צביקה ויליגר, בעל השליטה בחברת המזון ויליפוד יחד עם אחיו יוסי ויליגר, אולי זכור בציבור כמי שמכר בזמנו את החברה פעמיים לאוליגרכים רוסים - ב-2007 לארקדי גאידמק תמורת 170 מיליון שקל, וב-2014 לאלכס גרנובסקי תמורת 268 מיליון שקל - ובשתי הפעמים הצליח להחזיר אותה לבעלותו, תוך שמירת רווחי המכירה, לאחר שכל אחד מהאוליגרכים הסתבך פיננסית ונותר חייב להם כסף.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד הקשר שבו עלה שמו של ויליגר לכותרות היה כמי שהשתתף ב"הנפקת החברים" של נוחי דנקנר, שבגינה הורשע דנקנר בהרצת מניות. אבל את התזכורת הקבועה מחברת ויליפוד מקבל הציבור בכל ביקור בסופר: במדפי השימורים (משפחת ויליגר הייתה חלוצת יבוא השימורים לארץ), במדף הקפואים (ממאפה יווני ועד פיצות וגלידות מאיטליה) ובמקרר החלב (גבינות צהובות מיובאות, יוגורט מיוון, חמאה מפינלנד), ועוד. ויליפוד הייתה הראשונה שהביאה לישראל את פריכיות האורז ואת ממרח החמאה "לורפק", היא יבואנית האורז הבסמטי DAAWAT, ועוד ועוד.
החברה (בעבר היא נקראה ויליגר, אבל לאחר שותפות שלא צלחה עם חברת נטו של דודי עזרא, נטו נשארה עם השם ויליגר, והאחים ויליגר נאלצו לקרוא לחברה החדשה שהקימו ויליפוד) היא כיום אחת מיבואניות המזון הגדולות בארץ, וגם אחת החדשניות שבהן. היא סיימה את שנת 2020 עם רווח נקי של 52 מיליון שקל ומכירות של 454 מיליון שקל, והוגדרה אחת מחברות המזון הצומחות ביותר. מדובר בחברה ציבורית (ויליפוד אינטרנשיונל) ששוויה נושק למיליארד שקל.
את ויליגר יסד אביהם של צביקה ויוסי, אלכס ויליגר ז"ל, ניצול שואה שעלה מצ'כוסלובקיה, פתח בשנות ה-50 עסק קטן בדרום תל אביב והחל לייבא טונה ואחר כך שימורי פירות. בשנות ה-80 הצטרפו לחברה צביקה ויוסי, אחרי שסיימו לימודים באוניברסיטאות יוקרתיות בארה"ב, והמשיכו לפתח אותה. לפני שלוש שנים הם השיקו לראשונה את המותג הפרטי שלהם, Euro, שגם אותו רבים מכירים מהסופרמרקט. היום, בגיל 66, וארבע שנים מאז שהחזיר לעצמו שוב את החברה, צביקה ויליגר מכריז: "מפה יוציאו אותי רק על אלונקה".
"כשחזרנו בפעם השלישית לחברה, אחרי שרכשנו אותה שוב, המשפחה מאוד התנגדה שאחזור לעבוד בה, והלכתי פעם ראשונה בחיים שלי לפסיכולוג. הוא אמר לי: 'זה יותר חזק ממך'"
ויליגר גר בסביון, נשוי ואב לשתי בנות, נואית ורומה, שלא מעורבות בחברה, ומשתייך לרשימת עשירי ישראל. הופעתו אינה מסגירה זאת. ג'ינס וחולצת טי-שירט או פולו הם מדי העבודה שלו. הוא נחשב לוורקוהוליק. בילדותו גדל בבית דתי (אחיו השלישי הוא חרדי), למד בישיבה תיכונית, אבל מנהל אורח חיים חילוני.
שנים שוויליגר נמנע מלהתראיין, ולא תראו את שמו במדורי הרכילות. עכשיו, בראיון בלעדי הוא מספר מה מריץ אותו, מה הוא חושב על השינויים בשוק המזון, למה אוהבים להשמיץ אותו, ומה הכי שימח אותו השנה.
אתה בן 66, בעל הון, בנותיך לא ממשיכות בחברה. לאן אתה רץ?
