל סגר יותר סניפים בפריפריה מאשר במרכז נבדקה על ידי מכון המחקר של הכנסת לקראת דיון בוועדת הכלכלה, והעובדות שהציג המכון הן, שרוב הצמצומים היו דווקא במרכז ולא בפריפריה. יש מצבים שזכיין בנקודה כלשהי, עקב שיקולים אישיים או כלכליים, סוגר את הסוכנות. הרבה פעמים הוא גם הבעלים של המתחם. במצב כזה, אנחנו צריכים להוציא מכרז ולאתר מישהו חלופי. זה בדרך כלל לוקח מספר חודשים. אלה הסיטואציות שאליהן אולי מתייחס משרד התקשורת. בכל המקומות שאנחנו נדרשים לכך על פי הרגולציה, אנחנו מחזיקים את הסניפים ואת הסוכנויות. ואם יש פה ושם תלונות בעניין הזה, זה רק עקב תקופות מעבר שבין סגירה של זכיין אחד לפתיחה של זכיין אחר. ועדיין אנחנו מחזיקים בפריסת סניפים מאוד מאוד גבוהה. אגב, התוכניות שלנו הן גם להכניס מודלים של 'חנות בתוך חנות': כמו שפתחנו מרכזי מסירה של חבילות בקיוסקים ובפיצוציות, נפתח סניפי דואר בתוך רשתות וחנויות קמעוניות, שיהיו נגישים יותר לקהל".
אבל בינתיים השירות נפגע.
"רוב הציבור צורך מאיתנו שירותים של סחר מקוון. בעניין הזה עשינו שיפור דרמטי בזמני ההספקה, בדיוק, וגם ברמת הטיפול בפניות של לקוחות. בעבר לא היה בכלל אגף שירות בדואר ישראל. הקמנו אגף כזה בשנה שעברה. כתוצאה מכך יש צמצום של עשרות אחוזים בתלונות לקוחות. אז נכון שיש לקוחות שצריכים את הסניף לידם, אבל פתחנו 95% מהשירותים שלנו גם בדיגיטל, באפליקציה ובאתר. עובדתית, רמת השירות של הדואר בכל פרמטר מדיד השתפרה, כולל בזמני ההמתנה בסניפים ובטלפון. היום אתה יכול לפנות לדואר ישראל בווטסאפ. עד לפני שנתיים, חלק גדול מהפניות הגיעו בכלל בפקס — 100 אלף בחודש".
במבט לאחור, היה שווה לעבור את כל מסכת העינויים הזאת?
"ככל שהדרך הייתה יותר קשה רק התחזקתי בהבנה של חשיבות התפקיד, וגם לאור ההצלחה של החברה. זה נתן סיפוק. אני אחרי קריירה של 30 שנה במגזר הפרטי, שירתִּי בצה"ל, עשיתי מילואים, ומהמקומות שאני בא – לשרת את המדינה זה עדיין נחשב זכות. והיה לי ברור שחברת דואר ישראל נמצאת במצב מאוד לא טוב, עם עננה מאוד גדולה לגבי המשך פעילותה. היא נתנה גם שירות גרוע מאוד לציבור. חשבתי שזה יהיה מאוד מספק מבחינתי לבוא למקום כזה ולייצר בו שינוי".
וקנין כבר הודיע לפני מספר חודשים כי בכוונתו להתפטר עם סיום הליך ההפרטה ורכישת החברה. אתה תרצה להישאר בתפקיד?
"בהחלט לא שולל את זה על הסף. אני אוהב את החברה ואת העובדים ומאמין בעתיד שלה. עם זאת, מהשבוע יש כאן בעלים חדשים. נשב ונדבר ונראה ביחד".
עשר שנים חלפו מאז שאושרה עקרונית ההפרטה הזו. למה זה התעכב?
"אני חושב שהסיבה המהותית היא היעדר ניהול ומנהיגות. דואר ישראל היא חברה שלאורך שנים לא השקיעו בה: הקשיים הכלכליים והפערים הניהוליים הובילו לתשתיות ומערכות שלא מתאימות, לא למאה ה־21 וגם לא למאה ה־20. נכון להיום, בכל העולם המודרני — שירותי דואר והעברת חבילות נעשים בעזרת מערכות אוטומטיות ודיגיטליות, כשהיקף העבודה הידנית הוא שולי, והעבודה היא מדויקת, מהירה ויעילה. לדואר, לאורך שנים, לא היה כסף להשקיע בתשתיות: החברה הזאת הייתה רעבה כל הזמן לתקציבים ועסקה בהישרדות".
אבל הממשלה לא הפסיקה להזרים לה סכומי עתק. איפה זה נבלע?
