בית המשפט המחוזי בחיפה דחה לאחרונה ערעור שהגיש גבר גרוש על פסיקת בית המשפט לענייני משפחה, שקבע כי חלקה של אשתו לשעבר בפנסיה שלו יעמוד על 35.57% ממשכורתו במועד הפרישה.
בתחילת שנות ה-80 השתחרר הבעל משירות קבע בצה"ל והחל לעבוד בשירות המדינה. בשלהי 1998 התגרשו בני הזוג, ובמסגרת הסכמות ביניהם נקבע שהאישה תהא זכאית לחלק מכספי הפנסיה התקציבית של הבעל.
השנים חלפו ובמאי 2017 פנתה האישה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לאכוף את הסכמות הגירושים. בית המשפט קיבל את התביעה, וקבע על סמך חוות דעת מומחה כי חלקה בפנסיית הגרוש יהיה בשיעור של 35.57% ממשכורתו במועד הפרישה.
הבעל ערער למחוזי וטען לאחר הגירושים הוא רכש תארים אקדמיים, והיא – שלא הייתה שותפה להשגתם – לא זכאית ליהנות מפירותיהם. לכן לטענתו, יש לחשב את חלקה לפי שכרו במועד הקרע ביניהם ולא במועד הפרידה. בערעור הוא ביקש לצרף אישור מאגף משאבי אנוש במקום עבודתו כראיה לכך שהתארים השפיעו לטובה על שכרו.
האישה התנגדה להוספת הראיה בערעור בטענה שמדובר במקצה שיפורים פסול. היא טענה שיש לה חלק בהשכלה האקדמית של בעלה לשעבר, שכן החיים המשותפים ביניהם אפשרו לו לצבור ותק שהקנה לו זכות לצאת ללימודים על חשבון המעסיק. מכאן, שהיא זכתה בפירות ההשכלה.
עו"ד יזהר מאירוברן רליףהשופטת אספרנצה אלון, שכתבה את פסק הדין, עמדה על החשיבות הקריטית שיש להכרעות שיפוטיות הנוגעות לרכיבי פנסיה. היא ציטטה מפסיקה המגדירה אותה כ"ציפור הנפש" של הקשיש. ביחס לבקשת צירוף הראיה היא נימקה שגם אם הדבר מתאפשר (צירוף ראיה בערעור אינו דבר פשוט), אין בכוחו לסייע לבעל.
בפסק הדין הוסבר שהראיה בסך הכל מהווה תימוכין לטענות הבעל כפי שהובאו בבית המשפט למשפחה ונדונו שם. נקבע שבית המשפט למשפחה כבר שיקלל את טענות הצדדים וקבע כי השינויים בשכרו של הבעל הם בבחינת "פירות העץ המשותף אותו נטעו יחדיו".
השופטת הפנתה לעדותו של הבעל בבית המשפט למשפחה, שבמסגרתה הודה כי העלייה בשכרו נבעה בין היתר מהסכמי שכר. היא קיבלה את הקביעה שלפיה מדובר בשינויי שכר הנובעים ממאמץ החיים המשותפים. היא הדגישה שמדובר בפנסיה תקציבית ובעל הגיע לאחוזי הצבירה המקסימליים 4.5 שנים בלבד לאחר הפרידה. לדבריה, תקופת הנישואים הארוכה מתגמדת לעומת התקופה שחלפה מהפירוד ועד להשלמת הצבירה, ומבססת את חלקה של המשיבה בכספי הפרישה.
לסיום ציינה השופטת כי המערער לא סתר את טענת גרושתו שלפיה יציאתו ללימודים הייתה על חשבון המעסיק, לאור הדרגה שלו בעבודה והוותק התעסוקתי שצבר במהלך חייו המשותפים עמה. לפיכך היא דחתה את הערעור וחייבה את הבעל לשעבר בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 7,500 שקל. השופטים חננאל שרעבי ואריה נאמן הצטרפו לפסק הדין.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המערער: עו"ד מאיר בר מוחא
• ב"כ המשיבה: עו"ד עמוס צדיקה
• עו"ד יזהר מאירוב עוסק בדיני משפחה
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
