מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: משפחת עמר משדרות, שהתפנתה למלון בירושלים.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: עדי (30), דביר (31), שוהם (6 וחצי) כרמל (שנתיים וחצי), שחר (חודשיים).
הדירה? דירת 4 חדרים ממחיר למשתכן. עלתה 640 אלף שקל. עדי: "זה נס, זכינו. לא הייתה לנו שום אפשרות אחרת לקנות דירה. היום היא שווה 1.6 מיליון שקל".
שדרות? עדי: "אני נולדתי בשדרות. אני אוהבת את המקום הזה. יש חום, קהילתיות וכולם מכירים את כולם. זה יישוב קטן ועוזרים אחד לשני. דביר למד בישיבה בשדרות. אמא שלי היא המזכירה הראשית של הישיבה, ראתה תמונה שלו והחליטה שהוא מתאים לי".
ישיבה? דביר: "זו ישיבת הסדר. זה מסלול שאחרי הלימודים בתיכון אתה לומד שנתיים בישיבה, ואז שנתיים בצבא ואז המשכתי עוד 4 שנים בישיבה. בשלב מסוים חתכתי ללימודי אדריכלות".
מה עושים? דביר: "אני עצמאי. יש לי משרד אדריכלות קטן בקיבוץ ניר עם, 5 דקות משדרות. מקום מקסים ליד רחבת הדשא ועגלת הקפה. יש שם מלא סטארטאפים ומשרדי אדריכלות. עיקר העבודה שלנו היא על וילות בדרום ויש לי פרויקט גדול בנתב"ג. אני מתכנן את המבנה, מעצב אותו ומלווה אותו לכל אורך התהליך. בחירת הקבלנים ועד שהוא קיים. אני עושה את זה כבר 6 שנים באופן עצמאי. לפני זה עבדתי במשרד נחשב בגבעתיים". עדי: "אני דחפתי אותו להיות עצמאי כי רציתי שיהיה יותר בבית. אני סידרתי לו את העבודה הראשונה והשנייה בשדרות".
מה קורה עכשיו? דביר: "לצערי יש הרבה פרויקטים שנתקעו. יש לי עבודות בכפר עזה שברוך השם הלקוחות ניצלו אבל הבתים עצמם אין כבר מה לבנות אותם. יש לי ברעים בנייה של משרדים חדשים שלצערי מי שתכנן את זה כבר לא איתנו. גם בבארי יש לי פרויקטים. אני אוהב את הקטע הכפרי והעבודה מול אנשים פרטיים והיחס האישי. בכל מקרה, אני עכשיו במילואים. הצטרפתי 3 שבועות אחרי תחילת המלחמה כי עדי ילדה ובן דוד שלה נהרג בבארי, אז נשארתי איתה בבית עד שאספנו את עצמנו, היא ילדה והצטרפתי לגדוד". עדי? "אני רכזת חינוך חברתי בישיבה תיכונית. ויש לי עוד משרה - רכזת קהילה בעיר ללא אלימות. ואני גם מפיקת אירועים עצמאית. עשיתי אירועים פרטיים כל החיים כתחביב ועכשיו אני לוקחת את זה צעד קדימה".
מצב כלכלי? דביר: "יש מענקים שקיבלנו בתור עצמאים וגם כתושבי שדרות ואנחנו חיים מזה. אין הכנסות מהעסק אבל אני מאמין שזה יחזור". עדי: "אני לא חוששת. יש לנו חסכונות ואנחנו לא פזרנים ואני בוטחת בה'. יש כאלה במציאות יותר גרועה מאיתנו ושאלה יהיו הצרות שלנו. ביטלו לנו את המשכנתה, והיו מענקים ומענק לידה וחסכונות ואנחנו מסתדרים".
7.10? עדי: "הייתי בחודש תשיעי ולא ממש יכולתי לישון. כשזה התחיל ישבנו בממ"ד וכשיצאנו למרפסת אחד השכנים סיפר שיש עשרות הרוגים וחטופים. זה לא נשמע הגיוני. שכנים דפקו על הדלת כדי לעדכן שלא נפתח, כי אנחנו דתיים ולא מדליקים טלוויזיה או טלפון בשבת". דביר: "במהלך השבת ראיתי פתאום מהמרפסת טנק בשכונה שבונים בה, ולא הצלחתי להבין מה עושה פה טנק. בדיעבד הכל התברר". עדי: "ביום ראשון קיבלנו הודעה שבן דוד שלי שילה כהן ז"ל נהרג בבארי. הוא היה מפקד צוות בשלדג. הוא היה בחג בבית ובלי לחשוב פעמיים לקח נשק, אילתר ציוד ויצא. זה היה קשה. היינו מאוד קרובים וזה שבר אותי. הייתי מרוסקת נפשית". דביר: "שבוע אחרי עדי ילדה והשתחררנו ישירות למלון לאונרדו של רשת פתאל בירושלים".
לידה? עדי: "זה מורכב. הכל מתערבב, חיים חדשים ומוות וקשה להכיל את הכל. וזה עוד יותר קשה כשאתה לא בבית שלך. אנחנו צוחקים על זה ששחר הקטנה עדיין לא ראתה את הבית שלה. היינו בלי כלום כי לא תיכננתי ללדת כשאני לא בבית. כל מה שקנינו לתינוקת היה בשדרות והיינו צריכים לקנות הכל מחדש. עגלה, כיסא, בגדים. זו הוצאה גדולה אבל זה רק כסף. נגיע הביתה ונתרום את העגלה למי שצריך".
המלון? עדי: "בהתחלה היינו בחדר אחד וזה היה מאוד קשה. הילדים והתינוקת זה היה לילות לבנים, אז העבירו אותנו לחדר עם דלת מקשרת. הרגשתי שאם אני לא אקום ואעשה מה שאני רגילה אני רק אשקע, אז הצטרפתי למנהלת של המלון ולקחתי על עצמי את הריכוז של התרבות והתרומות. הילדים בבתי ספר בעיר אבל הם לא עם החברים שלהם וגם אין להם ממש שגרה. אני לפחות מתנחמת שיש לנו קורת גג ויש לנו לאן לחזור".
חוזרים לשדרות? עדי: "לצערי אני ריאלית ולא מאמינה שימחקו את חמאס בעזה. הפקירו אותנו בדרום וזה לא הגיוני שאני מגדלת את הילדים שלי למציאות הזו. אני אחזור הביתה כי אין לי משהו אחר, אבל אני רוצה לחזור כשהחיים שלי בטוחים ולא שיחיא סינוואר מנהל אותם".
הבילוי שלכם? עדי: "אני אוהבת לארח אנשים בבית. עכשיו חזרנו כל המשפחה מאילת. החלטנו שדי. אנחנו לא יוצאים מהמלון והרגשתי שהילדים צריכים משהו אחר אז נתנו להם חוויה של טיסה לאילת לשלושה ימים. להתנתק. היינו חייבים את זה".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