ויליגר: "אני לא מתכוון לצאת לפנסיה אף פעם. אמא שלי, בת 90, אומרת שאני עובד קשה ושאני צריך יותר לדאוג לעצמי וליהנות. כשחזרנו בפעם השלישית לחברה, אחרי שרכשנו אותה חזרה מסשה גרנובסקי, המשפחה שלי מאוד התנגדה שאחזור לחברה, והלכתי פעם ראשונה בחיים שלי לפסיכולוג, והוא אמר לי: 'זה יותר חזק ממך'. זאת ההנאה שלי. אני הרי לא חזרתי לחברה בשביל משכורת. אני עובד 14 שעות ביממה, ובאמת מאמין שיש לי מה לתרום.
"שינינו את פני החברה, ועדיין יש לי המון תוכניות ומלא קטגוריות חדשות שאני רוצה להיכנס אליהן. השוס הגדול הוא שלקחנו חברה שהייתה שווה 176 מיליון שקל בבורסה כשחזרנו אליה בפעם האחרונה, וכעת היא שווה מיליארד. אחרי שמכרתי את החברה בפעם האחרונה נסעתי לשלושה חודשים לתוכנית מנהלים בהרווארד. כל אחד היה צריך להציג את האני מאמין שלו. אני אמרתי שהחשיבה מחוץ לקופסה - זה אני. אני חושב קריאטיבי ואוהב להיות מאותגר.
"כיום ויליפוד נמצאת בפוזיציה בין הטובות בענף: הממשלה החליטה על רפורמה להורדת יוקר המחיה ופתיחת היבוא. זאת ההזדמנות שלנו. יש לי יתרון יחסי על המתחרים: יש לי קשרים של שנים ומקורות אדירים ליבוא. אני עובד עם יצרנים ב-35 מדינות. אנחנו ניהנה מהרפורמה והצרכן ייהנה ממחירים נמוכים. ולמרות זאת, אני אומר שחייבים לשמור על החקלאות והחקלאים בכל מחיר. הם מגיני הארץ, וצריך לתת להם תמיכה ממשלתית מסיבית באמצעות הטבות ומענקים, ובמקביל, כדי להוריד את יוקר המחיה, לפתוח את היבוא".
חזרת עכשיו מיוון. זה היה נופש?
"לא. נסעתי לעבודה ולראות מלונות. מני ויצמן, חבר שלי, הזמין אותי. הוא ניסה לעניין אותי בהשקעה במלונות, אבל החלטתי שזה לא התחום שלי. בשנה האחרונה עשיתי כ-50 נסיעות לחו"ל לנסיעות עסקים. הייתי צריך לפתוח מעבדה לבדיקות קורונה מרוב הנסיעות".
"המשפחה לא דיברה איתי"
בענף המזון ויליגר נחשב לאיש עסקים ויבואן מוצלח, ועם זאת נשמעו גם ביקורות רבות נגדו. אחת מהן נוגעת לעובדה שבמהלך ארבע שנים בין 2016 ל-2020 התחלפו ארבעה מנכ"לים בוויליפוד, מתוכם שלושה התפטרו.
"אני יודע שמדברים עליי ומשמיצים אותי אישית. אלו אנשים מהענף שלא יודעים להתמודד מולי בתחרות. יש אנשים שאני לא מכיר בכלל, שמרכלים עליי ומשמיצים אותי. אולי כי עשיתי לא מעט דברים חדשניים"
ב-2014 התפרסמה כתבה ובה נטען כי ויליגר נהג במשך שנים להתעמר בעובדיו, ובין היתר התפרסם סיפורה של מזכירה שטענה כי איים עליה במכות והטיח בה קללות והשפלות. בוויליפוד הגיבו אז כי "הטענות מועלות בדרך מוגזמת", כי "ויליגר הותקף על ידי עובד שלו ונאלץ לפעול להגנתו העצמית", וכי הוא "סולד מפני כל גילוי של אלימות".
יש פער בין ההכרה של השוק בכישוריך כאחד היבואנים והסוחרים הטובים בענף לבין העובדה שאתה גם אחד היותר מושמצים.
