כשמחירי הנדל"ן מרקיעי שחקים מתרחק חלום הבעלות על דירה של הרבה זוגות ומשפחות. לכן באופן טבעי, כאשר למי מהורי בני הזוג יש נחלה המשתרעת על פני דונמים רבים, לא פעם מתפתים ההורים לסייע ולאפשר להם לבנות את ביתם בנחלה, מתוך מחשבה שככה יצליחו לחסוך תשלומי שכר דירה וזה יקל עליהם כלכלית. ואולם, הם לא תמיד מבינים לאילו כאב ראש וצרות הם עלולים להכניס את עצמם.
מעשה בבני זוג שביקשו וקיבלו רשות לבנות את ביתם על נחלת הורי הבעל. הם פדו קופות גמל וחסכונות, נטלו הלוואות, תכננו, עיצבו, גיננו ובנו לעצמם בית חלומות בו עברו להתגורר ביחד עם ילדיהם. באותה עת אף אחת מהנפשות הפועלות לא מצאה צורך להסדיר ולעגן את היחסים הרכושיים במסמך משפטי. התעסקות משפטית חשובה זו נזנחת פעמים רבות מחוסר הבנה או חוסר נעימות, בשם שלום הבית והמחשבה ששום דבר רע לא יקרה. עד שהוא קורה.
כאשר בני הזוג מתגרשים לאחר שבנו בית על הנחלה ועברו להתגורר בו, למי שייך הבית? להורים בעלי הנחלה או לזוג שבנה עליה את ביתו? ואולי רק לבעל שקיבל את הנחלה במתנה מהוריו? כשלא חושבים מראש על ההשלכות ולא מעגנים אותן משפטית, הכול פתוח והרשות נתונה, כל צד חופשי לטעון את טענותיו ובית המשפט נאלץ להכריע במחלוקת כראות עיניו.
אחת הטענות הנפוצות במקרים כאלה היא שההורים הבטיחו לתת את הנחלה במתנה לשני בני הזוג, ושאפילו אם הנחלה לא נרשמה על שמם, עצם מתן האפשרות לבני הזוג לבנות את ביתם בנחלה דינה כהתחייבות ההורים למתן מתנה, המחייבת הכרה בזכויות בני הזוג בנחלה.
במקרה אחר, ההורים העבירו את הנחלה על שם בנם הנשוי מאחר שהייתה להם כבר נחלה אחרת ולא ניתן להיות בעלים של שתי נחלות. אשתו טענה כי הנחלה הוענקה לבעלה על ידי הוריו, ועל בסיס יש לה זכויות בנחלה מכוח הלכת השיתוף.
בשני המקרים בתי המשפט דחו את טענות האישה. במקרה הראשון, כאשר הנחלה הייתה רשומה על שם הורי הבעל, נקבע כי לא היה כל מסמך בכתב ולא ניתנה כל מתנה לצדדים, ולכן האישה זכאית לקבל רק מחצית משווי ההשקעה של הזוג בבית עצמו (להבדיל מהקרקע).
במקרה השני, כאשר הנחלה נרשמה על שם הבעל, נדרשה האישה להוכיח "כוונת שיתוף ספציפי" שכן על פי חוק יחסי ממון החל על הצדדים, מתנה שהתקבלה במהלך הנישואין היא נכס חיצוני שאיננו משותף ועל מנת להוכיח את ההפך, על האישה הנטל להוכיח שהייתה כוונה לשותפות בנכס.
עו"ד אורלי מנע-שניסם יצחקובבמקרה האחרון, הצדדים לא חתמו על הסכם ממון ולכן חלות עליהם הוראות חוק יחסי ממון המחריגות מהשיתוף נכסים שאחד מבני הזוג קיבל במתנה. לו הצדדים היו חותמים על הסכם ממון, ההוראות שקבעו בו היו גוברות.
בהיעדר הסדרה מראש של היחסים המשפטיים והרכושיים, מוצאים עצמם הורים וילדיהם מתדיינים בבתי המשפט חדשות לבקרים. כך, למשל, אותם הורים שאפשרו לכלתם ולבנם לבנות בית על נחלתם, היו צריכים להחתים אותם על מסמך בכתב לפיו אין להם זכויות בנחלה. משלא עשו כן, הם מצאו עצמם נתבעים בבית משפט.
באותה מידה, הבעל שקיבל במתנה את הנחלה מהוריו צריך היה להחתים את האישה על הסכם ממון שלפיו אין לה ולא תהיינה לה זכויות בנחלה אלא בבית בלבד, כתנאי לבנייתו. משלא עשה כן, מצא את עצמו נתבע.
גם אותה אישה שהשקיעה כספים בבניית בית מגורים על נחלה של הורי בעלה, צריכה הייתה להסדיר מראש את זכויותיה בנחלה ויכולה הייתה להתנות את הבנייה בקבלת זכויות בנחלה, לא כל שכן כאשר היא טוענת בבית המשפט שהנחלה הובטחה לה ולבעלה ושהיה ברור שהנחלה משותפת. בהיעדר מסמך משפטי בכתב, שום דבר לא ברור וכלום לא מובטח, חוץ מאשר הדרך לבית המשפט.
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• עו"ד אורלי מנע-שני עוסקת בדיני משפחה, הסכמי ממון וחלוקת רכוש
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
