אחרי שנים של הזנחת מערך הדיור הציבורי בארץ הודיעה לאחרונה הממשלה שהיא מתכננת בפעם הראשונה מזה שנים להשקיע תקציבים בשיקומו, אבל מסתמן שזה רחוק מלהיות מספק. שנים של הרעבה תקציבית ודרדור הנושא לתחתית סדר העדיפויות המדיני והחברתי גרמו לכך שרק טיפול שורש יסודי ביותר והשקעה תקציבית ורה-ארגונית אינטנסיבית יוכלו לגרום לשינוי ממשי ולספק לאלו שזכאים לכך את הדבר הבסיסי ביותר - קורת גג. "ידיעות אחרונות" ו-ynet ממשיכים במעקב אחר מחדלי הדיור הציבורי.
כ-5,600 זכאים ממתינים היום לדירה בדיור הציבורי ברשימות של משרד הבינוי והשיכון, מתוכם כ-4,200 חסרי דירה וכ-1,400 הממתינים להחלפת דירה. חלקם ממתינים שנים רבות. אליהם נוספים כ-5,000 איש שמגישים בקשה לדיור ציבורי מדי שנה ונדחים בעקבות קריטריונים מיושנים ומקוממים שעדיין משמשים כתנאי הסף לקבלת דירה.
בנוסף, מאות אנשים מפונים מדירותיהם הציבוריות מדי שנה כי הם אינם עומדים עוד בקריטריונים הסבוכים. ב-2021, שנת הקורונה, בזמן המשבר הכלכלי והחברתי המתמשך, פונו עד כה כ-90 דיירים שאיבדו את זכאותם לדיור, והם זוכים ממשרד הבינוי והשיכון לתואר "פולשים".
"התנהלות פושעת כלפי אלפי משפחות"
אולם מסתבר שבזמן שכל אלו נאבקים על דירה ישנן דירות ציבוריות שבמקום לשמש כקורת גג עבור אלה שזקוקים לכך הוסבו על ידי המדינה למטרה אחרת. על פי נתונים חדשים שאנחנו חושפים פה, כ־1,500 דירות שמיועדות לדיור הציבורי מוחזקות בחסות הממשלה בידי שוכרים ציבוריים, ביניהם עמותות, בתי כנסת, מסגדים, מועדונים עירוניים, מרכזי נוער, משרדים, מקוואות, בתי ספר, גני ילדים, מוסדות רפואיים וישיבות.
המשמעות: 1,500 דירות המיועדות לדיור ציבורי משמשות תחת אישור ממשלתי לצרכים אחרים לגמרי, זאת כאשר עשרות אלפי אנשים זקוקים נואשות לבית. "1,500 דירות שנמצאות בידי שוכרים ציבוריים זה גזל העתיד של אלפי משפחות שיכלו לצאת ממעגל העוני", מסביר דני גיגי, מקדם המדיניות של פורום הדיור הציבורי. "משרד השיכון מתנהל בצורה פוגענית ופושעת כלפי אלפי משפחות שממתינות לדיור ציבורי".
מרכז הקליטה בשכונת גילה בירושלים, לדוגמה, אמור להיות מתחם של דיור ציבורי לאזרחים ותיקים ואזרחים עולים. מתגוררות שם מאות משפחות זכאיות של דיור ציבורי, בזמן שעשרות דירות במתחם שאמורות לאכלס זכאים לדיור ציבורי משמשות כיום כמכינה קדם-צבאית. גם בקריית מנחם בירושלים ישנו מתחם של הדיור הציבורי שמנוהל על ידי עמידר. עשרות דירות בו הועברו לידי הקיבוץ העירוני.
"נגור ברחוב"
ד' (40), אם חד הורית מדרום תל אביב, מתמודדת כבר 20 שנה עם המצוקה. "לפני 20 שנה פלשתי לדירה בדיור הציבורי", היא מספרת. "לא הייתה לי ברירה. היינו במצוקה כלכלית קשה מאוד. היו לנו ילדים קטנים, וזה היה או זה או לחיות ברחוב".
בחלוף השנים היא הוכרה כזכאית, אולם לאחרונה איבדה את זכאותה כי אחד מבניה עבר את גיל 18. "הובהר לי שעד סוף 2021 אני צריכה להתפנות. אני עובדת, אבל מרוויחה 4,000 שקל לחודש. אם יפנו אותי מהדירה אנחנו נגור ברחוב. אני מפחדת ולא ישנה בלילות. איך אני מסבירה לילדים שלי שאין לנו בית? אין לנו לאן ללכת וזה לא מעניין אף אחד".
ממשרד הבינוי והשיכון נמסר בתגובה: "בהתאם להחלטת ממשלה שהייתה נהוגה במשרד בעבר ובשנים אלו אינה נהוגה יותר, ביישובים בהם הביקוש לדירות הדיור הציבורי היה נמוך הושכרו הדירות לשוכרים ציבוריים. חשוב לציין כי נכסי הדיור הציבורי המושכרים לשוכרים ציבוריים מתחלקים לשניים - חלק שהוחזר או יוחזר למלאי עבור דיירי הדיור הציבורי, וחלק שמלכתחילה יועד לשימוש ציבורי. בשנים האחרונות פועל המשרד להשבת הדירות אל מאגר הדיור הציבורי, וכעת מספר הדירות המושכרות בידי שוכרים ציבוריים נמוך מאלף.
"משרד הבינוי והשיכון אמון על ניהול מאגר הדיור הציבורי ואכלוס הממתינים על פי קריטריונים קבועים ועל פי התור. תופעת הפלישות הבלתי חוקיות מהווה בעיה חמורה ופוגעת בראש ובראשונה במשפחות הממתינות בזכות לקורת גג ובית. בימים אלה עובדים במשרד על הקמת ועדה ציבורית בשיתוף כלל משרדי הממשלה הרלוונטיים שתבחן את נושא הקריטריונים לזכאות בדיור הציבורי".
