כמו רובנו, גם גלית (49) עקבה אתמול בערב בחשש אחרי מתקפת הטילים מאיראן על ישראל. אך כמי שמנהלת בימים אלה פרויקט פיתוח מכ"מ בתעשייה האווירית, עבורה היה מעורב באירוע גם עניין אישי. "חוויתי תחושה של חוסר ודאות לגבי מה צפוי לקרות. יחד עם זאת הייתה לי תחושה של ביטחון, שיש לנו את מערכות ההגנה המתקדמות ביותר בעולם, שישמרו עלינו ברגע האמת אליו הן יועדו", היא מספרת הבוקר (רביעי). "התעשייה האווירית פועלת בצמידות לכוחות הביטחון ולצה"ל, תומכת בצרכים המבצעיים ונותנת מענה לצרכי ההגנה. העשייה שלנו מכוונת לטובת שמירה וביטחון בראש וראשונה של אזרחי מדינת ישראל".
גלית היא אחת ממאות נשים המועסקות בתעשייה האווירית כמהנדסות ובתפקידים טכנולוגיים שונים. בסך הכל, מתוך כ-15 אלף העובדים בתעשייה האווירית, 24% הן נשים, ושיעור הנשים שמועסקות בחברה בתפקידים טכנולוגיים הוא 24%.
גם קרן היא מהנדסת שעובדת כבר 20 שנה בתעשייה האווירית. "כשהתחילו האזעקות מוקדם בבוקר ב-7 באוקטובר, כבר הייתי ערה. החלו להגיע ידיעות על חברים ועל קרובים שניתק איתם הקשר, והבנתי שאנחנו במלחמה. לצערי אחד מהם היה בן דודי, שנרצח באותו בוקר בדרכו לבסיס", היא נזכרת בכאב. "בתוך המציאות השבורה והאפלה הזו, התעשייה האווירית היוותה עבורי עוגן של שפיות. נאחזתי במשימות שמולי כגלגל הצלה והתנחמתי בחלקי הקטן בתמיכה במערך ההגנה של המדינה".
4 צפייה בגלריה
"בתחום ההנדסי להיות אישה זה רק יתרון". מימין: גלית, נגה וקרן
(צילום: התעשייה האווירית)
בתפקידה הנוכחי קרן היא מתכננת התקנת מערכות בחברה. היא מהנדסת מכונות, נשואה ואם לשלושה, גדלה והתחנכה בעפולה, שירתה באוגדה מרחבית הגולן כסמב"צית חי"ר במוצבי רמת הגולן, ועבדה כמלצרית לאחר השחרור. "תמיד אהבתי מדעים מדויקים. את הרצון לעבוד בתעשייה האווירית קיבלתי ממי שהיה הבוס שלי בעבודתי כמלצרית, שסיפר על פרויקט הלביא בתקופת עבודתו בתעשייה האווירית", משתפת קרן.
עם הגיעה לחברה עבדה קרן בתחילה במחלקת פיקוח משקל ואיזון של כלי טיס, ומשם התקדמה עד לתפקיד ראש תחום פיקוח משקל ועלות. במסגרת תפקידה, היא בנתה מתודולוגיה בהתאם לנוהלי התעשייה, במטרה להגדיל את הרווחיות של הפרויקטים השונים. לפני כשלוש שנים היא עברה לתפקיד מתכננת התקנת מערכות ואינטגרציה. בין היתר, היא משתתפת בעבודה על מכ"מים של חטיבת אלתא, המייצרים את המכ"מים עבור מערכת כיפת ברזל. "הודות לפתיחות והתנהלות שמאפשרת צמיחה והתפתחות מקצועית, נכנסתי ללמוד ולעבוד בתחום חדש לחלוטין", היא אומרת. "זו הרגשה נהדרת לתכנן ניתוב בתוך מכ"מ, ולדעת שכך אני לוקחת חלק במאמץ המלחמתי. זה נותן ערך מוסף של משמעות לאומית וערכית".
