בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה לאחרונה בני זוג שביקשו להשלים הליך רכישת דירה באופקים, אף שבני הזוג המוכרים ד"ר ויקטוריה גרדסקול ופרופ' סרגיי גרדסקול נרצחו בטבח 7 באוקטובר. התובעים דרשו לקבוע שבתם של המנוחים לא תוכל למכור אותה לאחרים, אולם השופט עמית כהן דחה אותם.
בפברואר אשתקד חתמו התובעים עם בני הזוג גרדסקול על הסכם שבו נקבע בין היתר שהרוכשים יעבירו בנאמנות לעורכת הדין של המוכרים צ'ק בנקאי בסך 200 אלף שקל. צ'ק זה, סוכם, יימסר למוכרים בכפוף לחתימת בתם – הרשומה כבעלים נוסף בדירה ושוהה באוקראינה – על ייפוי כוח קונסולרי שלפיו היא מסכימה לביצוע המכירה.
אלא שימים בודדים לאחר מכן פרצה מלחמת רוסיה-אוקראינה באופן שגרם לסגירת קונסוליות באוקראינה, ומהבת נמנע לחתום על ייפוי הכוח. בנסיבות אלה הודיעה עורכת הדין של גרדסקול לרוכשים שהעסקה מבוטלת והציעה להם את הצ'ק בחזרה.
אולם, הקונים הודיעו שהם עומדים על קיום ההסכם. הם אף הגישו במרץ האחרון תביעה לאכיפתו יחד עם בקשה לסעד זמני שימנע את מכירת הדירה לאחרים. בטרם הגיע ההליך אל סופו נרצחו בני הזוג על ידי מחבלי חמאס בשמחת תורה, והתביעה המשיכה להתנהל מול בתם.
לטענת הרוכשים, מדובר היה בהסכם מכר מחייב לכל דבר ועניין. לדבריהם, חרף החתימה ותשלום המקדמה המוכרים הודיעו על ביטול חד-צדדי של ההסכם ללא עילה חוקית, תוך המשך החזקתם בדירה ובכסף שלהם. לשיטת הרוכשים, הגם שמבחינה טכנית הבת לא חתומה על ההסכם, עצם העובדה שהיא כבר קבעה תור לקונסוליה מלמדת על גמירות דעתה ועל רצונה לכרות את החוזה.
עו"ד חן ספקטורבני לפידמנגד טענה הבת השכולה שלא מדובר בהסכם מחייב מאחר שהוא לא נחתם על ידה. לשיטתה, היעדר החתימה הוא עניין מהותי ולא רק טכני. בנוסף נטען כי התנהלות הקונים בפועל מלמדת שההסכם לא מחייב, שכן הם לא דיווחו על העסקה למיסוי מקרקעין, לא שילמו דמי תיווך וכיוצא באלה.
ואכן, השופט כהן קבע ששיקולים כדוגמת סיכויי תביעה נמוכים ושיהוי ניכר בהגשת הבקשה, מובילים למסקנה שדינה להידחות. הוא ציין שגם בהנחה שמדובר בהסכם מחייב, הרי שלא ניתן לאכוף אותו ללא חתימת הבת. הוא לא שוכנע שהסיכוי לקבלת טענת הקונים שהחתימה היא עניין טכני בלבד, גבוה מהסיכוי שייקבע בסופו של יום כי מדובר בנושא מהותי כעמדת הבת.
לעניין קביעת התור בקונסוליה צוין בפסק הדין שהיא נעשתה בטרם המנוחים והקונים חתמו על ההסכם וממילא אין בה כדי ללמד על גמירות דעת לביצוע העסקה בתנאי ההסכם שנכתב דווקא, אלא לכל היותר על הסכמה עקרונית למכור את הדירה.
השופט קבע שגם התנהלות הרוכשים לאחר חתימת המסמך – כגון אי-דיווח למיסוי מקרקעין, אי-תשלום מלוא התמורה וכיוצא באלה – מחזקת את המסקנה שסיכויי קבלת הטענה שמדובר בהסכם מחייב אינם עולים על הסיכויים שהתביעה תידחה. זאת במיוחד כשהרוכש הוא עורך דין לענייני מקרקעין וחזקה שהוא בקיא בתחום. נקבע שגם השיהוי הניכר בן השנה בהגשת הבקשה פועל לחובת הרוכשים. לפיכך נדחתה הבקשה והתובעים חויבו לשלם לבת הוצאות משפט בסך 12,500 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המבקשים: עו"ד פודים ואח'
• ב"כ המשיבה: עו"ד אהוד ערב
• עו"ד חן ספקטור עוסק במקרקעין ונדל"ן
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
