המפקח על רישום מקרקעין פתח תקווה, מאיר פורת, קיבל לאחרונה תביעה של נציגות בית משותף בבני ברק נגד זוג דיירים שבנו מחסן על חניה של דיירים אחרים, חסמו את הכניסה לחצר עם רכב שיצא משימוש, ולא שילמו הוצאות אחזקה של הבניין במשך שנים. לאחר ביקור במקום חייב המפקח את הנתבעים לפרק את המחסן, לסלק את הרכב ולשלם את הוצאות התחזוקה.
בתביעה טען ועד הבית שלפני חמש שנים סגרו בני הזוג חניה ששייכת לדירה אחרת בקירות אלומיניום ודלת עם מנעול, ומאז הם משתמשים בה כמחסן. עוד נטען שבבעלותם רכב שיצא מכלל שימוש אשר חונה בחצר הבניין, כך שלא מתאפשרת כניסה של דיירים אחרים לחניון פתוח שבחצר. בני הזוג, נטען, גם לא שילמו את חלקם בהוצאות אחזקת הבניין בשנים 2020-2014, בסכום כולל של 8,000 שקל.
בני הזוג טענו מנגד שסגירת החניה נעשתה כדי למנוע מעוברי אורח שימוש לא ראוי, ולא כניסיון להשתלט על השטח. לדבריהם, יו"ר הוועד נבחר שלא כדין, מה גם שהוועד לא הציג דו"ח על הכנסות והוצאות עבור אחזקת הבניין ושדייר בבניין משכיר חלק מהשטחים המשותפים.
בין הצדדים התנהל הליך קודם ונגד בני הזוג ניתן פסק דין שהורה להם לשלם את הוצאות אזקת הבניין עבור השנים 2017-2014. בתביעה הנוכחית נתן המפקח תחילה פסק דין חלקי שבו חויבו הנתבעים לסלק את רכבם מחצר הבניין המשותפת בתוך 30 ימים.
לאחר פסק הדין החלקי הצדדים השלימו את טענותיהם. ועד הבית טען שהעביר לבני הזוג קבלות מקוריות של הוצאות תחזוקת הבניין אך הם עדיין לא שילמו. הנתבעים טענו מנגד שמעולם לא קיבלו את הקבלות ושלאחר פסק הדין החלקי פינו את הרכב אף שלא הפריע לאף דייר.
עו"ד צהלה הלוינריה אברהמיאבל המפקח מאיר פורת קיבל את התביעה במלואה. לאחר בדיקה בתשריט הבניין המשותף נקבע שניתן לראות בבירור שהמחסן נבנה על חניה ששייכת לדירות אחרות בבניין ולא לדירת הנתבעים. הוא קבע כי על בני הזוג לפרק את המחסן על חשבונם ולפנות את החפצים שאוחסנו בתוך 30 ימים.
"כאשר חנייה רשומה כהצמדה לדירה, אפשר להשתמש בה רק לצורכי חניה של כלי רכב, אך לא לצורך שימוש ייחודי אחר", כתב. "בעל הדירה, לא יכול להשתמש בחנייה לצורכי הצבת מחסן או לאפסן בה את חפציו, או לבצע בה כל שימוש שאינו חניה". לכן, הסביר המפקח, גם אם היה מדובר בשטח חניה המוצמד לדירת הנתבעים, התוצאה המעשית הייתה זהה.
בנוגע לתשלום הוצאות תחזוקת הבניין ציין המפקח שלפי חוק המקרקעין חלה חובה על כל דייר לשלם את חלקו. מאחר שהנתבעים לא הציגו אסמכתה לתשלום דמי הוועד, הם חויבו בסכום של 4,900 שקל לתקופה שבין 2020-2017.
בנוגע לטענות בני הזוג לניהול בלתי תקין של הוועד והכרה של הרכוש המשותף, נקבע שהן צריכות להתברר בהליך נפרד ולא כחלק מהגנתם. בני הזוג חויבו בהוצאות נמוכות יחסית, בסך 1,200 שקל, מכיוון ששיתפו פעולה עם ההליך ויישמו את פסק הדין החלקי.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• הצדדים לא היו מיוצגים בהליך
• עו"ד צהלה הלוי עוסקת בדיני מקרקעין
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
