על המשבר הכלכלי שאיים לרסק אותה, לא סיפרה כנרת סמיט חג'ג' לאף אחד כמעט, גם לא לשני אחיה ‑ צחי ועידו, בעלי קבוצת חג'ג'. במפתיע או שלא, האישה שהפכה לצלע השלישית באימפריית הנדל"ן המשפחתית המפורסמת, הסתבכה בעקבות עלויות הבנייה של הבית שרכשה. "התחתנתי בגיל 24, שנחשב בסביבה שלי ממש מאוחר כי התחנכתי בבני עקיבא", היא משחזרת, "והחלטתי לבנות בית בשטח יקר מאוד בנתניה. לא ידעתי למה אני נכנסת, לא היה לי ניסיון בנדל"ן, התחלתי הכול מאפס. ואז הגרוש שלי נפל בעבודה, נפצע ולא יכול היה לעבוד. הייתי אז מנהלת שיווק באיקאה ולמדתי לתואר שני עם שני ילדים קטנים בבית, בן שנה ובן ארבע, ובנוסף לכל זה נאלצנו גם לרוץ בין בתי חולים".
מה עשית?
"עזבתי את העבודה והלימודים, שבסוף חזרתי אליהם וסיימתי בהצטיינות. עברתי טלטלה כלכלית מטורפת, כי ההוצאות על הבית לא פסקו".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא ביקשת עזרה מהאחים שלך?
"לא, לא סיפרתי להם כלום. בגלל שאני מאוד עצמאית, היה לי קשה לשתף אנשים מסביבי במצוקה. זאת הייתה תקופה לא פשוטה. הייתי צריכה לחשוב אם לקנות קורנפלקס או לעשות טסט לרכב. ברמה כזו".
במה בחרת?
"לא עשיתי טסט לאוטו תקופה ארוכה, כי לא היה לי כסף. מצד שני, כשביקשו כסף כדי לקנות מזגנים לבית ספר של הילדים, נתתי ממה שאין. הייתי צריכה להילחם בשיניים, אבל בסוף היה לי בית מאוד יפה. גם עידו בנה אז לידי. אבל שום דבר לא קורה במקרה. אחרי שעברתי את התקופה הזו הבנתי מה אני רוצה ומה אני לא רוצה בחיים".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
חג'ג' ישבה על טבלאות אקסל, בנתה לעצמה תוכנית כלכלית מפורטת והצליחה לא רק לחזור לאיזון, אלא גם לסייע לאחרים שנקלעו למצוקה דומה. "לאט-לאט השתקמנו. הגרוש שלי התחיל לחזור לעצמו, ואני התחלתי לעבוד כמאמנת כלכלית ומשפחתית. ידעתי איך לעזור לאנשים, כי עברתי הכול בעצמי. הצלחתי להישאר בבית שבנינו ועכשיו אני משכירה אותו. בגלל התקופה הקשה הזו המתנו עם הילד השלישי, ואחרי עשר שנים נולדה לנו בת".
אבל התקופה הזאת, היא אומרת היום, גרמה לה גם לחלום בגדול. "רציתי לא לסבול יותר מדאגות כלכליות, רציתי רווחה גדולה, רציתי הכנסות פסיביות".
שלא כמו שאפתנות ועבודה קשה, האחות חג'ג' פחות מחבבת חשיפה. תמיד העדיפה לעבוד במקום לדבר. אבל עכשיו, עם חברת נדל"ן חדשה שהקימה לבד ונושאת את שמה, “קבוצת כנרת”, שתתחרה בשוק בצמד אחיה, היא רוצה להכריז רשמית על היציאה לעצמאות. "החלטתי סופית לעזוב את קבוצת חג'ג' לפני שנה ומיד התחלתי לעבוד על הפרויקט הזה, שהבנייה שלו הסתיימה לפני מספר חודשים ורובו כבר מאוכלס", היא אומרת ומצביעה על מרחב העבודה המשותף והיוקרתי שיזמה והקימה במגדלי הצעירים ברחוב בגין בתל-אביב, תחת השם The Floor.
