בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה לאחרונה התנגדות לקיום צוואה שהגישו שלושה אחים שנושלו מצוואת אביהם המנוח נגד בת זוגו בתקופה שלפני מותו. הם טענו כי אביהם לא היה כשיר והיא הפעילה עליו השפעה בלתי הוגנת, אולם השופט יהורם שקד פסק שהם לא הצליחו להוכיח שרצונו החופשי נשלל.
באפריל 2002 ערך המנוח צוואה שבה הוריש את עזבונו לילדיו מנישואיו הראשונים בחלקים שווים. אולם לקראת מותו לפני כשלוש שנים הוא ערך צוואה נוספת, שבה הוריש את עזבונו לבת זוגו הנוכחית. לאחר מותו קיבלו הילדים צו לקיום הצוואה המוקדמת, ובתגובה ביקשה בת הזוג לקיים את הצוואה המאוחרת.
לנוכח טענות הילדים כי האב לא היה כשיר לחתום על הצוואה המאוחרת, מינה בית המשפט מומחה לבדיקת כשירותו, וזה קבע שהאב לא היה כשיר במועד הצוואה השנייה. בשלב זה ביקשה האישה להגיש למומחה חומרים נוספים, ובין היתר חוות דעת של פסיכיאטר שבדק את בן זוגה ביום עריכת הצוואה. כמו כן היא ביקשה להגיש סרטון שנערך כשבועיים קודם לחתימה ובו נראה ונשמע המנוח, וכן סרטון נוסף בו רואים אותו במעמד עריכת הצוואה.
בעקבות החומרים החדשים שינה המומחה את חוות דעתו וקבע שהמנוח היה כשיר ביום עריכת הצוואה המאוחרת. הילדים התנגדו וטענו כי במועד עריכת הצוואה היה האב סיעודי, חולה סופני בסרטן ריאות, לרבות גרורות במוחו, ומחמת מצבו הפיזי והקוגניטיבי הירוד לא יכול היה להבחין בטיבה של צוואה. הם הוסיפו שהצוואה היא תולדה של השפעה בלתי הוגנת על מצד האישה, שפעלה בשיטתיות ובמכוון לבצע "מחטף" של מלוא העזבון.
אבל השופט שקד קבע שעל אף "עננת הספק" האופפת את פעולות האישה בסמוך לעריכת הצוואה, הילדים לא עמדו בנטל הנדרש לביטולה. הוא ציין שביום עריכת הצוואה המנוח ידע להבחין בטיבה. זאת, לנוכח חוות דעתו של הפסיכיאטר שבדק אותו באותו יום, סרטון הווידאו המתעד אותו במועד החתימה ומכלול העדויות.
בפסק הדין צוין שבסרטון נשאל המנוח "עשית בדעה חופשית וצלולה?", והוא מאשר "בדעה חופשית וצלולה". המומחה מטעם בית המשפט אף כתב כי קולו נשמע ברור והחלטי ומתקבל הרושם שידע על מה חתם.
השופט כתב כי יש קושי בעניין המצלמות שהתקינה האישה בבית המנוח, שהיו גורם פיקוח רצוף ומתמשך עליו, וזאת לצד כמה עדויות על כך שבית המנוח היה סגור בפני בני משפחתו. כמו כן, האישה היא שבחרה את זהות עורך הדין שערך את הצוואה והתקשרה עמו בשם המנוח. יתר כל כן, מעדותה עלה שבאותה תקופה היה בן זוגה תלוי בה, היא קילחה אותו ושלטה על מתן התרופות.
אולם חרף האמור, השופט התרשם כי המנוח נותר בכושרו הקוגניטיבי, הבין את הסובב אותו והיה מודע לפעולותיו ומשמעותיהן. בנסיבות אלה הוא הורה על קיום הצוואה המאוחרת.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ המבקשת: עו"ד יעקב זיו
• ב"כ המתנגדים: עו"ד רומי קנבל
• עו"ד אדיר שמואל עוסק בירושות וצוואות
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