ויליגר: "אני מתחרה במוצרים, לא באנשים, בעוד שאחרים מתחרים בי ולא במוצרים. אני יודע שמדברים עליי ומשמיצים אותי אישית. כולם אגב מהענף. אלו אנשים שלא יודעים להתמודד מולי בתחרות. יש אנשים שבחיים לא עשיתי איתם עסקים ואני לא מכיר אותם בכלל, והם מרכלים עליי ומשמיצים. מנסים לחפש אותי אישית. אולי בגלל שעשיתי לא מעט דברים חדשניים, אולי אני עוף מוזר ששנים נמצא בענף. בארץ יש קנאה במצליחנים. אני הייתי הראשון שעשה בסופרים בארץ את פסטיבלי המזון לפי ארצות. אנחנו הראשונים שהבאנו אדממה.
"כשהתחלתי ביבוא גבינות צהובות אמרו לי: השתגעת, אין סיכוי מול תנובה. אני הכי אוהב להיכנס למקומות שבהם אומרים לי 'אין סיכוי'. תנובה מייבאת עכשיו פרמז'ן רג'יאנו ומפרסמת אותה עם רותי ברודו. אני הייתי הראשון שהביא את המוצר הזה לארץ מאיטליה, והם עוד מוכרים אותו יותר יקר ממני. אנחנו לקחנו כפרזנטורית את מיכל אנסקי, בחורה שעוברת מסך טוב יותר מברודו, היא מופיעה כעת על כל המשאיות שלנו, חתמנו איתה לשלוש שנים. היום אני מביא לצד מוצרי החלב גם מוצרי מזון אותנטיים קפואים כמו בורקס מים, כנאפה ועלי פילו מיוון ומטורקיה, פיצות וגלידות מאיטליה, מוצ'י מהמזרח. אני כל הזמן מחדש".
למה מתחלפים אצלך כל כך הרבה מנכ"לים? האם זה קשור באופי שלך? והייתה גם פרשת העובד שהתלונן נגדך במשטרה ב-2014 שהיית אלים כלפיו.
"התחלפו רק שני מנכ"לים - מיכאל לובושיץ, שעבר להיות מנכ"ל יינות ביתן, ואחריו עינת פלד. את אירם גרייבר פיטרנו מיד כשחזרנו לבעלות על החברה, הוא לא היה מינוי שלי. עינת, שהיא בחורה מוכשרת, לא החזיקה כי אחרי שנה של עבודה רצתה לשנות את תנאי ההתקשרות. הייתי בחו"ל וחשבתי שהעיתוי ומשך הזמן לא התאימו לי. יש ממלא מקום מנכ"ל, ארז וינר, שעושה עבודה נפלאה, ולא נראה לי שיהיו עוד שינויים בתפקיד. בקשר לפרשת העובד, אין ספק שהעובדים הם הדבר הכי חשוב לעסק, וצריך להתנהל מולם כראוי ולא צריך להגיב כמו שהגבתי. הבעיה היא שאני שחקן נשמה. כאב לי שהוא לא אמר לי אמת והתפרצתי. הפקתי לקחים. המשפחה שלי לא דיברה איתי בגלל הפרשה. זה לא יקרה יותר".
ענף קמעונאות המזון עובר כעת שינויים. חברת פז רכשה את רשת פרשמרקט, חברת אלקטרה רכשה את רשת יינות ביתן. איך זה ישפיע על הענף?
"לנו כספקים זה מצוין - תהיה ביניהן פחות תחרות, כי הבעלים החדשים ירצו להחזיר את ההשקעה ולא ילכו למלחמות מחירים. זאת בהנחה שלא תהיה ירידה בצריכה ותימשך הבוננזה של השנה האחרונה. לא תראו עוף בשקל ומבצעים במחירי הפסד. אפשר לראות בדוחות של רשתות השיווק שהתוצאות הכספיות שלהן מעולות, והן עלו ברווחיות. זה סימן שהורדת מחירים וכיפופי ידיים לא קרו בשטח.
"צריך לזכור שכיום כל הרשתות הגדולות הן ציבוריות ונסחרות בבורסה וצריכות להפגין תוצאות טובות כל רבעון, לכן הרווחיות עבורן היא ראשונה במעלה, והתחרות משנית. לא כמו אצלנו, הספקים, במיוחד הלא גדולים, שנמצאים בתחרות עזה מול החברות הגדולות, שקשה מאוד להתחרות בהן בגלל מעמדן, חברות כמו תנובה, שטראוס, אסם. אני מוכר יותר בזול מהן והן בכל זאת שומרות על כוחן במשך שנים בקטגוריות שלהן.