למרות המודעות הגוברת לצורך בגיוון מגדרי בתעשייה המתקדמת ובהייטק, שיעור תעסוקת הנשים בענפים אלו נשאר נמוך יחסית. על פי נתוני הרשות לחדשנות, שיעור הנשים המועסקות בהייטק תקוע על כשליש מכלל המועסקים, וכשמדובר בתפקידי ליבה טכנולוגית, המספרים אף צונחים.
עם זאת, קרן לא חשה אפליה או תחושת נחיתות. "בתחום ההנדסי להיות אישה זה רק יתרון", היא אומרת. "אני חשה שמקשיבים לי יותר. כשאישה נמצאת בחדר, מפלס הצעקות יורד מיד. לשמחתי, אני פוגשת יותר ויותר צעירות, מוכשרות ובטוחות בעצמן, שעבורן שוויון מגדרי הוא מובן מאליו".
איך את משלבת בתקופה כזו בין העבודה והבית?
"קיבלתי הרבה עזרה מבן זוגי. הבנתי גם את הצורך בגמישות בתוך מציאות משתנה, ואת החשיבות שבחמלה ורכות כלפי עצמי וכלפי בני המשפחה. לכולנו היה קשה".
העבודה היא טכנית במהותה, והיא מצריכה היגיון בריא וקור רוח. עד כמה יש מקום לרגש?
"הרגשות מתפרצים בעיקר בהפסקות קפה, שבהן מדברים עם חברים לעבודה ובוכים יחד הרבה".
"לשים לב לפרטים – בלי לשכוח את התמונה הרחבה"
גלית, כמו קרן, עובדת בתעשייה האווירית כ-20 שנה. היא מילאה מגוון תפקידים בחברה ואף זכתה בפרס מנכ"ל התעשייה האווירית ליזמות. באחד מתפקידיה פיתחה גלית קו מוצרים של מכ"מים להגנה אווירית, שהובילו לעסקאות בשווי מיליוני דולרים.
בשנים האחרונות היא מנהלת פרויקט של פיתוח מכ"מ מוטס, המשולב בטיסות מבצעיות במלחמה. "מדובר בתהליך מורכב ומאתגר, שמעורבים בו עשרות מהנדסים מדיסיפלינות שונות. המערכת תוכל לזהות מטרות אוויריות, ימיות או קרקעיות, לעקוב אחריהן ולסווג אותן ברמת ביצוע גבוהה", היא מסבירה. "כמו בהרכבת פאזל, ניהול פרויקט פיתוח דורש מצד אחד תשומת לב לפרטים כדי לעמוד בדרישות הביצועים, ומצד שני חייבים לראות את התמונה הגדולה והרחבה ולוודא שהפרויקט מתכנס ליעדים שהוגדרו, תוך ניהול הסיכונים והתמודדות עם המורכבויות הניהוליות וטכניות. בסוף, הכל צריך להתחבר".
בתשובה לשאלה על האתגרים הספציפיים בפרויקט הנוכחי, גלית מקפידה שלא להסגיר פרטים רגישים. "הפיתוח לווה באתגרים ניהוליים וטכנולוגיים מורכבים ביותר, שהובילו לעבודה מאתגרת ומרתקת עם צוות המכ"מ", היא מספרת. "העשייה המשותפת הובילה להבשלת המערכת, שתוצריה תורמים לפעילות המבצעית הנוכחית. זו שליחות גדולה, שמעניקה לי סיפוק עצום".
גלית מספרת שעוד בימי התיכון היא נמשכה לעולם הטכנולוגי. לאחר סיום שירותה הצבאי כקצינת קשר, הבחירה בעולם הטכנולוגי נראתה בלתי נמנעת, והיא פנתה ללימודים והשלימה תואר ראשון ושני בהנדסת חשמל ומחשבים באוניברסיטת בן גוריון. "בשלבים מתקדמים של התואר הראשון הציע לי חבר ללימודים להגיש מועמדות לתעשייה האווירית, משם הכל היסטוריה. במהלך השנים, כשהתפתחתי בחברה במגוון תפקידים, הרגשתי שאני מובילה ומצליחה להשפיע על הפיתוח של קווי מוצרים, שלימים הגנו על ביתי ותרמו לביטחון המדינה ולכלכלה שלה".