כהרגלה, סמיט חג'ג' הייתה מעורבת בפרטי הפרטים של המיזם, מהמיתוג והעיצוב ועד לבחירת סוג הקפה במכונות. לא במקרה מוצג במטבח המשותף בגאון, על מדף, ספרו של האח הצעיר, עידו חג'ג', "הדרך להצלחה". הדרך שלה להצלחה עברה שנים ארוכות בחברה המשפחתית. "אני חיה נדל"ן, השקעות וביזנס כבר 14 שנה. התחלתי לעבוד עם עידו כשרק הקימו את הקבוצה ובמקביל עשיתי דברים עצמאית. ואז היה פרויקט גדול שדרש עזרה צמודה ונכנסתי ל-13 שנים שהן רק קבוצת חג'ג'".
ב-13 השנים האלה, היא מספרת, ידה הייתה בכל. "התחלתי ללוות את עידו ואחר כך עשיתי הכול. ניהלתי מגה-פרויקטים לרוחב, משלב האיתור וזיהוי הפוטנציאל להשקעה, ועד להסכמים מול בעלי הקרקע".
איך למדת את כל זה? הגעת הרי מתחום הייעוץ הפיננסי בלי שום ידע בנדל"ן?
"לא התחלתי מאפס, הגעתי עם ארגז כלים עסקי די גדול, אבל עידו היה בית הספר הכי טוב לנדל"ן שיכל להיות לי. את הרוב למדתי ממנו, בשטח".
קבוצת חג’ג’, שהוקמה על ידי האחים צחי ועידו בשנת 2003, אחראית לפרויקטים של נדל”ן למגורים, עסקים ומלונאות. בין היתר, הקימו את מגדל מאיר ברוטשילד תל-אביב, מגדלי הארבעה - מגדלי משרדים ברחוב הארבעה בתל-אביב, ואת מגדלי הצעירים בתל-אביב. אחד הפרויקטים הראשונים שניהלה סמיט חג’ג’ בקבוצה היה בשכונת המשולש הגדול בקריניצי החדשה, ליד אוניברסיטת בר-אילן. "זה היה שיתוף פעולה עם ועד הרופאים בבית החולים תל השומר. 126 יחידות דיור שמכרנו לרופאים ולבני משפחתם. זה כולל לבנות ולמתג".
אבל הרבה לפני שהפכו לאחת מקבוצות הכי חזקות במדינה, צחי (53), עידו (48) וכנרת (50) גרו יחד בדירה קטנה, במרכז נתניה, והתחנכו בבתי ספר דתיים. "לא הרגשתי מעולם חוסר. אולי כי הייתי בת, אז אמא נתנה לי הכול, גם אם לא היה".
הוריה התגרשו כשהייתה בת שנתיים. "כך שאני לא זוכרת אותם יחד בכלל. אמא עבדה בבית מרקחת בתל-אביב, הסתובבה לא מעט בדרכים; אבא שלי היה איש עסקים ממולח ונערץ בנתניה, שצמח מכלום. הוא התחיל במכירת קרואסונים, עבר מעסק לעסק באופניים עד שגמר את כל הסחורה, ואז פתח קונדיטוריה ובתי קפה. הוא כבר בן 78 ועדיין יזם בנשמה, קם מוקדם כמוני, כמו כולנו, וכל הזמן חושב רק עסקים, מה לקנות מה למכור".
איך הרגשתם עם הגירושים של ההורים?
"בהתחלה היו כעסים, מריבות על איפה נהיה בחגים. אבל אז אבא שלי התחתן עם דינה ואמא שלי עם זכריה, וזו הייתה ברכה. שמחנו בשבילם, זה הוכיח לנו שיש גם נישואים טובים, שזה יכול להצליח".
החלוקה בבית הייתה ברורה. "אמא גידלה אותנו ואבא עבד. הוא היה נותן לנו כסף, אבל רק כי עבדנו אצלו, שום דבר לא היה בחינם".
והקשר בינך לשני האחים שלך?
"תמיד היינו קרובים, אחד עזר לשני. היינו מכינים ארוחות מלכים, רואים יחד סרטי קרטה ואז הייתי חוטפת מהם אגרופים. צחי היה כמו אבא, כי הוא הבכור. עד היום הוא עושה את הקידוש בבית. הוא תמיד היה גאון, עוזר לחברים בשיעורי בית, טוב מאוד בגמרא. בגיל 24, כשהיה כבר אבא, הלך לעשות תואר ראשון. אבל עם עידו הקשר שלי היה יותר חזק. גם החברות שלי חיבבו אותו, הוא היה יוצא איתן".