"בישראל קשה מאוד לשנות הרגלי צריכה. אני מביא גבינה צהובה מהולנד ב-29 שקל לק"ג, לעומת 44 שקל לק"ג של גבינת עמק של תנובה, ועדיין קשה מאוד לנגוס בנתח השוק של עמק. והגבינה שלי היא לא מאבקת חלב כמו שמשמיצים, אלא מאותם רכיבים כמו של עמק. אני מביא מחברות עם מסורת של מאות שנים, כמו מחלבת אנקר ההולנדית שמשווקת גבינות בכל העולם, ויש לי גם פרוס וגם באריזה וגם פתיתים, אבל הצרכן הישראלי אוהב מותגים מוכרים, גם על חשבון המחיר הזול. יש לי אתגר לשנות הרגלי צריכה של עשרות שנים.
"יש יתרון נוסף עבורנו הספקים בהעברת הבעלות: במקרה של יינות ביתן יהיה לנו ביטחון ולא נחשוש למכור להם. נוכל להתרכז עם הבעלים החדשים בפיתוח עסקים. עבדתי מול יינות ביתן בתקופת המשבר שלהם, והיה חשש גדול מאוד בנושא יכולת התשלום שלהם, אבל הספקים המשיכו למכור להם, אף אחד לא רצה שיינות ביתן תיפול, גם כי לא מגיע לנחום ביתן, וגם משום שעדיף לנו מטעמי תחרות כמה שיותר שחקניות. הטעות של נחום ביתן לא הייתה, כפי שמקובל לחשוב, בקנייה של מגה, אלא בקנייה של רשת כמעט חינם מידי האחים (עדי ורני) צים. מגה היא עסקה מדהימה, הוא רכש אותה באשראי - במימון הספקים, ויש לה את החנויות השכונתיות בין הטובות בארץ. כמעט חינם נרכשה במחיר גבוה והמיקומים של החנויות לא טובים.
"אבל למרות כל חילופי הבעלות, שופרסל תמיד תהיה הכי חזקה, בשל איכות הניהול שלה. איציק אברכהן, מנכ"ל שופרסל, הוא אחד האנשים שאני הכי אוהב. לאלקטרה יש עבודה ארוכה וממושכת להטמיע ברשת את תרבות הניהול שלה, ופרשמרקט – שנקנתה על ידי פז – היא עדיין רשת קטנה".
יש שיגידו שאתה מחמיא למנכ"ל שופרסל כי הוא לקוח ענק שלך.
"שיגידו. הוא מענטש ואיש של אנשים שלא משתמש בכוח שלו לחסל אחרים ושלא שוכח מאיפה בא - ממגדל-העמק, והוא מנהל מעולה".
"כשהייתי סטודנט בארה"ב, למדתי מינהל עסקים בלוס-אנג'לס, חייתי על סבן אילבן. זה היה 'הקיוסק' שלי. בארה"ב זו הצלחה גדולה. בישראל יש יותר מדי 'קיוסקים' כאלה ואני לא מבין מה הבשורה, אבל אולי נופתע"
כמי שמכר וקנה את החברה שלו פעמיים, מה אתה חושב על המחיר של 2.1 מיליארד שקל שבו נרכשה פרשמרקט על ידי פז?
"האחים אמיר (שלומי ויוסי אמיר, שמכרו את הרשת לפז – נ"ז) עשו את עסקת הפעם-בחיים שלהם. יותר מזה אני לא רוצה להגיד. גם אלקטרה עשתה עסקה מדהימה כשרכשה את יינות ביתן לפי שווי של 500 מיליון שקל, זה מאוד-מאוד זול. אם היא תצליח ביינות ביתן, ההחזר על ההשקעה שלה יהיה אדיר. האחים זלקינד (דני ומייקי זלקינד, בעלי השליטה באלקטרה – נ"ז) מאוד מוכשרים, ואני מאמין שהם יצליחו עם הצוות הניהולי שלהם. אני אחד המשקיעים שלהם בקרן של אלקטרה נדל"ן, שמשקיעה במולטי-פמילי (מתחמי דיור משפחתיים) בארה"ב - והם עושים עבודה מדהימה. הם גם שכנים שלי בסביון".