בבוקר של שבת, 7 באוקטובר, היא זוכרת שהוכתה בתדהמה. "התמונות שהחלו להופיע ברשתות העצימו את גודל האסון. באותו יום שני בניי הלוחמים הוקפצו לבסיס לפעילות מבצעית, וכמובן שהאסון הלאומי היה משולב בדאגה לשלומם. בכלל, השנה הזו עמדה מבחינתי בסימן של תחושות מעורבות. בצד האישי התחדדו הדאגה שלי כאמא והצורך לגונן ולשמור על היקרים לי. בצד המקצועי, התרומה שלי לביטחון המדינה בתקופה זו מחזקת ומעצימה אותי".
איך, למרות הקושי והחרדה, משלבים עבודה ובית בתקופה כזו?
"כשיש שיתוף פעולה ופרגון הדדי בין בני הזוג, מוצאים דרכים להיענות לצרכים של כולם ומשלבים בהצלחה בין ניהול הבית, הילדים והעבודה. התמיכה ההדדית הזו מתבטאת במיוחד בתקופות לחוצות בעבודה".
האם יש מתחרים לתעשייה האווירית מבחינת הפיתוחים והתוצאות בעולם?
"דווקא התחרות הגבוהה מול המתחרים דוחפת את התעשייה האווירית לפתח טכנולוגיות חדשניות ולהציע מוצרים ושירותים איכותיים יותר. הקו המנחה בפיתוח המוצרים הוא החשיבה היצירתית והחדשנית והיכולת להציע ללקוחות מערכות עם יכולות אסטרטגיות פורצות דרך להגנה על ביטחון המדינה שלהם. הניסיון המבצעי המוכח של המערכות והמוניטין של התעשייה האווירית מהווים שוברי שוויון שלנו מול המתחרים".
העבודה היא טכנית במהותה, והיא מצריכה היגיון בריא וקור רוח. עד כמה יש מקום לרגש?
"אמנם, בעבודה טכנית כזו חיוני שישלטו חשיבה אנליטית והיגיון. עם זאת, רגש הוא שותף חשוב להצלחה. בכל מקום שמעורבים בו אנשים, הרגש קיים. הוא זה שמניע את עבודת הצוות, והתחושה הזו של שותפות בהשגת המטרות משחקת תפקיד מכריע בהצלחת הפיתוח".
האם את רואה התקדמות מבחינת היכולת של נשים לעסוק בתפקידים טכנולוגיים בתעשייה הביטחונית, או שקיימת עדיין תקרת זכוכית שוביניסטית?
"תחום הביטחון עדיין נחשב בימינו לתחום גברי, ושינוי התפיסות והנורמות הקיימות בתחום הוא תהליך ארוך ומורכב. ככל שנגביר את החשיפה של נשים להזדמנויות ולתפקידים המגוונים שעומדים בפניהן בעולם הביטחוני, כך זה ימשוך יותר נשים להצטרף לתחום. חשוב לחשוף סיפורי הצלחה בולטים של נשים ולהדגיש את התרומה הייחודית שהן מביאות, כי זה מקור השראה לדור הצעיר. במהלך השנים שימשתי כמנטורית במגוון תחומים, למשל בפרויקט מהנדסות העתיד בשיתוף 'ידיעות אחרונות', או בפרויקט עידוד נערות למדעים, והייתי גם מנטורית פנים ארגונית בחברה, במטרה לחזק את העוצמה האישית והמקצועית של נשים. המסר שלי תמיד אחיד וברור: כגודל הכנפיים שתצמיחי, כך הגבהים שתגיעי אליהם. האמיני בעצמך והעזי לחלום בגדול".