איזו ילדה את היית?
"הייתי תלמידה טובה, ניסיתי כל הזמן לרצות את אבא, שהיה מאוד קשוח. אם הייתי מביאה 99 במבחן, הוא היה מתבאס. הייתי חייבת להיות מושלמת, להתלבש טיפ טופ. צחי דומה לו מהבחינה הזאת, מבחוץ נראה ששום דבר לא חודר אליו, למרות שבפנים הוא מאוד רגיש וטוב. אבא שלי היה קר כי זה מה שהוא הכיר בבית, בלי חיבוקים ונשיקות, אבל גם הוא התרכך עם השנים. הוא גם פולני באופי, אז אוי ואבוי אם מישהו היה הולך יחף בבית. אמא שלי הייתה אישה חמה, זה היה שילוב טוב".
בגדול, היא מספרת, ההתנהלות המשפחתית הזכירה קצת חברה בע"מ. "בית משימתי, ממוקד מטרה. גם השיח עם אבא היה מאוד קצר, עד היום אני שוקלת מילים מולו ומול עידו וצחי. זמן זה כסף, ואין להם זמן לבזבז".
לא פשוט.
"לא פשוט, אבל מתרגלים. בהתחלה לקחתי ללב, נפגעתי, אבל למדתי לעשות את ההפרדה בין עבודה למשפחה. עידו גם השתנה עם הזמן, התרכך. משהו בזוגיות שלו, במשפחה ובילדים הרגיע אותו. בכלל, הוא וצחי שונים מאוד בעבודה ובחיים. בעבודה הם מאוד יסודיים, מצפים למאה אחוז ובחיים האישיים מצחיקים, בדרנים, אוהבים מסיבות. למדתי גם איך לעבוד איתם. עם עידו צריך להיות משימתית, לדבר קונקרטי, אם אני צריכה להסביר לו משהו אז אני מגיעה מסודרת ולא מתברברת".
ובכל זאת, אין ביניכם מריבות, אין פיצוצים?
"אמא שלי הדביקה אותנו יחד, זה מה שהיה הכי חשוב לה בחיים. תמיד הייתה משננת לנו את המשפט מקהלת: 'והחוט המשולש לא במהרה יינתק'. אם שמעה שעידו וצחי רבו, לא הייתה הולכת לישון עד שהם התקשרו ואמרו לה שהשלימו".
לא רק את כלוב הזהב המשרדי והמעוצב במגדלי חג'ג' רבי-הקומות, בחרה חג'ג' לעזוב. "בשנים האחרונות עברתי תהליך התפתחות אישית שהוביל אותי לשינויים", היא מכריזה. "21 שנה הייתי עם בן הזוג שלי. הכרנו דרך חבר, תוך שלושה חודשים הוא הציע לי נישואים, שנתיים אחר כך כבר היה לנו ילד. לפני שלוש שנים, כשהילדים גדלו, קיבלתי את האומץ לעזוב את הבית ובהמשך את קבוצת חג'ג', זה הלך יחד".
מה עצר אותך לפני כן?
"החלום של אבא שלי היה שאהיה ‘אישה של בית’. הוא תמיד היה שואל אותי: 'מה בישלת?' למרות שהוא איש עסקים ורץ כל החיים מעבודה לעבודה, עליי הוא הסתכל אחרת מעל שני האחים שלי. הוא גם לא רצה שאתגרש, אבל לא שאלתי אותו. רק בשנים האחרונות התחלתי לעשות מה שאני רוצה ומה שטוב לי".
ומה גרם לגירושים?
"אני ובן הזוג השתנינו, הלכנו לכיוונים אחרים. אנחנו עדיין בקשר טוב, חוגגים ימי הולדת יחד, עושים קידוש. אני שם בשבילו ולהפך. כשההורים שלי התגרשו, זה נחשב חריג בסביבה שבה גדלתי. לי, כילדה להורים גרושים, היה קשה, אבל היום זה נפוץ אפילו בחברה הדתית. גם תוחלת החיים יותר ארוכה, ואנשים בני 60-50 רוצים להיות יפים ומאושרים יותר, נשים רוצות עוד מהחיים שלהן. ויש היום גם בוטוקס".
איך הגיבו האחים חג'ג'?
