עו"ד שאול ברגרזון ימונה לנאמן הזמני של חברת פסגות ישראל, יזמית פרויקט חללי העבודה My Office באשדוד, שנקלעה לחדלות פירעון. כך קבע היום (א') שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, חגי ברנר. ברגרזון נבחר מתוך רשימה של מספר עורכי דין שהגיש הממונה על הליכי חדלות פירעון במשרד המשפטים לבית המשפט, ושכללה גם את עורכי הדין דורית לוי טילר, יריב שי ישינובסקי, ישראל בכר ורמי אהרון.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
השופט קבע בהחלטתו כי ברגרזון יפקיד התחייבות עצמית בגובה 400 אלף שקל בקופת בית המשפט וייכנס לתפקידו "לשם הבטחת הפעלתה וניהולה התקין של החברה ושמירה על נכסיה". עוד קבע, כי ברגרזון ימסור תוך שבוע דו"ח ובו המלצות ראשוניות, ובהמשך הדרך יברר אם יש עילות תביעה נגד הגורמים המעורבים במצבה של החברה.
את הבקשה למינוי נאמן זמני לחברה ופתיחה בהליכים הגישו ביום חמישי מרבית מתוך כ-380 רוכשי משרדים בפרוייקט, אשר שילמו קרוב ל-150 מיליון שקל בסך הכל, וחוששים כי כספם ירד לטמיון. בבקשה שהוגשה באמצעות עו"ד עופר צור, דניאל לסרי ודניאל כהן ממשרד גורניצקי ושות', נטען בין השאר כי עשרות מיליוני שקלים מהכספים שהיו אמורים להיות בחשבון הנאמנות של הפרוייקט "נעלמו או שנעשה בהם שימוש פסול באופן שלא מאפשר את השלמת הפרוייקט". בנוסף, ביקשו הרוכשים למנות את עו"ד עופר צור ואת רו"ח יהודה ברלב כנאמנים זמניים של החברה והפרוייקט או למנות כל נאמן אחר - כפי שאכן החליט היום בית המשפט.
החברה עצמה ואחד מבעליה, שמעון אייזנברג, הגישו גם הם ביום חמישי תגובה לבית המשפט בה הסכימו למינוי נאמן לחברה וטענו כי אייזנברג נפל קורבן לתרמית של שותפו לשעבר חזי חיים, שעזב את החברה במפתיע תוך שהוא מוכר את מניותיו ל"איש קש" לאחר שמשך כפסים מחשבון הנאמנות. חיים מנגד טוען כי כאשר עזב את החברה לפני כשנה, מצבה היה מצויין וההסתבכות החלה רק לאחר מכן, כי אייזנברג מנסה לגלגל עליו את האחריות, וכי מעולם לא עסק בכספים אלא רק בשיווק.
אייזנברג היה הבעלים של קבוצת "אייזנברג גרופ", אשר עמדה בעבר בלב טענות ותביעות של רוכשי קרקעות חקלאיות ברחבי הארץ שטענו כי הוטעו, הונו ונמכרו להם חלומות באוויר. חזי חיים הוא מי שכיכב בעבר בתוכנית הריאליטי "האח הגדול" וגם הוא גורר איתו תביעות וטענות חריפות מהעבר.
"יש כאן שאלות קשות מאוד כלפי הנאמנים"
כבר ביום חמישי הוציא השופט ברנר במעמד צד אחד צו איסור דיספוזיציה בנכסי החברה, שמשמעותו איסור על הבעלים לעשות כל פעולה בנכסים, לרבות חשבונות הבנק של החברה, חשבונות הנאמנות ונכסי המקרקעין. היום קבע השופט כי הצווים ישארו בתוקף. בהחלטתו כתב כי "ניתן בזאת צו איסור לפרוע את חובות העבר של החברה וכן צו הקפאת הליכים נגד החברה".
