איך מתמודדים עם משבר הקורונה, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת עזרא, רעננה.
בצילום: מעוז (45), לילא (39), דפנה (11), סהרא (8.5), הכלבה נובה והכלב פיגארו.
הדירה? 5 חדרים. משלמים 6,500 שקל. מעוז: "אנחנו גרים פה שנה וחצי. עשינו עלייה מניו־יורק באוגוסט 2020. הייתה לנו דירה בארה"ב שמכרנו. כרגע לא עומד על הפרק לקנות פה דירה. לא נראה לי מוצדק לשלם כל כך הרבה כסף. גם אני לא בטוח שהתקבענו ואולי עוד כמה שנים נרצה להיות במקום אחר".
רעננה? לילא: "כל המשפחה של מעוז גרה באזור הזה". מעוז: "20 שנה לא הייתי בארץ. עברנו לפה באמצע הקורונה, ולא יכולנו לבוא לראות את הדירה, אז היינו צריכים לסגור הכל מרחוק. ההורים שלי באו עם הסמארטפון ועשו לנו סיור לייב בדירה והיינו צריכים להחליט. יש לנו חברים בעיר שהמליצו, ואני יודע שיש פה הרבה דוברי אנגלית שגם על זה חשבנו".
ההימור השתלם? לילא: "אני הגעתי לפה כמה פעמים בעבר אז ידעתי לאן אני מגיעה. בשבילנו הכי חשוב בית הספר, ומהבחינה הזו אנחנו מרוצים. יש תוכניות טובות לעולים חדשים ורעננה מאוד קוסמופוליטית ויש אנשים מכל העולם. זה לא כמו ניו־יורק, אבל זו עיר טובה. בארה"ב גרנו כמה שנים בברוקלין ובשנים האחרונות גרנו כשעה נסיעה צפונית למנהטן, באזור פרוורי. בשביל הילדים זה כמו גן עדן פה. הכל חופשי יותר". דפנה : "זה בסדר אבל אני מעדיפה את ניו־יורק. אני אוהבת שאני יותר עצמאית פה, אבל חסרים לי החברים והשלג".
איפה הכרתם? לילא: "אני זמרת אופרה ומעוז גיטריסט קלאסי. הוא למד בפריז וגם אני הייתי תקופה בפריז בסדנת אופרה, והכרנו דרך חברים משותפים. אחרי שנה בפריז החלטנו להמשיך ללמוד בניו־יורק". מעוז: "אני הבנתי שהעולם לא צריך עוד גיטריסט קלאסי, יש מספיק, אז נולד רעיון חדש. ראיתי שאי־אפשר ללמוד גיטרה מתחת לגיל 8 בצרפת, והחלטתי לפתח דרך ללמד ילדים יותר צעירים".
גיטרה לילדים? מעוז: "למזלי הרב אני אוהב ללמד כמו שאני אוהב לנגן, אז עשיתי ניסוי בגן ילדים, ומתוך זה התפתחה שיטה שלמה שהעברנו לניו־יורק - ללמד ילדים מגיל 4 לנגן גיטרה. אני עדיין גם מנגן ומתקדם כגיטריסט ומקליט, אבל לא כל כך בקטע של קריירה. בית הספר שהקמנו גדל מאוד יפה והגענו להעסיק עשרה מורים שלימדו 500 ילדים. עכשיו זה ירד בחצי בגלל הקורונה. קיבלנו מכה קשה, ותוך כדי דיברנו על הרעיון של חזרה לארץ".
עלייה? לילא: "זה היה בעיקר בשביל הילדים". מעוז: "לא קל כלכלית למעמד הביניים בארה"ב. ביטוח הבריאות לעצמאים זה קטסטרופה. והתחלנו לחשוב שעוד עשר שנים הילדים יצטרכו ללכת לאוניברסיטה וצריך בשביל זה סכומים בלתי אפשריים. פה מהבחינה הזו זה הרבה יותר פשוט. ומעבר לזה, המשפחה שלי נמצאת פה".
רמת החיים? לילא: "זה הרבה יותר טוב כאן. אנחנו מוזיקאים, זו לא עבודה אמיתית, אנחנו לא עובדים עבור מישהו ואין לנו פנסיה, ובארה"ב אין גלגלי עזר. אתה לבד ואם אתה נופל - אין מי שיעזור. פה יש מעין רשת ביטחון, וכמוזיקאים אני מרגישה שהרבה יותר קל לגור בחברה יותר סוציאלית, שבה אתה יכול להיות חלק ממשהו". מעוז: "אני יודע שכולם פה מתלוננים, אבל בסופו של יום פה יש מינימום אפשרי, שבארה"ב דווקא על הדברים המינימליים האלה צריך להיאבק. מה שעזר לנו בקורונה היו המענקים שקיבלנו מהממשלה, שהיו חכמים כי התנאי היה שאסור לפטר אף עובד, וזה עזר לנו להמשיך ולהחזיק אותם".
מינוס? מעוז: "לא. אנחנו על הקשקש. יש לנו חצי מהתלמידים על אותה כמות הוצאות, אז צימצמנו את השכר שלנו".
מה אתם עושים פה? מעוז: "פתחנו למעשה את אותו בית ספר, 'עזרא גיטרה', פה ברעננה. מצאנו סטודיו נחמד ויש לנו כבר 25 תלמידים וזה תופס לאט־לאט. במקביל אנחנו ממשיכים לתפעל את בית הספר בניו־יורק. יותר קל ללמד ילד בן 5 לקרוא תווים מללמד ילד בן 8".
מה עם האופרה? לילא: "אני רוצה לעשות אופרה גם פה. אני צריכה להיפגש עם כל אנשי האופרה פה בארץ, אבל עם הקורונה זה קצת קשה. אני גם מקליטה באיטליה עם חבר פסנתרן וזה פרויקט שאני אוהבת. אופרה זו האמנות האולטימטיבית, איפה שכל האומנויות מתחברות. זה שירה, תיאטרון, תפאורה, מוזיקה, קול והחוויה האנושית. אני לא יודעת אם יש קהל לזה בארץ אבל אני בטוחה שאם אנשים ינסו - הם יאהבו את זה". סהרא: "היא מתאמנת בבית וזה קצת מעצבן".
מחוץ לתמונה? מעוז: "אופניים. מאז שהגעתי לפה גיליתי את האופניים ואני רוכב במועדון ברעננה. זו גם דרך בשבילי להכיר אנשים. אנחנו יוצאים שלוש פעמים בשבוע כי מזג האוויר פה מעולה. שם בחורף אי־אפשר לרכוב. אני לא מתגעגע למינוס 20 ושלג בלתי נגמר".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
