"אנחנו בפתח של גל עליות מחירים". כך טען הבעלים של רשת ויקטורי אייל רביד, בפוסט שהעלה בפייסבוק. הסיבות: התייקרות השילוח הימי והדלק המס הצפוי על כלים חד פעמיים והמס על משקאות ממותקים. "נילחם בספקים ונעמיק את הייבוא המקביל", כתב, כשהוא מזהיר את הציבור מפני התייקרויות שספקי מוצרי הצריכה מתכננים, לא הוא. מנכ"ל שופרסל, איציק אברכהן, אמר כי הוא לא קיבל בקשות להעלאת מחיר, אבל הוא עוד יקבל. כי אין ברירה. במקביל, חברת שסטוביץ, יבואנית ענק של מוצרים כמו ספיד סטיק, קולגייט וברילה, הודיעה לרשתות שהיא בהחלט מתכוונת להעלות מחירים.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
האם מדובר באזהרת הציבור מפני עליות מחיר שלכאורה אינן בשליטת הרשתות החזקות, למרות שהן יכולות לחסום העלאות מחירים, בזכות כוחן הגדול? או שמא מדובר בהכנת הקרקע עבור ספקי מוצרי הצריכה שמשתוקקים להעלות מחירים? האם בכך ששתי הרשתות האלה מיידעות את הציבור שצפויה עליית מחירים, הן פורסות שטיח אדום ותוקעות בחצוצרות בפני הספקים ופותחות את השער לאותן התייקרויות? האם שופרסל מכינה כך את הקרקע להתייקרויות במותג הפרטי שלה במחשבה שהצרכנים ימשיכו לקנות אותו גם אם יתייקר, כי יצברו בזכותו יותר "מטבעות" בתוכנית המועדון החדשה שלה? ואם המחירים יעלו בעידוד הרשתות או בשל חוסר יכולתן לבלום עלייה כזאת, האם הצרכנים חייבים לקבל זאת כגזירת גורל? ואיפה המדינה בסיפור הזה?
"מחזור שופרסל צמח בקרוב ל-2 מיליארד שקל ב-2020, זה כמו 5-4 שנים באפס זמן", אמר אברכהן לאחרונה בהשקת מועדון הלקוחות החדש של הרשת. שופרסל הציגה עליות ברווחיות הגולמית גם ב-2021. גם ויקטורי חגגה בשנת הקורונה כמו כל רשתות המזון ואף הציגה גידול של 10% במכירות ברבעון השני של 2021. אין ספק: עבור כל רשתות השיווק 2021 היא שנה איטית יותר מ-2020 שהייתה מטאורית עבורן, אבל זה לא אומר שהפתרון הוא העלאת מחירים לצרכן או מתן אישור לחברות המזון ושאר מוצרי הצריכה להעלות מחירים. גם יבואני ויצרני המזון הרוויחו משנת הקורונה.
תזכורת: ריאיון עם איתן יוחננוף באולפן ynet
(צילום: נדב אבס, שמוליק דודפור)
עלייה במחירים בלי ירידה
אמנם 2021 היא שנה קשה מאוד עם משברי שילוח ומחסורים רבים וחברות רבות העלו מחירים, למשל במוצרי חשמל. אבל בניגוד לענף מוצרי החשמל, משום מה כשהמצב הפוך והכל דבש, חברות מוצרי הצריכה לא מורידות מחירים. באוגוסט 2018 למשל, תנובה העלתה את מחירי מוצרי החלב הלא מפוקחים בעד 3.4%. הסיבה: מחיר החלב הגולמי עלה ותנובה נכנסה למערבולת של כיפוף ידיים עם שר האוצר דאז משה כחלון, שסירב לייקר את מוצרי החלב המפוקחים. היא בתגובה, בלית ברירה לכאורה, ייקרה את המוצרים הלא מפוקחים. אחרי העלאת המחירים של תנובה, מחיר החלב הגולמי ירד (בין אוגוסט 2018 עד ינואר 2021) אבל תנובה לא הורידה מחירים בהתאם. מאז מחיר החלב הגולמי שוב בעלייה. הלקח מהסיפור הזה הוא שתנובה לא מוזילה מוצרי חלב לא מפוקחים לפי תנודות מחירי החלב הגולמי. היא רק מעלה מחירים.
ככה זה כמעט תמיד. יצרנים ויבואנים כמעט אף פעם לא מורידים מחיר. לפעמים, אם העלויות שלהם מאוד ירדו, הם יהיו נדיבים יותר במבצעים. אם המתחרים עושים שריר, הם ישיקו מותג חדש זול יותר כדי להילחם. רק אם הצרכן פשוט לא מוכן לקנות ביוקר, הם נאלצים להוריד מחיר - אבל אז ישיקו/ ייבאו מותג חדש "יוקרתי" ו"בריא" יותר, אותו ימכרו במחיר גבוה.
גם יבוא מתחרה לרוב לא גורם להן להוריד מחיר. לדוגמה: יבוא זול של גבינה צהובה מחו"ל לא ממש פגע במחירי גבינת עמק למשל. חברות לא אוהבות להוריד מחירים. אבל להעלות מחירים? הן מאוד אוהבות. כמובן עם מילות הכיסוי: "בלית ברירה", "כי אי אפשר יותר", "מחירי השילוח עלו" ו"עשר שנים לא העלינו".
לכן כשיצרנים ויבואנים של מזון ומוצרים לבית טוענים שאין ברירה אלא לייקר מוצרים, קחו את זה בערבון מוגבל, כי כמו שלא חייבים להוריד מחירים כשהעלויות ליבואנים וליצרנים מוזלות גם לא חייבים להעלות מחירים. ומי שחייב - שיעלה מחיר. הצרכן לא חייב לשלם. אפשר למחות, אפשר לקנות פחות, אפשר לקנות רק במבצעים, אפשר לקנות תחליפים.
