צמח לו חדר: תארו לכם מצב בו יש לכם דירה אותה רכשתם לפני שנים ולפתע אתם מגלים שהיא כוללת עוד חדר ששטחו 12.5 מ"ר והוא נמצא בפועל בשימוש ובדירת השכן שלכם. נשמע הזוי? בהחלט, אבל מדובר בסיפור אמיתי לחלוטין.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו והאזינו לתוכנית כסף חדש ב-ynet radio
בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע לאחרונה כי חדר הנמצא בדירת מגורים של משפחת שוורץ יועבר להיות חדר מדירת משפחת חדד באותו בניין. למעשה, נקבע כי יש להסתמך על הרישום בפנקס המקרקעין ולא על המציאות בפועל לפיה החדר הוא חלק מדירת משפחת שוורץ ולא מדירת משפחת חדד.
על פי הרישום במרשם המקרקעין, שתי הדירות זהות בשטחן - 65.20 מ"ר. בפועל, הדירה של חדד היא בת 2 חדרים ובשטח של 53 מ"ר ואילו הדירה של שוורץ היא בת 4 חדרים ובשטח של 78 מ"ר. על פי תשריט הדירות, הן זהות גם במספר החדרים שבכל דירה, והחדר שבמחלוקת שייך לדירה ששייכת למשפחת חדד. אולם כאמור, לא כך הדבר בפועל.
משפחת חדד, שיוצגה על ידי עו"ד דורון חדד, עתרה להצהרה על בעלותה בחדר בדירה בבניין, אשר רשום על שמם אך מוחזק בפועל על ידי שכנים בבניין, משפחת שוורץ. מנגד, משפחת שוורץ עתרה לתיקון הרישום.
השופטת גאולה לוין מבית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבלה בדצמבר את תביעת משפחת חדד והצהירה על בעלותם בחדר כפי שרשום במרשם המקרקעין ודחתה את תביעת משפחת שוורץ לתיקון רישום.
"גם השמאית מטעם הבנק לא הבחינה בחוסר ההתאמה"
מפסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע עולה כי במקרה הנוכחי אין התאמה בין המצב הרשומי בפנקס הבתים המשותפים, לבין המצב העובדתי המתקיים בשתי הדירות. ביהמ"ש המחוזי קבע כי "על פי הדברים שהובאו לפני, האפשרות כי מצב דברים זה מתקיים זמן ממושך, ולמעשה מאז שהדירות היו בבעלות עמיגור, היא המסתברת ביותר".
עוד נקבע בהקשר של משפחת חדד שרכשה את הדירה ב-2006 כי "העובדה כי לא הבחינו בחוסר ההתאמה בין המצב הפיזי לבין הרישום אינה בלתי מתקבלת על הדעת. יש לזכור כי שמאית מקרקעין מקצועית, שערכה שומה של הדירה מטעם הבנק הממשכן, גם היא לא הבחינה בחוסר ההתאמה בין המצב הרישומי למצב הפיזי. אין גם יסוד להניח כי בשנים הסמוכות לאחר הרכישה, חדד ידעו או צריכים היו לדעת על הפער בין המצב הפיזי למצב הרשומי. חדד השכירו את הדירה מיד לאחר רכישתה. לו סברו שגודל הדירה אינו תואם את הרישום, היו דורשים את החדר הנוסף מיד לאחר הרכישה. בפועל, חדד החלו לדרוש משוורץ את החדר רק משנת 2016, לאחר ששמאי מטעם בנק למשכנתאות העמיד אותם על הפער בין הרישום לבין מצב הדירה בפועל.
"הדעת נותנת כי לו חדד ידעו או חשדו מלכתחילה כי קיים פער כאמור, לא היו ממתינים כעשור, במהלכו נמנע מהם השימוש בחדר ושוורץ עשו בו שימוש לרווחתם. מנקודת מבטם של חדד, אין הגיון בכך שלא יתבעו את החדר לאלתר, כך שייהנו ממלוא השטח הרשום של הדירה. ניתן לתמוה על כך ששוורץ מייחסים לחדד חוסר תום לב וחשדות בדבר אי התאמה, כאשר הם עצמם רכשו דירה שמצבה הפיזי אינו תואם את המצב הרישומי, מבלי לרדת לפשרם של הדברים".
ערעור לעליון
משפחת שוורץ הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון באמצעות עו"ד משה מורגנשטרן. במסגרתו טענה כי הבניין נשוא המחלוקת מאוכלס מזה כ-50 שנים. באגף בו נמצאות דירות חדד ושוורץ, מחצית הדירות הן בנות 4 חדרים ומחצית הן דירות בנות 2 חדרים. עוד נטען כי שוורץ קנו את דירתם כדירת ארבעה חדרים, חדד קנו את דירתם כדירת שני חדרים. הדיירים הקודמים בדירות אלה גרו בדירות ארבעה ושני חדרים, בהתאמה. ארנונה שולמה על הדירות, כדירות שניים וארבעה חדרים.
עוד נטען כי חלפו עשר שנים, בהם חדד גרים בדירה בת שני חדרים, ללא כל טענות או תביעות. נטען כי בחודש מאי 2016 ערכו חדד בדיקה לצורך לקיחת משכנתא, ולפתע הם גילו כי המרשם בפנקס המקרקעין שונה מהמציאות בפועל, ובהתאם לכך נגרע חדר מדירתם. ואז עלתה לראשונה טענתם לפיה הם סברו כי הם רוכשים דירה בת 62.2 מ"ר, אך בפועל הם קיבלו דירה בשטח קטן יותר. נטען בערעור כי לאחר עשרות שנים בהן חיו מספר דיירים בצורה של חלוקה לדירות שני חדרים מחד וארבעה חדרים מאידך, טענו חדד כי הם זכאים לקבל חדר, ותביעה זו התקבלה. "דומה שאין צורך להסביר עד כמה הפסיקה של בית המשפט קמא נוגדת את הצדק, ואת ההיגיון ואף את החוק", נטען.
עו"ד דורון חדד, בא כוח משפחת חדד, מסר בתגובה: "מדובר בפסק דין עקרוני, בעניין הסגת גבול תוך מתן דגש ועליונות לדיני הקניין ובהתאם קבע כי הסתמכותם של חדד על הרישום, בדין יסודה. בית המשפט הוסיף וקבע כי חדד אף הוכיחו תמורה בהתאם לשטח הרשום ולא נמצא רבב ביחס לתום ליבם. כמו כן, נקבע כי גרסת עמיגור נוגדת את מסמכי היתר הבנייה, והיא סתמית".