"הם אמרו לי תעשי מה שטוב לך. צחי גם התגרש, זו לא מילה גסה להתגרש אם לא טוב".
ולגירושים מחברת חג'ג'?
"תראי, זה לא קרה ביום אחד. כבר כמה שנים שהם ידעו שזה התכנון שלי. בהתחלה הציעו לי תפקיד בכיר יותר, מאתגר יותר, אבל לא ראיתי משהו שאני רוצה יותר מלצאת החוצה. רציתי לבד. רציתי להנגיש עולם לנשים, לפרוץ גבולות, וגם להרוויח יותר. לעשות כסף. להיות אחראית על הכול מהכול. והנה אני פה בבניין שהקמתי, קיבלתי אותו ברמת המעטפת, שברתי קירות, עיצבתי, חתמתי על חוזים ואני גם שוטפת כלים אם צריך. עשיתי גם בעבר דברים גדולים מאוד, אבל פה זה לבד-לבד, על שמי, 'קבוצת כנרת'. בסופו של דבר, האחים שלי נתנו את ברכתם והם שמחים בשבילי".
"היתרון העיקרי הוא שבכל השקעה אני טייסת. כשאת הולכת לרופא את בודקת טוב-טוב מי יעשה את הניתוח, כשאת נוסעת לחו"ל את בודקת מי הטייס? לא. למה? כי החיים שלו חשובים כמו שלך ואין מצב שהוא יתרסק, אז לא צריך לבדוק. גם פה אני הטייסת. אני שמה כסף בכל השקעה"
מה השלב הבא, אחרי The Floor?
"הכיוון הוא יזמות נדל"ן בארץ ובחו"ל ‑ בעיקר ביוון ובארה"ב. עכשיו אנחנו משקיעים ב'כיכר אומוניה', חמש דקות מהעיר העתיקה באתונה. עד הקורונה היא הייתה מלאה בהומלסים ובפשע, אבל עכשיו המדינה ניקתה את האזור, והפוטנציאל שם גבוה. גם מלונות בראון קנו שם ויש גם קניון עצום שהולך להיבנות בעוד שלוש שנים. בגדול, אני לוקחת מבנים נטושים ומקימה בהם מלונות ובנייני אייר-בי-אנד-בי. הכול עם שותף מקומי".
מה היתרון שלך, כיזמית?
"היתרון העיקרי הוא שבכל השקעה אני טייסת, מה זה אומר? כשאת הולכת לרופא את בודקת טוב-טוב מי יעשה את הניתוח, נכון? כשאת נוסעת לחו"ל את בודקת מי הטייס? לא. למה? כי החיים שלו חשובים כמו שלך ואין מצב שהוא יתרסק, אז לא צריך לבדוק. גם פה אני הטייסת. אני שמה כסף בכל השקעה, לצד היזם והקבלן. גם בעסקים ביוון ובארה"ב אני מכניסה יד לכיס כמו כולם. בוחנת את כל השוק לפני שאני נכנסת.
"עוד עיקרון מוביל שלי זה לא לקחת סיכונים. אם את בתחילת דרכך לא אקח את הכסף שלך ואשים בקרקע חקלאית שתניב אולי תשואה מטורפת, אבל רק בעוד עשר שנים. לא אקח אותך לעסקת 'פליפ' מסוכנת אם את לא אוהבת סיכונים. אני יודעת לכוון הכל לפי מטרות. על כסף שלי אני פחות פוחדת מעל כסף של אחרים. וגם אם אני פוחדת, אני עושה בכל זאת".
אי-אפשר לדבר על עסקים היום בלי להתייחס לרפורמה המשפטית. בכירי הבנקאים והכלכלנים מזהירים ממשקיעים שבורחים מהארץ, מהשקעות עתידיות שמתבטלות. את לא מודאגת לצאת לדרך חדשה עכשיו?
"אני חושבת שעושים מזה יותר מדי רעש. אף אחד לא היה שם לב לשינויים האלה, אם אנשים לא היו דואגים שזה יעשה רעש. הרעש הזה לא טוב למדינת ישראל, בלי קשר לאם המהפכה המשפטית נכונה או לא. כן, אני שומעת דאגה ממשקיעים, אבל מקווה שזה לא יתממש ויגיע למעשים ואנחנו עדיין לא שם. לדעתי היה נכון לשבת ולדבר, לעשות הכול בשיח. אבל אני לא פוליטיקאית, אני מתעסקת רק בתחום שלי".
