מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת מזרחי, מחולון.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו והאזינו לתוכנית כסף חדש ב-ynet radio וסמנו "כלכלה" בהתראות אפליקציית ynet
בצילום: נתנאל (30), אורפז (27), מיאל (4), הילי (2).
הדירה? דירת ארבעה חדרים של אמא של נתנאל. לא משלמים שכירות. אורפז: "אנחנו גרים פה שלוש שנים. האמא אלמנה, ואחרי שהבנו שאנחנו לא מצליחים להחזיק מעמד מבחינה כלכלית החלטנו לעבור לגור איתה".
איפה גרתם לפני? אורפז: "גרנו בשכירות בחולון ושילמנו 4,200 שקל. זה היה המון, ואחרי שילדתי הכל התחיל להיות חנוק. רק הגן זה 3,500 שקל, ואוכל וחשבונות ושכירות. לא יכולנו לנשום. אנחנו זוג צעיר ורוצים מדי פעם לצאת, לשבת במסעדה, והרגשנו שהכל הולך להוצאות. זה היה או לעבור - או להיפרד. כל הזמן רבנו והיה מתח. זו הייתה תקופת הקורונה ונתנאל כל הזמן עבד, מהבוקר עד הלילה, כדי להביא כסף, ואני הייתי לבד עם תינוקת קטנה. זו הייתה תקופה קשה".
לגור עם האמא? נתנאל: "זה סיר לחץ אבל זה חיסכון משמעותי. פשוט נחתנו עליה כי אין מה לעשות. היא הבינה". אורפז: "היא עוזרת לנו המון. לא רק מבחינה כלכלית. היא לוקחת את הבנות לגן ומחזירה אותן. מבחינת פרטיות זה כמובן לא אותו דבר כמו לגור לבד. יש לנו את החדר שלנו, הילי יחד איתנו ולמיאל יש חדר משלה, ויש גם פינת עבודה בשבילי. זה נכון שזה לא הכי נוח אבל אי-אפשר לאכול את כל העוגה, צריך להתפשר על משהו.
"אני עושה קניות, רואה את המחירים ואני אומרת לעצמי שאם הייתי צריכה גם לשכור דירה, גם לשלם גנים וגם לעשות קניות אוכל כשהכל כל כך יקר - אני הייתי ברחוב. כל שבוע וחצי זה 1,500 שקל לפחות, ואי-אפשר להגיד לילדים 'לא'. הן רוצות מעדנים וקורנפלקס בבוקר - ואני קונה. עברנו לפה גם כדי לחסוך לדירה".
דירה? אורפז: "אנחנו רשומים ל'מחיר למשתכן' ולא זכינו. חשבנו כבר להתרחק מהמרכז ולהתפשר. אחותי קנתה בחיננית, שזה ליד חריש, שזה חור ממש. היא קנתה ב-1.2 מיליון והחלטנו לנסות גם. עזוב שזה כבר 1.7 מיליון, אבל כמה שלא ניסינו זה לא מסתדר. זו התחייבות מטורפת. אין לנו מספיק הון עצמי, אז צריך לקחת הלוואה ועל זה להוסיף משכנתה ענקית, ויצא שאנחנו צריכים להחזיר 10 אלפים שקל בחודש כדי לגור בחור בצפון. כבר שמנו מקדמה אבל בסוף נתנאל תפס את הראש ואמר לי שאנחנו עושים טעות".
נתנאל: "על כל סכום שהצלחנו לחסוך, הנדל"ן התייקר פי כמה. זה מרדף חסר סיכוי". אורפז: "אפילו הלכנו לייעוץ משכנתה ואמרו לנו 'אתם לא תעמדו בזה', והחלטנו לוותר. כבר ישבנו עם אדריכלית והיו לי חלומות. זו אכזבה נוראית אבל צריך להיות מציאותיים. העניין הוא שאני בהיריון וכנראה שנצטרך לחזור לשכירות".
שכירות? אורפז: "אני אמורה ללדת באוקטובר. כל הכסף שכבר הצלחנו לחסוך שוב ילך על שכירות במקום להתקדם לדירה. זה מבאס. זה לקחת כסף ולזרוק לפח, אבל אתה מרגיש שהממשלה לא חושבת עלינו. הרי הבטיחו שיוזילו את יוקר המחיה ואת הדירות. אנחנו בחרדה קיומית ולא רואים שום מוצא".
מה את עושה? אורפז: "אני עובדת בגבייה בחברת הפניקס, אבל יצאתי לשמירת היריון. אני רוצה שהמשרה תחכה לי ואני מפחדת. התחלתי במוקד שירות כעבודה זמנית אחרי צבא ולאט-לאט התקדמתי. במוקדים מרוויחים הרבה, היו לי משכורות של גבר כי קיבלתי הרבה בונוסים. הייתי בלי ילדים ויכולתי לעבוד הרבה, וגם היה כיף כי כולם צעירים. כשילדתי העבירו אותי תפקיד. עכשיו זה כמו בית אבות. אני עם כל האמהות וכולן בלחץ לצאת בשלוש, לקחת את הילדים מהגן".
משכורת של גבר? אורפז: "כולם יודעים שהגברים מרוויחים יותר. זה מעצבן אבל ככה זה. יושב לידי גבר ועושה בדיוק אותה עבודה כמו שלי, אני והוא באים באותו זמן, מכינים את אותו קפה, ועובדים בדיוק אותו דבר, יש לנו אותם תנאים - אבל לא אותו שכר. אין שוויון".
נתנאל? "אני טכנאי גז עצמאי ולפני זה הייתי שליח בוולט. היינו צריכים כסף ועבדתי הרבה. זו עבודה קשה ואתה כל יום יוצא למלחמה על הכביש. מתלוננים שאנחנו נוסעים כמו משוגעים אבל אין לך ברירה. זו השיטה - אם אתה רוצה להרוויח אתה חייב לעשות כמה שיותר משלוחים. תוך כדי התחלתי ללמוד להיות טכנאי גז, והיום אני עצמאי". אורפז: "אמא שלי הייתה אומרת שהזיעה שאתה מזיע בשביל עצמך יותר מתוקה".
מינוס? נתנאל: "אין לנו מינוס, אבל גם אין פלוס גדול. אנחנו לא רוצים להיות עשירים, רק להיות בסדר".
חופשה אחרונה? אורפז: "נסענו לתאילנד דרך העבודה שלי. ובקיץ אמא של נתנאל הזמינה אותנו להפלגה. אחרת אי-אפשר".
הבילוי שלכם? אורפז: "פעם יושבים אצל החבר הזה ופעם אצל השני. היתרון בלגור אצל החמות זה שתמיד יש בייביסיטר".
אם היית יכולה לבחור, איפה היית גרה? אורפז: "לא בחולון. הייתי מעדיפה יישוב קטן כמו שערי תקווה, שם גדלתי, שאחד מכיר את השני. בעיר אתה מרגיש שאחד רוצה לאכול את השני. לא סתם יש מכות בבריכה בשבת. כשעברנו לפה הכנתי לכל הבניין עוגות שמרים ועברתי דלת-דלת; היו כאלה שבכלל לא פתחו לי. אבל אל תדאג, היום כבר כולם חברים שלי".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
