בית הדין לעבודה בתל אביב קיבלה לאחרונה תביעה שהגישה חברה לפטנטים נגד עובדת שפוטרה אחרי שהתברר שלאורך כשבע שנים היא דיווחה על שעות עבודה פיקטיביות. השופטת דגית ויסמן דחתה את טענת העובדת שלפיה מדובר היה בדיווחי אמת, וחייבה אותה להחזיר 222 אלף שקל.
הנתבעת החלה את עבודתה בחברה באוקטובר 2010 כמנהלת כספים במשרה חלקית. בחוזה העבודה נקבע שהיא תעבוד 37.5 שעות בשבוע (83% משרה). בשלב מסוים, במסגרת ייעוץ שקיבלה החברה בנושא ייעול הליכי עבודה, התגלה פער בין דוחות הנוכחות של העובדת לבין מספר השעות הנוספות בתלוש השכר שלה.
בספטמבר 2017 היא נקראה לשיחת בירור והוצגו לה ממצאי החקירה בנוגע לדיווחי שעות עבודה מופרזים, דיווחים בדבר עבודה מהבית בזמן שהמחשב לא היה מחובר לרשת של העבודה וכן טענות לגבי גובה החזר הוצאות נסיעה. לאחר מכן היא הושעתה מעבודתה, הוזמנה לשימוע ופוטרה.
בתביעה שהגישה החברה נגד העובדת היא דרשה את השבת השכר ששולם כנגד דיווח פיקטיבי של שעות עבודה (לרבות עבודה מהבית ושעות נוספות) והשבת סכומים ששולמו לעובדת בגין החזר הוצאות נסיעה. העובדת טענה בתגובה כי הדיווחים היו אמת ושיקפו את מציאות התפקיד שלה, שהצריך עבודה בשעות רבות ביממה. להוכחת גרסתה היא הציגה מסרונים שנשלחו אליה מהמעסיקה לאחר שעות העבודה.
עו"ד מידן גריסרוצילום: עדי ארזאבל השופטת דגית ויסמן קבעה שהעובדת מעלה באמון שניתן בה וקיבלה שכר מבלי שעבדה בשעות עליהן דיווחה. היא ציינה שהחברה הציגה דוגמאות רבות לדיווח שאינו אמת. כך למשל, בדוחות נוכחות רבים מופיעה כוכבית לצד שעת היציאה או שעת הכניסה (או שתיהן), המעידה על תיקונים ידניים של הדיווח. אין חולק כי התיקונים בוצעו על ידי העובדת, שהייתה אמונה על נושא זה ביחס לכלל העובדים בחברה. "מספר התיקונים אינו סביר בכל קנה מידה", נכתב.
בפסק הדין צוין שהתגלו דיווחים על עבודה בימים שדווחו כימי חופשה או מחלה. בנוסף – אף שהעובדת לא מילאה את מכסת השעות שהייתה אמורה למלא כמשרה חלקית רגילה, היא דיווחה על עבודה בשעות נוספות. "ניתן היה להתרשם כי העובדת הוסיפה בדיווח שלה שעות עבודה, גם אם לא תאמו בהכרח עבודה בפועל, אלא על סמך הערכה כללית שלה לפיה היא מקדישה שעות רבות לעבודה", נכתב.
בנוגע לראיות שהציגה העובדת הדגישה השופטת שלפי הפסיקה לא ניתן לקבוע באופן גורף שכל חלופת תכתובות הנעשית מחוץ לשעות עבודה תצדיק בהכרח הכרה במסגרת הזמן שבמהלכה הוחלפו תכתובות אלה כזמן עבודה המזכה בתשלום.
"החברה שגתה בכך שלא בדקה את דיווחיה של העובדת... מאידך גיסא, העובדת ניצלה את האמון הרב שניתן בה ודיווחה דיווחי שעות עבודה שאינם משקפים את עבודתה בפועל, וזאת לאורך תקופה ממושכת", כתבה השופטת. בסיכומו של דבר היא חייבה את העובדת להחזיר לחברה 222,682 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד נקדימון, עו"ד ברוך
• ב"כ הנתבעת: עו"ד לחמני, עו"ד אמזלג
• עו"ד מידן גריסרו עוסק בדיני עבודה
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
