בית המשפט המחוזי בחיפה סיים לאחרונה סוגייה סבוכה שבמרכזה עמדה דירה בקריית ים, שנמכרה לראשונה בשנות ה-50 של המאה הקודמת, ומאז נרכשה שוב ושוב - אבל נותרה באופן פורמלי רשומה על שם הרוכש הראשון.
ב-1955 אדם רכש זכויות כחוכר משנה בדירה, כשהחוכרת הראשית היא האגודה השיתופית "שיכון אנשי צבא בשירות קבע קריית ים". שנים ספורות לאחר מכן הוא מכר את הזכויות בדירה ובהסכם התחייב הרוכש להשלים את תשלומי המשכנתא שנותרו. לימים הדירה נמכרה שלוש פעמים נוספות, אך הרישום בטאבו נותר על שם חוכר המשנה המקורי.
הרוכש האחרון, שקנה את הנכס בשנות ה-70 המאוחרות, העביר ב-1996 את הדירה במתנה לאחיו, והוא ביקש לרשום אותה על שמו. באמצעות עו"ד מירב לוי הוא איתר את הרוכשים הקודמים, שרובם נפטרו ויורשיהם נכנסו בנעליהם, והשיג את האישורים הנדרשים ממשרד הפנים, רשם הירושות, בית הדין הרבני ועוד.
לאחר מכן הוא הגיש לבית המשפט בקשה להצהיר שהדירה שייכת לו. המתנגדת היחידה לבקשה הייתה אלמנת חוכר המשנה המקורי, שגילה קרוב ל-90. באמצעות עו"ד מומי דהן היא דרשה לדחות את התביעה בשל התיישנות שכן לדבריה עילת התביעה נולדה לפני 60 שנה, כשבעלה מכר את הנכס לראשונה.
היא הוסיפה כי הרוכש הראשון הפר את התחייבותו לשלם את יתרת הלוואת המשכנתה ובעלה המנוח נאלץ לשלם את החוב בעצמו. היא הדגישה כי תנאי להשלמת העברת הזכויות היה תשלום יתרת המשכנתה, אשר הלכה למעשה הייתה חלק מהתמורה. משלא נעשה הדבר, לא הועברו הזכויות בדירה בפועל.
היא ציינה שהרוכש הראשון שהתחייב לפרוע את המשכנתה אכן שילם את התשלומים עד למועד בו מכר את זכויותיו, אך בהמשך מלוא יתרת התשלומים לא נפרעו וזו הסיבה בעטיה לא הועברו הזכויות מהמנוח במרשם.
לדבריה, יש לה זכות לקבל את מלוא התשלום של יתרת הלוואה שלא סולקה כתנאי להסכמתה להעברת הזכויות לתובע. היא הבהירה שהיא מוכנה לחתום על מסמך להעברת רישום הזכויות רק בכפוף לתשלום החוב בגין המשכנתה.
לאחר משא ומתן מוצלח בין הצדדים הוחלט לתת לבית המשפט את הסמכות להחליט בעניין גובה הפיצוי שישלם המבקש לאלמנה (בסכום שבין 10,000 שקל ל-60 אלף שקל). השופט ד"ר מנחם רניאל קבע שהאלמנה תפוצה ב-25 אלף שקל והורה לרשם המקרקעין לרשום את הזכויות בדירה על שם המבקש.
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המבקש: עו"ד מירב לוי
• ב"כ האלמנה: עו"ד מומי דהן
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