איך הממשלה צריכה לטפל במשבר הדיור? שר הדיור החדש כבר הצהיר שאין בכלל משבר כזה.
"בוודאי שהוא טועה. אין ספק שזוגות צעירים, שאין להם הורים שיכולים לתמוך בהם, מתקשים מאוד לקנות דירה. מחירי הדירות בישראל גבוהים במיוחד. מדברים כל הזמן על הגדלת היצע וחידוש תשתיות אבל המצב בשטח מוכיח אחרת. אני רואה בפתרון בעיית הדיור חובה בסיסית של הממשלה, בדיוק כמו לדאוג למזון ולביטחון. אומנם עליית הריבית אמורה לפגוע בביקושים ולהוביל להורדת מחירים, אך בפועל עדיין לא רואים ירידה משמעותית.
"גם תוכניות הדיור למשתכן ומחיר מטרה לא עוזרות. בעיקר כי הן פתוחות לכולם. אלה תוכניות שלא מבדילות בין זוגות צעירים בעלי ממון לכאלה שלא. חייבים לייצר תוכניות שיתאימו את הזכאות רק למי שנדרש. אני תומכת גם בפיקדון בנקאי שיוצמד למחירי הדירות בחסות המדינה. בצורה זו אנשים יוכלו לשים כספים בחיסכון שיתאים לרכישת דירה, ושהמחיר לא ‘יברח’ בכל פעם כלפי מעלה.
"ויש גם את הבירוקרטיה בישראל. לפני כשנה טסתי לדובאי ונדהמתי לראות את מהירות הבנייה ואיך הם מרימים מגדלים רבי-קומות תוך זמן קצר. איך ניתן עם קצת פחות בירוקרטיה להגדיל היצע ולהפוך למעצמה".בקטן. למי שיש קרן השתלמות או פנסיה יכול לקחת הלוואה על חשבון הכסף בלי להוציא אותו, בריבית נמוכה, לקנות נכס צנוע בפריפריה ולאט-לאט להתקדם, להשביח. יש הרבה אופציות. גם זוג צעיר יוכל לרכוש דירה אצלי בפרויקטים"
בכל זאת, חג'ג' טוענת שגם זוג צעיר ודלפון יכול עדיין להגיע לדירה בהתנהלות נכונה. "בעלי הון מוגבל יכולים לבצע השקעות חכמות ומניבות בנדל"ן מעבר לים, עד שיהיה ברשותם ההון המספיק לרכישת דירה בישראל. תמיד גם אפשר להתחיל בקטן. למי שיש קרן השתלמות או פנסיה יכול לקחת הלוואה על חשבון הכסף בלי להוציא אותו, בריבית נמוכה, לקנות נכס צנוע בפריפריה ולאט-לאט להתקדם, להשביח. יש הרבה אופציות. גם זוג צעיר יוכל לרכוש דירה אצלי בפרויקטים, אולי לא במרכז תל-אביב".
זה לא נשמע ממש ריאלי.
"אתן לך דוגמה. כשהייתי יועצת פיננסית לקחתי מאומנת עם המון חובות, מישכנתי את הדירה של אמא שלה וככה השגנו כסף לנדל"ן. הבעיה היא שכולם חיים פה על אוברדרפט כמו מלכים. אלה הרגלים בעייתים, שקשה מאוד לשנות".
את הדחיפה הגדולה ביותר לצאת לדרך חדשה, היא מספרת, נתנה לה אמה, שנפטרה בגיל 75, מסיבוכי מחלת הסוכרת, לפני שנה וחצי, והזכירה לה שהחיים לא מחכים לאף אחד. "אמא שלי הייתה אדם שמח, עד שחלתה מאוד בשנים האחרונות ונאלצו לכרות לה את הרגל. האחים שלי ניסו להילחם, אבל בעצת הפרופסורים הכי גדולים, כמו גבי ברבש ורוני גמזו, הוחלט שאין ברירה והיא הפכה לנכה. היה לה קשה מאוד עם זה, כאב לה נפשית.