"בשנתיים האחרונות הפנינו את כל המשאבים להשקעה בתשתיות מתקדמות, באוטומציה, בדיגיטציה ובמערכות מידע, כדי להגדיל את הפעילות ולצמוח, וכך להביא עוד השקעות נוספות. השקענו מעל 100 מיליון שקל במערכות, שמטרתן לפתח את החברה לשנים הבאות ולא רק לשרוד את החודשים הקרובים".
כבר לפחות שני עשורים שהדבר הזה לא מתנהל. על מה בדיוק שמת את האצבע כבעיות שיש לפתור?
"למשל: מחשבים בני עשר שנים ויותר, עם תוכנה שכבר לא נתמכת, עם מסך ותוכנה שנתקעים ופוגעים בשירות שנותנים העובדים; או עבודה ידנית במערך העברת החבילות. עברנו מסניפים לא יעילים בחלק מהמקומות לפתרונות של 'חנות בתוך חנות', ויש גידול דרמטי של יותר מ־20% בשירות העצמי דרך האינטרנט. רוב השירותים שדואר ישראל ובנק הדואר נותנים נגישים כיום בדיגיטל. פתחנו גם מרכזי מסירה במאות נקודות – יש היום בסך הכל מעל אלף נקודות שבהן הדואר מחלק חבילות".
סליחה, לפני שבע שנים חברת הדואר פתחה ברעש גדול את מרכז המיון המקוון הענק במודיעין. הוא הוצג כמערכת שתפתור את צווארי הבקבוק לפחות בתחום משלוח החבילות.
"אז כשנכנסתי לתפקיד, 90% מהעבודה במרכז המיון הזה התבצעה באופן ידני. הייתה אמנם התחלה של כניסת אוטומציה לפעילות, אבל כושר הייצור היה רק כ־10% מסך פעילות החבילות והמסירות של דואר ישראל. בחודשים האחרונים ביצענו מהלך שהגדיל אותו בעוד 30%, ואנחנו אחרי השקעה של עשרות מיליוני שקלים שתושלם בעוד שנה מהיום. זה יקצר מאוד את זמני ההספקה, ומסירת החבילות תהיה מדויקת ויעילה. זה אומר להעלות את דואר ישראל לליגה הראשונה של חברות הדואר בעולם".
בכלל, דואר הוא לא מונח אנכרוניסטי? הוא יכול להיות עסק רווחי במאה ה־21?
"אגיד שני דברים: כבר ב־2023, שנת ההבראה הראשונה שלנו, דואר ישראל עברה מהפסד לרווח של יותר מ־30 מיליון שקל. והדבר השני: יש לנו תוכנית אסטרטגית, שבמסגרתה אנחנו מייצרים שני מנועי צמיחה משמעותיים – השירותים הפיננסיים והסחר המקוון. לפי התוכנית הזו, החברה תצמח במאות מיליוני שקלים במהלך שלוש השנים הקרובות, ועם הצמיחה הזאת כמובן תשתפר הרווחיות שלה".
כבר נשמעת ביקורת על כך שהבעלים החדשים, קבוצת מילגם, נושאים עיניים יותר להכנסות מבנק הדואר, משירותים שיתחרו בבנקים הגדולים, ופחות לפעילות הקלאסית של משלוחי החבילות.
"המשקיעים שנכנסו כרגע לחברה קיבלו ממני ומההנהלה תוכנית פעילות סדורה לשלוש השנים הקרובות. לדואר ישראל יש בעצם שלושה תחומי פעילות: הראשון הוא דואר המכתבים המסורתי, תחום שהולך ויורד משנה לשנה, אבל בשני התחומים האחרים טמון פוטנציאל מאוד גדול: בתחום הסחר המקוון אנחנו ניצור חברת לוגיסטיקה לסחר מקוון שתהיה המובילה במדינת ישראל ותגיע לכל בית, כל יום, בכל אזור בארץ. זה תחום שהולך לגדול בארץ ובעולם, והרוכשים החדשים מודעים לכך. תחום הצמיחה השני הוא השירותים הפיננסיים: דואר ישראל הוא הגורם מספר אחת שמועדף על ידי המגזרים היותר חלשים באוכלוסייה – הפריפריה, מקבלי הקצבאות, קשישים, המגזר הערבי, העובדים הזרים ועוד — שיש להם נגישות נמוכה לשירותי הבנקים הגדולים. התוכנית העסקית שלנו רואה את בסיס הלקוחות הזה בתור נכס עצום, שהוא לא בליבת העיסוק של הבנקים המסחריים. נבנה להם סל פתרונות רחב הרבה יותר. לדוגמה, בימים אלה השקנו שירותי ביטוח, שנמצאים כרגע עדיין בתהליך פיילוט.
