"כל זמן שאנחנו יכולים אנחנו מתאפקים. לא העלנו מחירים 10 שנים". את המשפט הזה אמר מנכ"ל אסם אבי בן אסייג ל-ynet ביוני האחרון. חצי שנה אחרי כן, הוא מייקר את רוב מוצרי אסם. מנכ"ל חברת המזון השלישית בגודלה בישראל לא חושש מרשות התחרות שחקרה לאחרונה בכירים ברשתות השיווק ובחברות מזון שהצהירו על העלאות מחיר בתקשורת. האם הוא לא חושש מזעם צרכני? ייתכן, אבל ככל הנראה הופעל על אסם לחץ בינלאומי מחברת האם נסטלה.
הקורונה, מחירי החיטה, התירס וההובלות עלו ואלה מבחינת אסם סיבות להעלות מחירים לצרכן, אבל כשמחירי הסחורות יורדים - יצרניות לא מורידות בהתאם מחירים לצרכן. כששערי המטבע נמוכים - הצרכן לא נהנה מהוזלות. מכאן נסיק כי הסיבה העיקרית להעלאות המחירים של אסם היא רווחיות. החברה חייבת להיות רווחית יותר ויותר מדי שנה. ואם צריך לעשות זאת על גבם של הצרכנים - שיהיה.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מי שמעלה מחירים משלם מחיר צרכני כי קונים פחות ממוצריו? לא בישראל. אסם הודיעה לקמעונאים על העלאת מחירים שככל הנראה תגולגל לצרכנים, בלי למסור הודעה מראש על כך ללקוח החשוב ביותר שלה: הציבור. קדמו לכך צמצומי מבצעים, בעיקר על פסטה, בלון ניסוי שאסם הפריחה לקראת התייקרות רבתי עליה הכריזה בדלתות סגורות. לא מתנצלים - מייקרים. הצרכנים ימשיכו לקנות במבה אסם.
איך אפשר לבלום את ההתייקרות הזאת? כשחברות שמגלגלות מיליארדי שקלים בשנה מבקשות להעלות מחירים, ניתן להפסיק לקנות מוצרים שהן ייקרו - כדי שהן יקצצו בשומנים שלהן (שכר מנכ"ל, דיבידנדים, רווחיות) במקום לפגוע בצרכנים. רק שצרכנים שמכורים לבמבה לא יפסיקו לקנות במבה. מי שמעדיף את טעמו של קטשופ אסם ימשיך לקנות אותו. אז תמשיכו, אבל קנו בהנחות ובמבצעים בלבד. יש מארזי חיסכון לבמבה. נסו קפה אחר שאינו טייסטרס צ'ויס. גם טבעול זה מותג של אסם ויש לו תחליפים רבים. חומוס צבר אפשר להחליף במתחרים או במותג פרטי ורטבים וקמח תופח יש גם ליצרנים וליבואנים אחרים. בפסטה יש מבחר גדול, אין סיבה לקנות דווקא פסטה אסם. גם פסטה ברילה התייקרה? אז תקנו מותג אחר. יש בשפע.
בתעוזה שלה להעלות מחירים, אסם פתחה את השער להתייקרויות נוספות של חברות ענק. סנו ושסטוביץ כבר העלו מחירים. מי תהיה הבאה בתור? ההימורים הם על יוניליוור כיוון שגם היא חברה בינלאומית. במקביל, המחלבות לוחצות לייקר מוצרי חלב.
אין ספק שיש עליות מחירים שהציבור כן יכול לספוג, כמו התייקרויות מינוריות במזון בסיסי מפוקח שכעת מתייקר אך בעתיד עשוי להיות מוזל. בנוסף, יש התייקרויות שטמון בהן אינטרס ציבורי, כמו התייקרות משקאות קלים כדי לעודד הפחתת צריכת סוכר והתייקרות בכלים חד פעמיים.
שר החקלאות הגרמני, בניגוד לשר החקלאות הישראלי, הודיע כי יאפשר למחירי המזון הנמוכים במדינה לעלות, שכן במחירים הנמוכים מאוד יש ביזוי של עבודת החקלאים ועידוד הפקרות בשמירה על הסביבה. אלה סיבות להתייקרות שהציבור מוכן לקבל, אם הן עולות בקנה אחד עם אידיאולוגיה או רצון משותף. למשל, הציבור עשוי לקבל על עצמו התייקרות כדי להציל תעשייה מקומית, בשם הסולידריות הלאומית. לצורך הדוגמא - מחירי הירקות והפירות בישראל נמוכים כעת, אבל גם אם יעלו זה לא אומר שהציבור מעוניין בפתיחת השוק לייבוא פרוע באופן שלא קיים בעולם המערבי, שמגן על החקלאות המקומית.
אבל כשמדובר באסם, איזו סולידריות יש לנו איתה? יש לה הרבה מוצרים אהובים וחלק מעובדיה ישראלים, אבל היא מייצרת רבים ממוצריה מעבר לים. זאת כבר לא באמת חברה ישראלית.