הצווים ניתנו לבקשת עו"ד צור, אשר הביע חשש בדיון הבוקר כי כספים יוברחו מהחברה. בדיון הוא אמר כי "הסיטואציה היא שיש לנו 150 מיליון שקל שכנראה ירדו לטימיון, לפחות שני בעלי מניות שפשטו את עורם של מאות רוכשים, ובעל מניות אחד שאינני יודע אם בכלל קיים". בנוסף, אמר עו"ד צור בדיון, כי יש צורך בחקירה מקיפה אודות התנהלות עורכי הדין שהיו הנאמנים על חשבון הנאמנות של הפרוייקט. "יש כאן שאלות קשות מאוד כלפי הנאמנים", הוא אמר. "אני מניח שהנאמן יבדוק מדוע עורכי הדין הנאמנים שהיו מעורבים בתיק הזה לא שמרו על הכספים כפי שהיה מצופה שיעשו".
עורכי הדין עדי בראונשטיין ויפים דוידוב טענו בשם החברה ואייזנברג, ואמרו בדיון כי ישתפו פעולה באופן מלא עם הנאמן. לטענתם, למרות ההסתבכות הכלכלית של החברה, עדיין ניתן לסיים את הפרוייקט אם כל אחד מהמשקיעים במשרדים יוסיף כ-15-10% נוספים מהשקעתו. לדבריהם, לאור זאת עדיפה חלופת השיקום של החברה ולא חלופת הפירוק, "כי בחלופת הפירוק תהיה אנדרלמוסיה... בניהול מושכל יהיה ניתן לשקם את החברה".
עו"ד צור טען מנגד כי הצעה זו היא "עזות מצח", בבחינת "בוא ניקח כסף, מאלה שגנבנו מהם. איפה איזו שהיא תרומת הבעלים?".
עורכי הדין גיא וניר חדי, שייצגו את שותפו לשעבר של אייזנברג בחברה, חזי חיים, הדגישו בדיון כי מזה כשנה הוא כבר לא מכהן בשום תפקיד בה ואינו מודע לדברים; לדבריהם הוא לא הגיע לדיון היות והוא נמצא בבידוד.
עורכי הדין ששימשו כנאמני הפרוייקט בחלק ניכר מהזמן, והפסיקו לשמש כנאמנים בספטמבר האחרון, משרד עורכי הדין לובושיץ, פורת, מחלב, בראון ושות' אמרו בדיון כי "אין שחר לטענות נגד המשרד שלנו. היו לפרוייקט כמה נאמנים. לא רק שלא הועבר שקל מהנאמנות שלנו לבעלי המניות, אלא שלפי הנתונים שבידינו, גם הכספים שמצויים בידי החברה הגיעו ליעדם בפרוייקט".
בהחלטתו, כתב השופט ברנר כי אף שהחברה התחייבה למסור את המשרדים לרוכשים עד לסוף שנת 2019 או לכל המאוחר בתחילת 2020, "אין עוררין על כך שעד לרגע זה המשרדים עדיין לא נמסרו והעבודות לשם השלמת בנייתם טרם הושלמו. כך אין חולק שהחברה חדלת פירעון ושאין ביכולתה להשלים את הבנייה, משום שלדבר החברה עצמה חסר לה לשם כך כ-15 מיליון שקל".
הוא ציין עוד כי "התמונה המצטיירת היא קשה ביותר, של חברה חדלת פירעון שסיבכה מאות קונים, שכעת אין היתכנות כי יזכו לקבל את המשרדים המובטחים אלא אם כן יושג מימון משמעותי נוסף. כך גם ישנן טענות חמורות נגד השותף שפרש מהחברה ורמיזות חמורות נגד הנאמנים".
הבטיחו משרדי פאר וסאונה
מהבקשה שהוגשה ביום חמישי עולה כי ב-2018 התקשרה חברת פסגות ישראל עם בעלי הקרקע שנמצאת באזור התעשייה הצפוני של אשדוד, ועליה בנויה מעטפת מבנה של חמש קומות, וקיבלה אופציה לרכישת שטחים בו המיועדים למשרדים ולחנויות. לאחר מכן החברה החלה לשווק את הפרויקט כייחודי ויוקרתי והציעה בו יחידות למשרדים בגודל של 25 מ"ר. היא הבטיחה כי יוקם מתחם של חללי עבודה מפוארים עם טרקלין עסקים, חדר כושר, פטיו, חדרי סאונה ומקלחות. מחיר יחידת משרדים עלתה בין 290 אלף שקל ל-350 אלף שקל, ובנוסף, נדרשו הרוכשים לשלם 15 אלף שקל עבור עמלת שיווק והוצאות משפטיות.