"אמא שלי לא הייתה אדם חומרי בכלל, כסף לא עניין אותה. צחי ועידו פינקו אותה מכל הכיוונים, אבל כל מה שהיא רצתה זה שנהיה אנשים טובים, לא עניינה אותה ההצלחה. היא תמיד עשתה מעשי חסד. האחים שלי היו נותנים לה כסף והיא מיד הייתה נותנת אותו לאחרים. אני בטוחה שהיא נמצאת היום במקום גבוה בשמיים".
איזו אשת עסקים משמשת לך כהשראה?
"אני מעריצה את ג'יי־לו, גם בגלל שהיא אישה חזקה וגם בגלל שהיא יפה. אני מעריצה את אופרה ווינפרי, שלא התייחסה למגבלות ולא האמינה למשפטים כמו 'כהי עור לא מצליחים', אלא פשוט ראתה מה היא רוצה ורצה עם זה בכל הכוח. עשתה את מה שנראה בלתי אפשרי. אני מקשיבה לנאומים שלה, לתובנות שלה, לחוכמה שלה. את גם לא יכולה להגיד עליה שהיא הצליחה בזכות היופי שלה, כי היא לא יפה. היא עשתה הכל מאפס".
למה אין כמעט עוד יזמיות נדל"ן בישראל?
"כי זה נחשב לתחום גברי. למרות שבקניית דירה למגורים, לנשים יש את המילה האחרונה. בזה הן מובילות. ביזמות לא. וזו הסיבה שבחזון שלי אני באמת רוצה להנגיש את עולם הנדל"ן לנשים, שלא יפחדו ממנו. אני מניחה שנשים שגדלו בבית שבו הגבר אחראי לכל ההתנהלות הכלכלית וההשקעות, פוחדות יותר. אבל אני לא חושבת שצריך תכונות גבריות למקצוע, אלא אומץ, הבנה בתחום שנרכשת באמצעות ידע, מרפקים וראייה לטווח רחוק. את חייבת גם להיות אישה חזקה, בזה אין ספק. אני בן אדם טוב ורך אבל יחד עם זה יש לי חוזק. אני לא פראיירית".
את חושבת שהנפילה של ענבל אור מרחיקה נשים מהתחום?
"גם גברים נפלו. זו אחריות גדולה לקחת כסף שאנשים שמים אצלך. אני מאחלת לה בריאות, אבל גם היא וגם סיפור אלדד פרי עשו נזק גדול לתחום של קבוצות הרכישה. בפועל, קבוצת חג'ג' הפסיקה עם קבוצת רכישה בגלל זה. זה יכול להצליח מאוד, אם עושים הכול מדויק ונכון עם אנשים אמינים. אבל חייבים לבדוק עם מי עושים עסקים. אנשים רואים משרד יפה וחושבים שזה מספיק".
את מגדירה את עצמך כפמיניסטית?
"ממש-ממש לא. אני גם לא אוהבת הגדרות. ולא אוהבת שמנצלים הגדרה כאליבי לחוסר הצלחה. לא חושבת שאישה נחותה מגבר, נקודה, אבל אם אנחנו קוראות לעצמנו פמיניסטיות אנחנו יוצאות מנקודת הנחה שאישה נחשבת פחות, ואני בכלל לא רואה את זה כאופציה. עצם התיוג הופך לאמונה מגבילה. פמיניזם זה להגיד יש בעיה ואנחנו רוצים לטפל בה. יש הבדל בין נשים לגברים, אבל אני לא מגדירה אותו ולא נותנת לו לעצור אותי.
"היו לנו גם קרובי משפחה ששינו את השם חג'ג' לגלבוע. צחי אז עוד היה עורך דין, אבל אמר שהוא לא משנה, כי הוא רוצה להוכיח שגם חג'ג' יכול להצליח. ואז זה הפך לאשכרה מותג, למרות שהשם לא נשמע משהו. זה מה שצריך לעשות ולא להתבכיין, לא להגיד נשים זה ככה וגברים ככה. להגיד, אני אישה ואני אצליח, אני מזרחית ואני אצליח. לא ללכת לפי תכתיבי החברה".
איך מתנהלות הארוחות המשפחתיות שלכם, מדברים על נדל”ן כל הזמן?
"זה שילוב. בכל זאת יש עוד אנשים בשולחן מחוץ לעולם הנדל"ן. תמיד מדברים על עסקות, אבל יש גם הרבה צחוקים ושירים, אנחנו משפחה שאוהבת לשיר".
פורסם לראשונה: 07:42, 17.02.23
