מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת פרקש, מנתניה.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: פמלה (52), דניאל (59) והכלבה לונה.
מחוץ לתמונה? פמלה: "ולריה (22) ודייגו (21) הילדים של שנינו מהנישואים הראשונים שגרים כל אחד בדירה שלו בהרצליה ולומדים פסיכולוגיה בבית הספר הבינלאומי ע"ש רקנאטי באוניברסיטת רייכמן".
הדירה? 5 חדרים במערב נתניה מול הים. משלמים שכירות 10,000 שקל. פמלה: "אנחנו בשכירות כי רק הגענו לארץ, ואנחנו צריכים לראות אם זה המקום שאנחנו רוצים".
נתניה? דניאל: "אנחנו בארץ שנה וחצי. עלינו מסנטיאגו בצ'ילה ואנחנו מאוד אוהבים את העיר. רצינו לגור על יד הים וזה גם קרוב לתל אביב. ראינו את המקום הזה וחשבנו שזה כמו מיאמי רק יותר טוב". פמלה: "אנחנו לא צריכים להיות כל-כך קרוב לרעש ולבלגן של תל אביב. ופה זה מהמם ואנחנו הולכים הרבה לים".
עלייה? פמלה: "דני תמיד רצה לעלות לישראל. הוא היה חבר פרלמנט בצ'ילה, וכשהוא סיים עם התפקיד הוא החליט שהגיע הזמן והוא הצליח לשכנע אותי. החיים בצ'ילה היו טובים, אבל הוא כל כך לחץ שהחלטתי לבדוק את ההזדמנות הזו. אנחנו יכולים להתחיל את החיים כמה פעמים ואולי זו לא הפעם האחרונה שאנחנו מתחילים במקום חדש. בינתיים זו חווייה מאתגרת. מצד אחד זה קשה כי המשפחה שלי בצ'ילה ואבא שלי חולה ומבוגר, אבל מצד שני זה כיף להיות פה בישראל ולחוות את המדינה, להכיר אנשים וגם ללמוד עברית שזה מאוד מאוד קשה".
פרלמנט? דני: "הייתי סגן הנשיא של הקהילה ופוליטיקאי. העניין של ישראל היה תמיד מרכזי בשבילי, בטח כשהייתי בפרלמנט. זה קצת שונה מישראל כי שם הבחירה היא לפי מחוזות. היו לי הזדמנויות להיות בכל מיני תפקידים, אבל בשלב מסוים הבנתי שהגיע הזמן לעזוב. יש שם קהילה פלסטינית גדולה מאוד והרבה שנאה. תמיד רציתי לעלות וכל פעם הייתה סיבה למה לא. בשלב מסוים אמרתי 'אני הולך ומי שרוצה לבוא איתי ברוך הבא'".
פמלה: "ראיתי שהוא עצוב וזה היה לי קשה. הבנתי שהוא צריך לחיות פה. הוא מאוד ציוני. קראנו לו הרצל הצ'יליאני. מבחינתו אין שום דבר רע כאן - הכל מושלם". דניאל: "זה אולי לא מושלם אבל זה נהדר. הישראלים לא יכולים להבין כמה נהדר פה. אתה הולך ביום שישי ואומרים לך שבת שלום, אתה פותח את הרדיו וזה בעברית, אין לזה מחיר. מה שכן - הכל יקר פה כל כך".
יוקר המחיה? דניאל: "הכל עולה פה פי חמישה ממה שעולה בצ'ילה. במחיר של שכר הדירה שאנחנו משלמים פה יכולנו לגור בצ'ילה בארמון. כאן זה כלום. כל השנים שהייתי מבקר בארץ החברים פה אמרו לי תקנה דירה, וחשבתי מה יש למהר זה לא הגיוני שזה יהיה יותר יקר. אבל מתברר שזה יכול להיות הרבה הרבה יותר. עשיתי טעות שלא קניתי". פמלה: "תראה. נכנסתי לסופר וקניתי כמה דברים שהייתי קונה גם בצ'ילה ויצאתי בשוק. לא האמנתי. התקשרתי לדני ואמרתי לו שזה לא יכול להיות".
מינוס? דני: "אין. אנחנו לא חיים על אוברדראפט".
התפרנסת מהפוליטיקה? דניאל: "לא. למשפחה שלנו היה עסק וטרינרי גדול. אבא שלי הוא מומחה חשוב מאוד בתחום הסלמון, שזה אחד מהענפים החזקים של צ'ילה. אנשים לא יודעים שהרבה מאוד מדגי הסלמון שהם אוכלים מגיעים מצ'ילה ולא מנורווגיה. אבא שלי פיתח זריקה אנטיביוטית נגד וירוס שפגע קשות בסלמונים. בשלב מסוים מכרנו את העסק לחברה צרפתית. והיו עוד כל מיני עסקים של המשפחה שמזה התפרנסנו. החיים שלי היו הפוליטיקה ולמשפחה היו עסקים".
ובארץ? דניאל: "אני באוניברסיטת בר-אילן, עובד עם עמותה של צ'יליאנים, ואנחנו כותבים איך להילחם נגד ה-BDS ועל הסיטואציה בדרום אמריקה. חוץ מזה יש לנו גם עסקים פה. אנחנו מביאים זרעים ודשן. אבל אני עובד עכשיו פחות מרבע ממה שעבדתי בכל החיים שלי ואני שמח מאוד. בתור עולים חדשים הצבענו בבחירות אבל התוצאות מדאיגות. קראתי שבן גביר רוצה לסיים את ההכרה בגיור רפורמי לצרכי עלייה, ואני יודע גם מהקהילה היהודית בצ'ילה שזה מעציב ומדאיג אותם".
פמלה? "בצ'ילה עסקתי ביחסי ציבור. יש לי חברה משלי שמספקת שירותים לכמה חברות ואני עדיין עושה את זה מפה. יש לי בצ'ילה שני עובדים. אבל אני בעיקר משקיעה באולפן כי אני ממש מנסה ללמוד עברית ולדבר וזה מאוד קשה. אני מקווה למצוא עבודה בישראל בתחום של יחסי ציבור או תקשורת למרות שברור לי שהשפה היא מכשול משמעותי".
לונה? דניאל: אנחנו מתנדבים בכלבייה. עושים סיבובים לכלבים בשישי-שבת ופמלה התאהבה בכלבה אז אימצנו אותה. היא מהממת". פמלה: "עכשיו יש כלבה מדהימה שחיה שלוש שנים אצל משפחה, והם זרקו אותה. אנחנו מחפשים לה משפחת אומנה עד שנמצא לה משפחה מאמצת. היא מסכנה כי להיכנס עכשיו לכלבייה אחרי שלוש שנים אצל משפחה זה מאוד קשה".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