מדריכת הקליעה שהתעניינה בבליסטיקה
נגה (33), מהנדסת מנגנונים מכניים, החלה את דרכה בתעשייה האווירית כסטודנטית בקווי ייצור הרכבות של מטוסים צבאיים. בהמשך עבדה כמהנדסת מנגנונים מכניים ועברה לפיתוח תוכן מכני, בעיקר בתחום החלל. היום היא חלק מצוות שמתכנן מנגנון זרוע רובוטית להכוון מנועים עם הנעה חשמלית ללוויין. הפרויקט הזה נעשה במסגרת קונספט חדש של מיני לוויין תקשורת המבוסס ברובו על טכנולוגיות כחול לבן, שפותחו ללווייני תקשורת אחרים בתעשייה האווירית. "המטרה היא ליצור פתרון מותאם תקציבית למדינות ולמפעילי תקשורת שזקוקים ללוויין תקשורת קטן, במשקל של פחות מרבע ממשקלו של לוויין תקשורת רגיל", היא מסבירה. "זה מאפשר שיגור בשילוב לוויינים אחרים, ובכך פוחתות עלויות השיגור משמעותית".
במקביל, נגה עובדת על תכנון מערכת בקרת הכיוון ללוויינים, שמשמשת לוויין תצפית בחלל. "מערכות אלה מבוססות על מנוע חשמלי, והאנרגיה להפעלת המנוע מתקבלת מהפאנלים הסולריים שמותקנים על הלוויין. כך ההנעה אינה תלויה בדלק, שמעמיס משקל נוסף על הלוויין", היא מסבירה. "ניצול ההספק של מערכת בקרת ההכוון הזו הוא יעיל יותר משל המערכות הקודמות, והמערכת מיועדת לדור חדש של לווייני תצפית, עם ממדים קטנים וביצועים משופרים".
יש להסביר: לווייני תקשורת משמשים כתחנת ממסר להעברת שידורים באמצעות גלי רדיו בין שתי נקודות שונות על כדור הארץ, לצורך שידורי טלוויזיה בזמן אמת, אינטרנט וטלפוניה. לוויני תצפית משמשים לתצפית, לרוב על כדור הארץ. בשימוש אזרחי הם משמשים לצורך חקר כדור הארץ מהחלל, ובשימוש צבאי תפקידם איסוף מודיעיני. בעזרת צילומי לווין, הנקראים הדמאות, אפשר לייצר מידע מודיעיני יקר ערך, שנותן מענה לצרכים הביטחוניים של ישראל. כמו כן, לוייני תצפית תוצרת כחול-לבן מקנות לישראל עצמאות בתחום החלל, ויתרון מודיעיני ואסטרטגי משמעותי בהתמודדות מול האיומים הביטחוניים של המדינה.
היא גדלה בראשון לציון, ומציינת שבתיכון למדה דווקא במגמת גרפיקה. "הייתי ילדה יותר 'הומנית', ולא עשיתי בגרויות מוגברות במקצועות ריאליים", היא מספרת. "את המשיכה לתחום גיליתי כשהייתי מדריכת קליעה בצבא ורציתי להבין את הבליסטיקה והמכניקה של הנשק והירי. התחברתי לכל ההתעסקות של לפרק ולהרכיב נשק ולהיות בשטח".
אחרי הצבא נרשמה נגה ללימודי תואר ראשון בהנדסת מכונות באוניברסיטת בן גוריון, ובשנת הלימודים הקרובה היא תתחיל ללמוד לתואר שני בהנדסת מערכות בטכניון בשנת הלימודים הקרובה. "כשהתחלתי את הקריירה המקצועית שלי", היא אומרת, "חיפשתי תפקיד שאוכל לשלב בו הבנה פיזיקלית, תכנון ופיתוח, וגם ניסויים, שיהיה אפשר לפתור את האתגרים בדרכים יצירתיות. ולמזלי מצאתי כזה".
כשהיא חוזרת ל-7 באוקטובר היא נזכרת שהתעוררה מהאזעקות. "הייתי קצת מבולבלת, אבל כשהקשבתי לחדשות, הבנתי מה קורה. לאחר כמה שעות, כבר הייתי בדרך לצפון להתגייס עם החטיבה שלי".