"לגבי הבעלים החדשים — עצם העובדה שקבוצה כזו מוכנה להשקיע קרוב ל־900 מיליון שקל בכניסה לחברת הדואר, זו תעודת כבוד והבעת אמון בפוטנציאל של החברה. ברור שאחת הסוגיות שמעניינת אותם היא השירותים הפיננסיים. זה מצוין. אני חושב שפלח האוכלוסייה שהם משרתים מאוד ייהנה מזה, בזמן שהבנקים המסחריים פחות משקיעים בו".
נכון לומר, שאם היינו מפספסים עכשיו את ההפרטה הזאת היא כבר לא הייתה מתבצעת?
"דואר ישראל עמד בעבר שלוש פעמים בפני תהליכי הפרטה, וזה לא קרה. אין שום ספק שאם המהלך הזה לא היה מסתיים עכשיו, קבוצות המשקיעים היו מתפזרות, ובשנים הקרובות לא היה ניתן עוד לגייס מחדש אמון של משקיעים אחרים כדי לחזור אליו. במקרה כזה ההשלכות על עתיד החברה היו קשות מאוד. תקציב המדינה – במיוחד בשנה־שנתיים הקרובות — לא היה עומד בנטל של לייצר עוד תוכנית הבראה לדואר ישראל. זה היה מביא לפירוק החברה. זה הסיכון שהתרענו מפניו".
נחזור לרגע אל הימים הראשונים שלך בדואר. אתה מגיע לחברת ענק שנמצאת על הקרשים, עם חוב של כחצי מיליארד שקל, מה עשית בשלב ראשון?
"אומר לעובדים את האמת בשקיפות מלאה. מציג בפניהם את המצב הקשה של החברה, ומגייס אותם למאמץ כדי להציל אותה. עובדי דואר ישראל הוכיחו בשנתיים האלה באמת התגייסות יוצאת דופן: לכל אחד מהם, כמעט ללא יוצא מן הכלל, השתנתה הגדרת התפקיד בשנה וחצי האחרונות, והוא גם עבד קשה יותר".
אם שרד את מהלך הפיטורים הגדול.
"צעדים כאלה בעבר היו בלתי אפשריים בדואר, אך במסגרת תוכנית ההבראה שיחררנו את החסם הזה. הסכמנו על פרישה של 1,050 עובדים בתנאים הוגנים. המשמעות היא ש־3,800 העובדים הנותרים צריכים לעבוד יותר קשה. הם הסכימו לזה. גם אחרי הפיטורים, הוצאות השכר הן סעיף ההוצאה המרכזי של החברה – כמיליארד שקל בשנה. אבל יש עוד מאות מיליוני שקלים של הוצאות אחרות: צמצמנו את צוות ההנהלה, ייעלנו תהליכים והורדנו את הוצאות השכירות באמצעות התייעלות בנדל"ן, חלקה באמצעות פתיחת סוכנויות במרכזי מסירה עצמאיים במקום בסניפי דואר".
מכרתם נדל"ן?
"המדינה, במסגרת הסכם המימון שחתמנו מולה, הזרימה כ־800 מיליון שקל שנועדו לתוכנית הפרישה של העובדים, ובתמורה קיבלה מאיתנו 42 נכסים, שרובם שימשו בעבר כסניפי דואר. איתרנו גם עוד מספר סניפים שיכולנו לפנות ולהשכיר".
בתחום שילוח החבילות בתוך הארץ יש לכם נתח של 10% בלבד. איך זה ייתכן?
"זו באמת אחת התעלומות, וגם אחת ההזדמנויות הכי גדולות. אין לזה הסבר טוב. אני מאמין שהיה פה פספוס בהקצאת משאבים, וגם תשתיות אוטומציה חסרות. אנחנו מתכוונים לעשות מהלך מאוד משמעותי של כניסה לתחום, ובמהלך החודשים האחרונים כבר רכשנו כמה לקוחות עסקיים חדשים. נמשיך לפתח את התחום הזה, הוא בנוי על יכולות ותשתיות שיש לדואר, והן פשוט לא מונפו עד היום".
דואר, במובן הקלאסי שלו, של מכתבי נייר, ישרוד לדעתך?
"הוא בירידה משמעותית של מעל 10% בשנה. כיום מדובר בעיקר בדברי דואר שגורמים עסקיים כמו בנקים וחברות תקשורת מחויבים לדוורר ללקוחות. אנחנו עורכים את החברה למעבר מפעילות הדואר הקלאסי לפעילות של חבילות, שהיא בצמיחה. הדוור שמחלק דואר בשכונה שלך, מחלק כבר היום גם חבילות. התחלנו בתהליך והוא יתעצם בשנים הקרובות".