אלקטרה בדרך להביא לארץ את רשת חנויות הנוחות סבן אילבן. אתה מאמין בטרנד של חנויות הנוחות ליד הבית, שכולם רוצים להיכנס אליו?
"כשהייתי סטודנט בארה"ב למדתי מינהל עסקים בלוס-אנג'לס, חייתי על סבן אילבן. זה היה 'הקיוסק' שלי. בארה"ב זו הצלחה גדולה. בישראל יש יותר מדי 'קיוסקים' כאלה ואני עדיין לא מבין מה הבשורה, אבל אולי נופתע".
"ניכנס לראשונה למוצרי ויגאן וחטיפים בריאים"
חברת ארלה פודס מדנמרק, יצרנית לורפק, צריכה להצטער על כך שעזבה אותך ב-2017 ועברה לשטראוס?
"בדיעבד אני שמח שהם עזבו, כי מעז יצא מתוק. היינו במשבר לאחר העזיבה שלהם, כי ממרח החמאה של לורפק היה חלק משמעותי מהמכירות שלנו. ואז קיבלתי החלטה שאני לא אעבוד יותר עבור מותגים של אחרים ופיתחנו מותג משלנו - Euro. וכיום המכירות הן פי עשרה ממה שהיו אז. המחזור השנתי של ויליפוד השנה נושק ל-250 מיליון שקל, לעומת כ-30 מיליון שקל אז.
"צמחנו באופן מדהים בשנים האחרונות ונכנסנו לתחומים חדשים. המהפך שעשיתי היה המעבר מהמוצרים היבשים – שימורים וכו' – שהרווחיות בהם קטנה יחסית, למצוננים, כמו מוצרי חלב למיניהם ודברי מזון קפואים. היום אנחנו שחקן גדול בחמאה. כשהיה מחסור בחמאה המכירות שלנו במוצר היו כפולות. היום אין מחסור ויש תחרות גדולה. אנחנו עושים מותג פרטי לרשתות שופרסל ורמי לוי למוצרים כמו יוגורט יווני, שימורים, גבינות, מאפה טורקי. אנחנו הולכים להיכנס לראשונה למוצרי ויגאן (טבעוני) ולייבא מהולנד תחליפי בשר וגבינה ומאיטליה פסטה ופיצות בלי ביצים וללא גלוטן. חלק מהמוצרים מבוססי כרובית. כמו כן נרחיב את עולם החטיפים הבריאים מיוון, ויש לנו עוד הפתעות".
מה המוצר של ויליפוד שהכי נמכר?
"תתפלאי, אורז DAAWAT בסמטי, שאנחנו מייבאים בלעדית מהודו".
על מה אתה מצטער?
"שלא פתחתי רשת סופרמרקטים. עם הידע שלי ומקורות היבוא שלי יכולנו להיות רשת שיווק מדהימה. כנראה בסופו של דבר בחרתי ללכת על מה שאני כבר מכיר, וחבל. אם את מסתכלת על השווי שהשוק נותן לרשתות הסופרים לעומת השווי שנותנים לספק - יבואן או יצרן - הסופרים נסחרים בשווי פי שניים מאיתנו, למרות שאנחנו מרוויחים דומה. כנראה העובדה שלסופרים יש יותר חשיפה בציבור, ומחזור מכירות יותר גדול, עובדת לטובתם. המציאות היא שהם נתפסים יותר טוב אצל המשקיעים. לצערי המסר של חדשנות שאנחנו מביאים עדיין לא חילחל עד הסוף אצל הציבור".
מה הכי שימח אותך בשנה האחרונה?
"הדבר הגדול ביותר שקרה לי בחיים הוא שנולדה לי נכדה ראשונה, קרני, מבתי הבכורה נואית. היא מביאה לי אושר ענק. דרכה הבנתי את משמעות החיים – שיש עתיד, יש המשכיות. כשאני הייתי אבא הילדות כמעט לא ראו אותי. אותה אני מבקר כמעט כל יום אחרי העבודה, משחק איתה, קונה לה מתנות בחו"ל. היא כבר צריכה חדר נפרד לכל הצעצועים".
פורסם לראשונה: 08:09, 20.09.21