כשמיה לוסטיג מתל אביב לא מבשלת או מנהלת את הפלטפורמה הישראלית של מיזם האוכל Eatwith, היא דוהרת בשטח על אופנוע Husqvarna te 250i שתי הפעימות שלה. רשיון לדו־גלגלי יש לה עוד מהתיכון, אבל הרומן עם השטח החל לפני שלוש שנים - לאחר שצפתה בביצועיה של אלופת העולם דאז סנדרה גומז, שהגיעה לישראל לרגל יום האישה הבינלאומי כאורחת ארגון "Riders for riders". "כשראיתי אותה עולה עלייה מאתגרת, משהו השתנה לי במחשבה והבנתי שגם אני יכולה", היא מספרת.
כיום לוסטיג נחשבת בקהילת אופנועני השטח ל"חזקה בעניינים". היא מתמחה באנדורו – רכיבה מאתגרת, שבה מתמודדים עם מכשולים שהטבע מציב. היא פעילה בכל הקבוצות בתחום, ומתפעלת עמוד אינסטגרם עמוס בעוקבים. "אני רוכבת בכל רגע פנוי. חיה ונושמת את העולם הזה, לומדת, מתקנת בעצמי תקלות, מייעצת לרוכבים מתחילים, מחפשת אתגרים ומקומות חדשים. לא מזמן חזרתי מרכיבה חלומית ביוון".
מה אישה מביאה לרכיבת שטח לעומת גבר?
"אני לא חושבת שיש הבדל. עם התמדה, נחישות, טכניקה וקורטוב של אומץ, נשים יכולות להגיע להישגים נפלאים".
ואיזה תגובות את שומעת?
"בדרך כלל פליאה. הגברים בעיקר מופתעים מהתעוזה והאומץ, כשאני עושה מהלכים מסוכנים או מאתגרים, אבל המסר שעובר אליי הוא של יראת כבוד. ממש מעריצים את זה".
לוסטיג אף השתתפה באליפות ישראל באנדורו, והגיעה שלישית במקצה הנשים. אלא שזמן קצר אחר כך עברה תאונה עם האופנוע, שבה שברה את ידיה ונדרשה לשיקום ארוך. גם זה לא הרתיע אותה מלשוב לשטח. "חזרתי חזקה מתמיד, ואני מבצעת דברים מאתגרים בהרבה", היא מספרת.
מה יש בך שמאפשר את זה?
"גדלתי עם אבא שחינך אותי להיות הישרדותית וקרבית, ויש בי משהו מעז ולא מפחד".
איך התגלגלת לאופנועים?
"עשיתי רישיון על וספה בגיל 16. אחר כך עברתי לאופנועי כביש. הראשון היה Suzuki GS 500 ואחריו - Kawassaki GPZ 500. בתיכון היה לי חבר שרכב בשטח, והתאהבתי, זה שבה אותי. שמתי לב שבכל פעם שהגעתי לסוכנות לקנות אופנוע כביש, הלב שלי נטה לכיוון אביזרי השטח. לפני כשלוש שנים הגעתי לכנס תיירות, ובחוץ הוצגו אופנועי שטח, המיועדים להשכרה לטיולים מודרכים. ככה, כמו שאני, עם חליפה ועקבים, עליתי על אחד מהם, ושבוע אחר כך רכשתי את אופנוע השטח הראשון - KTM Freeride 250 דו"פ, כשבינו ובין הנוכחי שלי היה גם Husqvarna te 150i".
מה החוויה הכי מסוכנת שחווית?
"זה היה בנבי מוסא במדבר. רכבתי על מעבר, שנקרא בשפה המקצועית 'סכין' – תוואי שטח דקיק, שתהום פעורה מצדדיו. אין שום מקום לטעויות, זה חיים או מוות".
מה הרכיבה מספקת לך?
"אני לא אוהבת חדרי כושר, ומוצאת בספורט האקסטרים הזה את הדרך הטובה ביותר לפרוק את קשיי היומיום, הלחץ והמתח. בבוקר אפשר למצוא אותי במטבח ובצוהריים מסתערת על איזה סלע בשטח, כשכולי דם, יזע, דמעות ובוץ, אבל מאושרת עד הגג. כשאני חובשת את הקסדה, אני מנותקת וחושבת רק על כך שזו שעת הפסיכולוג הכי טובה שיש לי ביום".
"יצא לי לחלץ חבורת גברים מהבוץ"
עבור רונה רביב, 53, תושבת קיבוץ ניר עם, השטח הוא חלק מתהליך שהיא עוברת בשנים האחרונות לשינוי אורח החיים בעקבות מצב בריאותי מורכב. "למעשה, הוצאתי רישיון נהיגה רק כשהריתי, בגיל 32, משיקולים פרקטיים, ויצא שהרכב הראשון שעליו נהגתי היה 4X4 של האקס שלי, כך למעשה התחלתי לנהוג. כשהיינו יוצאים לטייל, הייתי בעיקר האישה שיושבת ליד, ומקרה הצורך הייתי יוצאת מהרכב לכוון, לדחוף", מספרת רביב, שעובדת כמנהלת מרכז לנוער בסיכון באשקלון.
לפני כשנתיים היא החליט לצאת שוב לשטח. "קלטתי שאני נורא לחוצה וחרדתית. החלטתי לעבור הדרכה ולרענן את מה שאני יודעת". היא נתקלה בידיעה על קורס "עצמאיות בשטח", הדרכה לנהיגת שטח לנשים בחברת שבילים 4X4, ונרשמה. "ההחלטה נבעה מכך שלא רציתי בחיי את האלמנט הזה של 'האישה שלא מבינה כלום'". לדבריה, המסגרת הנשית בקורס הייתה מדהימה: "הנשים יוזמות, מרגישות בטוח להציע ולהביא את עצמן בלי אגו. היה עידוד קבוצתי, יואב המדריך סיפק חוויה מרשימה גם ברמת הידע הטכני שהעביר, אבל בעיקר בגישה שלו – שהיא סוג של 'זן שטח'. זה אומר להיות מודע לסטייט אוף מיינד הנהיגה, לנשום, להקשיב לעצמך ומתוך זה להקשיב לרכב".
מה מספקת לך נהיגת השטח?
"זה להיות בקשיבות לעצמך. למשל, כשאת צריכה להחליט אם את יורדת במדרגת סלע שיכולה לפגוע ברכב – את צריכה להפעיל שיקול דעת, והחלטה הזאת היא שלך בלבד. זה דורש להיות חדה, ממוקדת ומרוכזת, גם במחיר של להגיד – אני לא יורדת פה. זה העצים אותי וסיפק לי ביטחון להיות עצמאית בשטח. אני לא צריכה להיות תלויה בחבורה של גברים. בינתיים יצא לי לחלץ חבורה כזו מהבוץ".
בימים אלה רביב כבר נמצאת בעיצומו של סטאז', לקראת הסמכה כמדריכת נהיגה בשטח.
לדברי יואב קווה, בעלי "שבילים 4X4", "הג'יפאות היא הגמוניה גברית מצ'ואיסטית. המסר אגרסיבי וגם הנהיגה, אבל זה לא עושה את העבודה. נהיגה נכונה היא אלגנטית ומעודנת, ובד בבד נחושה מאוד. במובן זה נשים הן תלמידות טובות, כי הן מגיעות בלי אגו, מקשיבות, מקבלות את המידע, משחררות, סומכות ומיישמות'".