עם הגיעה לחברה עבדה קרן בתחילה במחלקת פיקוח משקל ואיזון של כלי טיס, ומשם התקדמה עד לתפקיד ראש תחום פיקוח משקל ועלות. במסגרת תפקידה, היא בנתה מתודולוגיה בהתאם לנוהלי התעשייה, במטרה להגדיל את הרווחיות של הפרויקטים השונים. לפני כשלוש שנים היא עברה לתפקיד מתכננת התקנת מערכות ואינטגרציה. בין היתר, היא משתתפת בעבודה על מכ"מים של חטיבת אלתא, המייצרים את המכ"מים עבור מערכת כיפת ברזל. "הודות לפתיחות והתנהלות שמאפשרת צמיחה והתפתחות מקצועית, נכנסתי ללמוד ולעבוד בתחום חדש לחלוטין", היא אומרת. "זו הרגשה נהדרת לתכנן ניתוב בתוך מכ"מ, ולדעת שכך אני לוקחת חלק במאמץ המלחמתי. זה נותן ערך מוסף של משמעות לאומית וערכית".
היא חוזרת גם למתקפה ב-14 באפריל במסגרתה שוגרו מאות טילים מאיראן לעבר ישראל. במתקפה זו יצאה ישראל כשידה על העליונה, בין היתר בזכות הטכנולוגיה המתקדמת של החברה הביטחונית והמערכות המתקדמות שהיא מייצרת בתחומי האוויר, החלל, הים, היבשה. "בלילה הזה כל מדינת ישראל קיבלה תזכורת על יכולותיהן של התעשיות הביטחוניות במתן מענה גם לאיומים חדשים, שטרם התמודדנו איתם עד אז. היה מרגש לראות פרויקט שפותח במשך שנים ועבר ניסויים עובד בצורה מדויקת בזמן אמת ומצליח לסכל איומים במבחן המבצעי הראשון שלו".
האם את רואה התקדמות מבחינת היכולת של נשים לעסוק בתפקידים טכנולוגיים בתעשייה הביטחונית, או שקיימת עדיין תקרת זכוכית שוביניסטית?
"לגמרי. זה כבר קורה. בתעשייה האווירית שמים דגש על ייצוג נשי הולם ומקפידים לגייס נשים, תוך חתירה לשוויון מגדרי בכל התחומים. בנוסף, מכיון שהנושא קרוב לליבי, התנדבתי בשנים האחרונות דרך העבודה כמנטורית בפרויקט מהנדסות העתיד. אני מרצה בשבוע הנערה ושופטת בתחרות FIRST LEGO league, פרויקטים שמעודדים ילדים ונוער ובפרט ילדות ונערות להתעניין ולהיחשף לתחום הטכנולוגי מגיל צעיר, אם הן ירצו לפתח זאת בעתיד. אני מאמינה שהפעילויות גורמות לשינוי, גם אם הוא קטן ואיטי, ושבעוד כמה שנים נהיה הרבה יותר קרובים לשוויון מגדרי אמיתי".
יעד אסטרטגי
אבי דנטס, מנהל מרכז גיוס וקריירה בתעשייה האווירית, מספר שהחברה רואה בשילוב נשים בחברה יעד אסטרטגי. ואכן, שיעור הנשים שגויסו לחברה מתחילת השנה הוא 31%. "למהנדסות ולנשים בתפקידים טכנולוגיים בתעשייה האווירית יש חלק חשוב בהצלחת החברה", אומר דנטס.
הארגון יוצא בימים אלה בקמפיין גיוס מהנדסות ודנטס מדבר על הצורך בגיוון מגדרי בתעשייה בכלל ובארגון בפרט. "אנו ממשיכים במאמץ. אנו רואים בכך תרומה משמעותית להצלחת החברה במקביל להמשך העלאת שיעור הנשים בתפקידי ניהול בחברה".
