מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת ברקת, קיבוץ הרדוף.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: דניאל (34), אליה (29), אייל (שנה ו-10 חודשים).
הבית: בית קרקע של ההורים. משלמים להם 2,500 שקל בחודש.
הרדוף? דניאל: "אני גדלתי פה כשההורים עברו לקיבוץ שהוקם סביב עקרונות האנתרופוסופיה. יש פה הרבה הרצאות רוחניות, רפואה טבעית ואירועים סביב זה, שאנחנו קצת פחות מחוברים לזה. בשלב מסוים ההורים שלי החליטו שהם רוצים לנדוד, אז הם עשו בית משאית, גרו בו שלוש שנים והסתובבו בארץ. ואז כשהם החליטו לחזור הם פיצלו את הבית ליחידת דיור בשבילם ולבית יותר גדול שהם רצו להשכיר".
אליה: "היינו בדיוק לפני הלידה של אייל. גרנו בירושלים וחיפשנו להתקרב להורים, אז הגענו להרדוף. זה מאוד שונה מירושלים. שקט ורגוע, ולוקח זמן להתרגל לחיי הכפר. האיש החביב עליי פה זה המדביר. אני סובלת מכל החרקים, אבל מתרגלים". דניאל: "העיר הקרובה פה זה שפרעם, שם אנחנו עושים קניות וגם החומוס של יום שישי בבוקר זה שם. אנחנו טבעונים אז מסעדות הבשר לא כל כך מדברות אלינו".
טבעונים? אליה: "שנינו טבעונים וכשהכרנו והתחלנו לצאת אני הייתי ידועה בתור חובבת שוקולד, אז הוא הציע לי שננסה להכין ביחד. הוא עבד אז בהייטק". דניאל: "העולם של יזמות מאוד דיבר אליי והיה לי רעיון לסטארטאפ. התחלנו להכין שוקולד בתור תחביב, שלא ממש הצליח אבל נהיינו חברים ועברנו לגור יחד. היינו עושים מדי פעם ניסיונות בבית, והיום זה הדבר העיקרי שאנחנו עושים".
שוקולד? אליה: "לקחנו חומרים ועירבבנו, וניסינו שזה יהיה בטעם של שוקולד חלב. בהתחלה יצאו דברים מאוד דוחים. רצינו למצוא מרכיב שיחליף את החלב וניסינו מטרנה צמחית, וזה היה נורא. זה לא רעיון טוב". דניאל: "זה היה אתגר. היינו מייבשים וטוחנים דברים. ניסינו לייבש חלב סויה או למצות מהקוקוס רק את הטעם בלי השומן. הזמנו כל מיני אבקות וקמחים משונים מחו"ל, וזה לא עבד עד שמצאנו את זה".
אאוריקה? אליה: "אחרי הרבה זמן שלא עשינו שוקולד, אירחנו זוג חברים בוולנטיין והחלטנו לעשות עוד ניסיון. בדיוק קיבלנו מכונה מארה"ב שדוד שלי הביא, שטוחנת את השוקולד בצורה יותר דקה. זה נראה לנו אז כמו השקעה מטורפת, זה עלה 1,200 שקל. אבל כשעשינו איתה ניסיון עם התערובת שפיתחנו על בסיס סויה וקוקוס, התעוררנו בבוקר כשכל הבית מריח כמו קינדר, ריח של שוקולד חלב, וזה היה וואו. הבנו שיש לנו משהו ביד, והתחלנו לחשוב שאולי נעשה קצת שוקולד ונמכור, ועלה רעיון לעשות קמפיין הדסטארט".
קמפיין? דניאל: "רצינו בהתחלה 15 אלף שקל, ואחרי זה החלטנו על 30 אלף שקל, כדי שזה יספיק לקנות עוד איזה שתי מכונות קטנות למטבח, קצת אריזות וחומרי גלם ולעשות משהו בקטנה. חשבנו שאם אנחנו כטבעונים רוצים את זה, אז בטח יש עוד כמונו. תוך 15 שעות הגענו ליעד, ובסופו של דבר גייסנו 210 אלף שקל, פי שבעה מהסכום שתיכננו. לא התכוננו לזה, וגם באקסלים שעשינו, התרחיש הכי אופטימי היה 100 אלף שקל. זה גרם לנו להבין שזה מעניין אנשים, וגם שזה כבר לא משהו שאפשר לעשות בבית, כי כדי לתת את השוקולדים שהבטחנו לאנשים בקמפיין היינו צריכים לייצר עשרות אלפי טבלאות שוקולד, ועד אז ייצרנו פחות מעשר טבלאות. אז התחלנו לעבוד ולחפש מקום שאפשר להקים בו מפעל קטן". אליה: "לא הבנו מה זה אומר".
מפעל? אליה: "היינו ילדים ופתאום כל הבירוקרטיה. לא הבנו כמה זה קשה ועם דרישות הזויות לפעמים. זה מצחיק, עבדנו רק שנינו – והדרישה הייתה להתקין שירותים גם לגברים וגם לנשים. לקח לנו שנתיים להשיג רישיון". דניאל: "בהתחלה היינו עושים הכל ידני לגמרי, וזה היה לוקח שעות. היינו עובדים עד לפנות בוקר. זו הייתה תקופה מתישה. מכרנו דרך האתר, ולאט-לאט ייעלנו את העבודה, הוספנו מכונות, השקענו כסף וחיינו על החסכונות שלי מההייטק, אבל ראינו את הפוטנציאל בפנדה".
פנדה? אליה: "ככה קוראים לשוקולד". דניאל: "כשהתחלנו לצאת, אליה קראה לי ככה בתור כינוי".
טעויות? דניאל: "עשינו מלא. הפסדנו די הרבה כסף בהתחלה כי העבודה הייתה כל כך יקרה שמכרנו ממש בהפסד. לשמחתנו הבנו את זה מספיק מהר. היינו נתקעים בלי חומרי גלם כי לא תיכננו את זה נכון, או השתמשנו במכונות לא נכון והן נשחקו מהר. היו הרבה טעויות על הדרך, אבל גם למדנו שרוצים את השוקולד ויש לזה פוטנציאל גם בארה"ב".
ארה"ב? דניאל: "החלטנו לנסות. הקמנו אתר מכירה והתחלנו לקבל הזמנות, שבהתחלה שלחנו מהארץ. ואז כשעברנו צפונה העברנו את המפעל למקום גדול יותר בטבעון, והחלטנו להשקיע באופציה של ארה"ב. היום יש לנו נציג שם וגם מיתוג מיוחד, וכבר נכנסנו לכמה חנויות במנהטן. אנחנו גם יודעים שזה לא רק לטבעונים, אלא לכל מי שמפחית צריכת מוצרים מהחי – ואלה מספרים עצומים".
מצב כלכלי? דניאל: "עכשיו אנחנו בסדר, אבל היו שנים קשות. בכל ההקמה של העסק לקחנו לא מעט הלוואות ואכלנו חסכונות וחיינו ממש על הקצה. אבל בשלב מסוים החברה שינתה כיוון. זה עדיין לא ברמה של משכורות גבוהות ורווחים, כי אנחנו משקיעים הכל בחזרה". אליה: "בית משלנו זה עדיין חלום, אבל אנחנו חיים בפלוס. אין פה וולט, אז אנחנו מוציאים הרבה פחות על אוכל".
מתי תהיו עשירים? דניאל: "זה ייקח עוד זמן אבל יש הרבה פוטנציאל, בטח בארה"ב".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
