בית משפט השלום בתל אביב קבע לאחרונה שעיריית תל אביב והוועדה המקומית לתכנון ובנייה יפצו בעלי דירה ביפו כ-540 אלף שקל, משום שאפשרו למסגד להשתלט באופן לא חוקי על שטח סמוך, ובכך נגרמה ירידה משמעותית בערך הנכס.
התובעים רכשו דירת גן בפרויקט מגורים ברחוב בן גמליאל ביפו. הם סיפרו שקנו את הנכס בהסתמך על ידיעתם שהוא גובל בשטח המוגדר על פי התב"ע כגינה ציבורית. אלא שבפועל, במקום שהעירייה תפתח את הגינה, היא אפשרה במשך שנות בניית הפרויקט למסגד הבנוי על חלקה סמוכה להשתלט על השטח המיועד.
לדבריהם, נכון להיום כמעט ואין רווח בין גבול החצר שלהם לבין בית התפילה, והקרבה גוררת תחושת מחנק תמידית, כמו גם מיעוט אור וזרימת אוויר לדירה. "חצר המסגד והמסגד תורמים לנראות כללית מדכאת נוכח המראה הניבט מחלון הדירה, הדומה לצריפי פח הקיימים במחנות פליטים ברחבי העולם, כאשר הדירה ממוקמת בפרויקט יוקרתי", כתבו בתביעה.
לשיטת בעלי הדירה, העירייה והוועדה המקומית אחראיות למחדל ברשלנותן, ולכן דרשו פיצוי של 600 אלף שקל בגין ירידת הערך ועוגמת הנפש שנגרמו להם.
מנגד טענו העירייה והוועדה כי לא קיימת אפשרות לתבוע בנזיקין בגין אי-אכיפת חוקי התכנון והבנייה. הן הוסיפו שבעלי הדירה הם אלה שהתרשלו משלא בדקו לעומק את מלוא הנתונים הרלוונטיים בנוגע לתכנון החל במקום טרם רכישת הנכס.
ואולם השופטת רונית פינצ'וק-אלט קבעה שבעלי הדירה דווקא ערכו בדיקות טרם רכישתה, ומצאו שהשטח הסמוך לחצרם ישמש כגינה ציבורית. לדבריה, הסתמכות זו התבססה על מסמכים תכנוניים, ויצרה בקרבם תחושת ביטחון לגבי השימוש בשטח, הנוף וערך הנכס. היא כתבה ששינוי הייעוד והשתלטות המסגד על מקום בניגוד לייעוד המקורי וללא תהליך שקוף ומושכל, מהווה פגיעה חמורה בציפיותיהם הלגיטימיות.
עו"ד משה ליןצילום: איציק סנדיקהשאלה היחידה שנותרה לדיון היא אם העירייה והוועדה, במעשה או במחדל, חבות כלפי בעלי הדירה בשל כך שבמועד כניסתם לדירה המסגד עמד על תילו, על שטח שהיה אמור להיות גינה ציבורית. פסק הדין ענה על כך בחיוב: העירייה הייתה צריכה לוודא שבמקום אכן תוקם גינה, בפרט לנוכח העובדה שהוטל על רוכשי הדירות בפרויקט תשלום מיוחד בגין פיתוח הגינה הציבורית.
לצורך הערכת ירידת הערך וכימות הנזק שנגרם לתובעים מינתה השופטת מומחה מטעם בית המשפט. בחוות דעתו הוא פירט על אודות הקשיים שחווים בעלי הדירה בשל הותרת המסגד, כשנדמה כי המרכזי שבהם הוא הקרבה העצומה לבית התפילה.
"התוכנית המפורטת קבעה כי קווי הבניין לא יפחתו משבעה מטרים מקו הבניין הבא, ואולם בפועל בשל הותרת בית התפילה, המרחק התקצר ל-1.4 מטרים", כתב. לדבריו, לא רק שבעלי הדירה אינם נהנים מגינה ציבורית, אלא הם גם סובלים ממבנה ציבורי פעיל, סואן ורועש.
השופטת אימצה את מסקנתו שלפיה ירידת הערך שנגרמה לבעלי הדירה עומדת על 480 אלף שקל. היא חייבה את העירייה והוועדה לשלם לבני הזוג סכום זה בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 60 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד ט' ספיר
• ב"כ הנתבעות: עו"ד גיא שחק
• ב"כ צד ג' 1: עו"ד יוני שוורץ
• ב"כ צד ג' 2: עו"ד מתן שרגאי
• עו"ד משה לין עוסק במקרקעין ונדל"ן
• הכותב לא ייצג בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
