מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת עובד, מיבנה.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו והאזינו לתוכנית כסף חדש ב-ynet radio
בצילום: שלומי (38), חן (37), נעמה (שמונה), עדי (שש וחצי), מאור (שנה ושבעה חודשים).
הדירה? ארבעה חדרים בשכירות ביבנה. משלמים 4,700 שקל. שלומי: "יש לנו בית שלנו. וילה בצפון במושב אומן בחבל התענכים. החלום שלנו היה לגור במושב בקהילה שיתופית, ואחות של אמא שלי שגרה שם סיפרה לנו שיש מכרז, קנינו שטח והתחלנו לבנות. ברגע שזה שלך ואתה עובר מהחלום למציאות, אתה מתחיל לחשוב על הכל. פתאום נבהלנו מהמרחק מהמשפחה ומהעבודה. אז כבר בזמן בניית הבית ידענו שאנחנו לא עוברים לשם. היה ברור לנו שאנחנו לא רוצים להתרחק מהמשפחה גם עבור בית מהמם במושב".
חן: "אני מסתכלת על זה כהשקעה. הבנו שאולי בהתחלה נתלהב, אבל השגרה מנצחת הכל. שעה וחצי מההורים זה מרחק שבסוף ישבור אותנו". שלומי: "אנחנו עכשיו מנסים למכור שם ומחפשים בגדרה בית קרקע, כי יבנה לצערי יותר יקרה".
יבנה? שלומי: "זו עיר נפלאה אבל קצת מורכבת, כי בשנים האחרונות היא הכפילה את עצמה ונהיה פה ממש צפוף. אני יבנאי כל החיים וגדלתי פה". חן: "אני במקור ממצפה רמון אבל אוהבת את המקום. זו עיר מאוד משפחתית".
איך הכרתם? חן: "במכללת פרס. למדנו מנהל עסקים. אני התחלתי שנה אחריו ושלוש שנים למדנו בלי שיצא לנו להיפגש. בסוף התואר זה בסוף קרה והתחלנו לצאת". שלומי: "כשנפגשנו עשיתי תואר ראשון במנהל עסקים, ובמקביל הייתי רפתן בכפר הנוער כנות".
רפתן? שלומי: "בגיל 15 ההורים שלי שלחו אותי לפנימיה. ברמת הלימודים לא הסתדרתי והייתה מורה שוויתרה עליי. אחת העובדות הסוציאליות המליצה לשלוח אותי ללמוד בפנימיה וזו אחת ההחלטות הכי טובות שההורים שלי קיבלו. מעבר ללימודים יצאתי עם חינוך ערכי ומוכן לחיים. אחרי הצבא חזרתי לגור בפנימיה ולעבוד בתור רפתן, ובתמורה קיבלתי מגורים במקום. בדייט השני הבאתי אותה לרפת והלכנו לחלוב. אני כל החיים חי את זה ומבחינתי זה דבר יפה, אבל לא כולם חושבים ככה. זה היה עשר בלילה ולקחתי אותה לחליבת הלילה, הבאתי בקבוקי חלב כדי להאכיל את העגלים. זה היה חורף, וחרא ובוץ עד גובה הברכיים, והיא נתקעה באמצע ולא יכלה לזוז. זה כנראה שיכנע אותה סופית".
מה עושים? חן: "אני חשבת שכר במקצוע, אבל החלטתי לקחת הפסקה מעבודה ולהיות קצת עם הילדים בבית. זה היה החלום שלי, להיות פה כשהם מסיימים בית ספר, שיהיה להם אוכל חם ולא צהרון". שלומי: "כל יום שעובר לא חוזר. זו אולי קלישאה, אבל זה נכון. אם אתה קם בבוקר במקום שאתה לא אוהב ולא מתאים לך, חבל על היום הזה. היא מאוד רצתה לעשות את זה ועם המשכורת שלי אנחנו יכולים להסתדר, אז הכל בסדר. עשירים לא נהיה, אבל אנחנו ברוך השם מסתדרים עם מה שיש".
שלומי? "אני בתחום בדיקות תוכנה. עובד בחברת קווליטסט. אנחנו עובדים עם כל מיני ארגונים וחברות בארץ ובעולם ובודקים איך המערכות עובדות. למשל, אתר אינטרנט שהוסיף איזו אופציה שאתה יכול ללחוץ עליה ולקבל שירות מסוים. כשאתה לוחץ על זה מאחורי הקלעים קורים הרבה דברים. עולם שלם. מידע והוראות שרצות בין המשתמש לשרת ועוד כל מיני תהליכים. התפקיד שלנו הוא לבדוק שאכן הדברים עובדים כמו שצריך, לפעמים עוד בשלב הפיתוח ולהבטיח שהחווייה שלך כמשתמש תהיה הכי טובה שאפשר. יש פיתוחים שמאחורי הקלעים ואנחנו בודקים את מה שהמפתחים עושים. התחלתי שם כבודק מתחיל, והתקדמתי להיות מנהל צוות של עשרה אנשים".
משבר בהייטק? שלומי: "שומעים על זה מסביב אבל אנחנו לא מרגישים משהו שונה. תשמע - לפני ארבעה חודשים אחד הלקוחות הגדולים עזב למתחרים. זו מכה לחברה, ובדרך כלל במצב כזה בכל חברה אחרת מפטרים את מי שעבד על הפרויקט. התחושות היו קשות ואנשים בכו, ואז באו מנהלי החברה ואמר 'אף אחד לא יפוטר. גם אם תצטרכו לשבת תקופה בחוסר מעש - אנחנו נסתדר'. אתה לא מבין מה זה עשה לעובדים. זה לא מובן מאליו".
מינוס? חן: "לא, ברוך השם. אנחנו בסדר".
מחוץ לתמונה? שלומי: "אני מגלף בעץ. כשהבנות היו ממש קטנות היה לי קשה מאוד. לא מצאתי את המקום שלי. הרגשתי שאין לי רגע לעצמי, לעשות איזה 'סטופ' ולעשות משהו לנשמה שלי. יום אחד חן הייתה צריכה מדף ואמרתי לה 'אני אכין לך'. זה יצא עקום, אבל זו הייתה התחלה של אהבה. התחלתי לקנות כלים ולבנות דברים תוך כדי ניסוי וטעייה ודרך סרטונים ביוטיוב. בניתי שולחן לסלון מחבית יין ובניתי שולחן אוכל, אבל האהבה האמיתית היא הפסלים שאני מגלף בבולי עץ. עשיתי כבר ראש אריה ונשר. כל פיסול כזה לוקח לי חודשיים-שלושה. בימי שישי בבוקר אני שם את הילדים בגן, ומתחיל לעבוד בשביל הנשמה".
מה הבילוי שלכם? חן: "מול הטלוויזיה בערב". שלומי: "יש לי טאבון במרפסת ואני עכשיו עובר דרגה, מפיצות לחצ'פורי".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
