מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? משפחות מכל רחבי הארץ מספרות בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת רזניק-מורן מחריש.
בצילום: ולדי (33), חן (34), בר (5), דור (שנתיים וחצי) והכלבה ג׳קי.
הבית: דירת גן 4 חדרים. משלמים 3,000 שקל שכירות.
כמה זמן אתם בחריש? ולדי: "שנה וחצי. לפני כן גרנו ברחובות, וחיפשנו התחלה חדשה. גם מבחינה משפחתית הרגשנו שאנחנו צריכים לעשות ריסטארט, ושמענו מקרוב משפחה שקנה פה דירה, אבל זה נשמע לנו חור. לא הבנו למה הוא עשה את זה. אבל כשהגענו לפה התאהבנו במקום. ראינו מלא זוגות צעירים עם ילדים ובעיקר קהילה גדולה ומגובשת. עם הקנייה זה לא כל כך הסתדר, אז עברנו לגור כאן בשכירות".
אוהבים את העיר? חן: "זה הרגיש לנו כמו תחושת חלוציות. פגשנו אנשים שמגיעים לפה כדי לבנות משהו חדש וליצור קהילתיות אחרת. יש כאלה שמבחינתם חריש זו עיר מתה והדבר היחיד שאטרקטיבי זה מחירי השכירות הנמוכים, אבל יש מלא אנשים שמאוהבים בעיר כי יש פה חיי קהילה מדהימים. יש פה פאב קהילתי שמופעל על ידי מתנדבים עם להקה שאני גם שרה בה, וכולם מכירים את כולם. יש פעילויות וסופי שבוע יחד וכל מיני יוזמות מקומיות כמו מסיבות קהילתיות מטורפות".
צפו: כך נראתה חריש בשנת 2013
(אלי מנדלבאום)
מה אתם עושים? חן: "אני עובדת בחברת שיווק דיגיטלי. חלק מהשבוע בתל אביב וחלק מהשבוע בחריש. אני כותבת תוכן וקידום אתרים בגוגל. עכשיו העבירו את כולנו לחצי משרה מהבית. אני מקווה שאחרי פסח נוכל לחזור ולהגדיל פעילות". ולדי: "אני בתחום הרכב מאז הצבא, וכרגע אני יועץ שירות בחברת מאיר, היבואנית של וולוו. יש מוסכים שמטפלים ברכבים הכבדים, ואני אחראי על הסבר ללקוח והצעות מחיר, וזה שנותן את השירות ללקוח. בעיקרון זה מקום עבודה חיוני, אבל אותי הוציאו לחל"ת והשאירו רק צוות מצומצם של מכונאים. אז למעשה עכשיו אני על דמי אבטלה".
איך אתם מסתדרים כלכלית? חן: "החודש אנחנו עוד בסדר. חלק מההוצאות התבטלו כמובן, אבל הבעיה היא שאנחנו לא יודעים כמה זמן זה יימשך. אנחנו מנסים כבר תקופה להתייעל כלכלית ועובדים מסודר עם אקסל. מיד כשהתחיל הבלגן ישבנו ועברנו על ההוצאות וההכנסות כדי להיערך לחודשים הבאים. אין לנו חסכונות, ואם לא תהיה ברירה ניעזר בהורים, אבל זה בעדיפות אחרונה".
תמיד הייתם מחושבים? חן: "לצערי לא. אנחנו תשע שנים יחד ותמיד היינו במינוס. אף פעם לא הצלחנו להחזיק. אפילו עשינו סדנה של 'פעמונים' וליווי אישי של יועץ כלכלי, אבל זה לא ממש עזר לנו. זה כמו שאין דיאטה שמתאימה לכולם, ככה אין שיטה אחת שמתאימה לכולם. היו כאלה שאמרו לנו, ׳אז מה הבעיה, פשוט תוציאו פחות כסף׳, אבל זה החזיק שבועיים. צריך למצוא את הדרך שעובדת לך, איך ממשיכים לצאת ולקנות דברים אבל לא להתפרע. דווקא בחודשים האחרונים התחלנו להתאזן ולשלוט בהוצאות ובהכנסות, ופתאום באה הקורונה וטרפה את הכל ואנחנו שוב במצב חירום".
מה יהיה אחרי הקורונה? חן: "אני מקווה שזה ירגיל אותנו לחיים קצת יותר צנועים, וכשזה ייגמר ההוצאות כמובן קצת יגדלו, אבל לא יגדלו בטירוף. לאנשים כמונו שמבינים שצריך לעשות שינוי, אולי זה יאלץ אותנו לאמץ הרגלים חדשים".
איך מעבירים את הימים בבית? חן: "בהתחלה הייתי שבועיים לבד בבית עם הילדים וזה היה כאוס, אבל בנינו יחד לו"ז והקפדתי על סדר יום קבוע, וכמה שאפשר לכבות מסכים, למרות שלפעמים אין ברירה כי אני צריכה גם לעבוד. עכשיו ולדי הצטרף אליי בבית וזה עוזר". ולדי: "אני בהתחלה עוד המשכתי לעבוד ונהיה לי פתאום קשה, כי ראיתי שכולם בבית ובא לי לצאת לחל"ת. אבל כמובן שמצד שני יש חוסר ודאות כלכלית וזה מפחיד".
מה חסר לכם? חן: "אני מתגעגעת לרוץ. לפני חודש זכיתי, בתחרות בפייסבוק, בטיסה זוגית כולל מלון וכניסה זוגית למרתון בווינה מיד אחרי פסח. התאמנתי לחצי מרתון והייתי בהתרגשות שיא. בהתחלה עוד קיוויתי שנצליח, אבל הגיע הרגע שהבנו שזה כבר לא יקרה, וזה היה דיכאון. עד שאני זוכה בפרס כזה מטורף. אבל עכשיו אחרי שכל החיים שלנו התהפכו - הכל נראה שטויות. אז במקום ריצה אני מתאמנת מול היוטיוב בבית". ולדי: "חסר לנו הפאב בחריש, שעכשיו פועל בזום מדי ערב, אבל זה לא אותו דבר".
מה החיסכון הכי גדול בתקופה הזאת? ולדי: "רוב ההוצאות שלנו היו על בייביסיטר". חן: "היה לנו צי של בייביסיטריות כי אנחנו אוהבים לצאת".
חופשה אחרונה? חן: "היינו באילת עם המשפחה בסוף נובמבר, שם רצתי את החצי מרתון בפעם הראשונה, ואפילו בר רצה חצי קילומטר".
