איך מתמודדים עם משבר הקורונה, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת הלפרין, בית-שמש.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: אטל רחל יולה (48), מאור דוד (19), נתן לייב (15), דבורה ביילה (13), מרים גיטה (8).
הדירה: 7 חדרים ומרפסת גדולה. אין משכנתא. רחל: "דירה כזו עולה היום כ-3 מיליון שקל. קנינו אותה לפני 17 שנה, אחרי זה גם בנינו בית במודיעין. כשהתגרשנו השארתי לו את הבית וחזרתי לכאן".
בית שמש? רחל: "אני מתה על המקום הזה. משהו פה מגן עליי. נכון, יש פה הרבה ג'יפה ומגעיל אבל לא אכפת לי, זו השריטה שלי. נולדתי בכלל במוסקבה ובגיל 17 עלינו והתמקמנו בתל אביב".
תל אביב? רחל: "הגעתי בגיל קשה והתפרעתי. אחרי השחרור הכרתי את אברהם, שלמד צילום בקאמרה אובסקורה, ומהר מאוד הוא החליט שאנחנו צריכים להתחתן והסכמתי. באותה תקופה התחלנו לתרגל איינגר יוגה וטסנו לשנה להודו לתרגל. זה היה קשוח, אבל שם התחילה החזרה בתשובה. הייתי פריקית והייתה שם את המורה הגדולה שתפסה אותי וממש הטיפה לי בנושא צניעות. כל פעם הייתה יורדת עליי שהתלבשתי לא צנוע, או שהייתי הפגנתית מדי, או שהרמתי קול, וגם בתרגול ניסו לשבור אותנו. עברנו שם טירונות, וכשחזרנו לארץ אחרי הנתק המוחלט שהיינו בו הרגשנו אחרים. עמדתי בשינקין וראיתי בנות כמעט עירומות בשיא הקיץ ושאלתי את עצמי, 'לא נמאס לכן להשפריץ את זה החוצה?'".
תשובה? רחל: "יוגה זה לא רק התנוחות. יש המון משמעת, ונקודות מבט, פילוסופיה ותרגול שמצטרפים לאיזו דרך. או שאתה ממושמע לדיסיפלינה, או שאתה פורק כל עול. ורציתי להיות חלק מזה והגענו מאוד עמוק בזה במהלך השנה בהודו. אבל ברמה הרוחנית רציתי משהו משלי, משל סבא שלי שמסר נפשו על היהדות. הרגשתי שאני לא צריכה יד שנייה כי יש לי משלי, ובעושר הרבה יותר עמוק, ומעיף ומיסטי. בהתחלה פחדתי שלא אוכל להחזיק גם את התשובה וגם את היוגה. הפסקתי לשנתיים לתרגל כי הרב ביקש וכי רציתי להיות הכי יהודיה שיש אבל זה היה קשוח והרגשתי שאני לא מסוגלת בלי היוגה, שזה מוברג לי במערכת. השם עד לזה שניסיתי וזה לא עבד. איינגר זה לצמצם את עצמך למקום שבו לא הרצון שלך קובע אלא ההתיישרות שלך עם הדבר האמיתי. זה להיות מדויק בהבנת התנועה של כל מפרק בגוף, ולהבין מה התכלית של זה. וזה ממשיך לעוד רבדים כדי להגיע להארה. באותה תקופה גם התחלנו ללמד בבית יוגה לחסידים".
יוגה לחסידים? רחל: "הגיעו אליי נשים פצועות שזו התחנה האחרונה שנשארה להן וממש עזרתי להן, וכשהן יצאו והתחילו לספר, הגיעו נשים חרדיות ששמעו מפה לאוזן. לימדנו אני ואברהם. הוא לימד חסידים ואני נשים. בהתחלה זה היה קשה. היו פשקווילים נגדנו שאסור להתקרב ושזה עבודה זרה. וכשבאו ממש הביתה עם דיבורים לא יפים, הקשבנו להם והגענו לרב גדול לבירור. זה ירד לקטנוניות: שנמשיך לעשות אבל נוציא את המילה יוגה. בשלב מסוים אמרתי די. מה יש לשחק משחקים. זו מתנה ומי שרוצה מוזמן לקבל אותה. עבודה זרה זה כסף, כבוד וניאוף, לא יוגה. הם עדיין פחדו שהשכן לא יראה שהם נכנסים, אבל הם היו באים. אני זוכרת חרדי אמריקני ממאה שערים שהגיע לפה ויחד איתו הגיעו חבורה של חרדים עם שריטה. הם לא ידעו מה זה גוף. לקח להם זמן להבין איך להזיז את האיברים. אבל הם היו התלמידים הכי מסורים. כל מה שאתה אומר הם עושים, ואין דבר כזה 'כואב לי' או 'עייף לי'. הם לא מתווכחים ואתה מנהל להם את התודעה ואת הגוף והם מתמסרים".
חרדית? רחל: "העניין המשותף בין היהדות ליוגה זה המורים. אצלנו הצדיק, ואצלם הגורו. אחרי 16 שנה שהייתי המפרנסת והחזקתי את הבית, התגרשנו. ברגע שעזבתי, הוא חזר להיות חילוני, והילדים בעקבותיו. מבחינתי הם חופשיים לבחור. עכשיו זה אני. אני אוהבת לקיים מצוות, זה כמו תרגול. כמו שאיינגר דורש דיוק - המצוות הן דיוק של הפעולות".
מה את עושה? רחל: "יוגה. אני מתחילה עכשיו הכל מאפס. פתחתי סטודיו בבית שנקרא 'קרנא קריא יוגה'. אני נותנת פה שיעורים ויש לי קבוצות של נשים מבית-שמש, ירושלים ומכל מיני מקומות באזור".
רמת חיים? רחל: "לא עושים כסף מיוגה. כל החיים חיינו על מינוס וההורים שלו היו מכסים לנו אותו. אני התחננתי שנתנתק ונחיה על מה שיש לנו, כי גם בעוני יהיה לנו יפה וכיף. את הבתים הם עזרו לנו לקנות. מאז שהתגרשתי אני בלי מינוס. רק מרים גרה איתי, שאר הילדים גרים עם האבא. אני לא צריכה הרבה ולא חסר לי כלום. מלכוּת, ואני אוהבת את זה. אני מאמינה שהשפע מושפע מהקדוש ברוך הוא".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