הכסף ששילמו הרוכשים היה אמור לשמש את החברה לצורך רכישת הזכויות מבעלי הקרקע ולביצוע שיפוץ מקיף במבנה. אולם אף שהכסף שולם התמורה לא ניתנה, ולחלק מהרוכשים אף לא נרשמה הערת אזהרה בטאבו. בנוסף, כספים שהופקדו ישירות לחשבון הנאמנות, נטען בבקשה, נעלמו, ומשרד עורכי הדין המשמש כנאמן סירב למסור להם מידע מה עלה בגורלם.
לטענת הרוכשים, ניסיונותיהם לברר עם בעלי החברה מה קורה בפרויקט העלו חרס, והם גלגלו את האחריות איש על רעהו. בנוסף, נטען כי החברה שלחה להם הודעות עדכון על עיכוב בפרויקט בתואנות שונות, כאשר בפועל הפרויקט לא התקדם, ובספטמבר האחרון הם עודכנו על ידי עוה"ד הנאמנים ממשרד לובושיץ, פורת, מחלב, בראון ושות' כי הם אינם מייצגים עוד את החברה, וכי בחשבון נותרו רק כ-2 מיליון שקל, כאשר לטענת הרוכשים "אמור היה להיות בו באותו שלב סכום גבוה פי 10".
הדו"ח של רו"ח ברלב שצורף לבקשה מעלה חשש ל"הברחת נכסים, כספים ושוד הקופה וחשבון הנאמנות לכאורה". ברלב ציין כי בשיחות שערך עם השותפים הם האשימו זה את זה. עוד עולה כי לפני כשנה מכר חיים את חלקו בחברה לאדם אחר, פבל סיזיך, ושחיים ואייזנברג נמצאים בסכסוך משפטי ביניהם.
הסכסוך הזה והטענות החריפות על הנעשה בכספי הרוכשים, עולים גם בתגובה שהגישו חברת פסגות ישראל ואייזנברג לבית המשפט. "אייזנברג נתן אמון מלא בחזי חיים ואפשר לו לנהל את כל האופרציה סביב המכירות בפרויקט באשדוד", נטען, "וכיום בדיעבד מתברר כי חזי ניצל זאת לרעה, ובדרכים מתוחכמות ותרמיתיות. כדרכם של נוכלים מקצועיים משך שלא כדין סכומי עתק מכספי החברה המוערכים במיליוני שקלים, תוך שהוא משכנע את אייזנברג ואחרים אגב מצגי שווא כי מצבה הכלכלי של החברה איתן, דבר אשר בדיעבד התברר כלא נכון".
"גיליתי נוכל סדרתי"
עוד הם טוענים כי חיים הסתלק באופן מסתורי מהחברה והשאיר את אייזנברג להתמודד לבדו עם "האדמה החרוכה ועם ההשלכות של מעשיו". אייזנברג טוען כי גילה בדיעבד שחיים הוא "נוכל סדרתי", וצירף דו"ח חוקר פרטי שלפיו חיים נתבע בעשרות תביעות ונפתחו נגדו עשרות תיקי הוצאה לפועל בעבר.
החברה ואייזנברג ציינו בתגובה כי מ-380 רוכשי המשרדים נגבו בפועל כ-140 מיליון שקל (מתוך התחייבות של 147 מיליון שקל). מתוכם שולמו 102 מיליון שקל לבעלי הקרקע וקבלנים וכ-20 מיליון שקל להוצאות שוטפות וקידום הפרויקט, והיתר אמור היה להישאר בחשבון הנאמנות. אולם, אייזנברג טוען שחיים "רוקן את קופת החברה ואף לקח לכיסו חלק משמעותי מכספי הנאמנות... אשר הפקידו רוכשי המשרדים (כ-11 מיליון שקל), שהתאדו כלא היו".
עוד נטען שזה מה שהוביל את החברה ל"סחרור כלכלי ולהפסקת פרויקט הדגל", וכי ניסיונותיו של אייזנברג להציל את החברה כשלו. לפיכך הוא מסכים להעברת החברה לניהול נאמן מטעם בית המשפט, תוך "הבנה של רוכשי המשרדים כי יהיה עליהם, לפחות בשלב הראשון, להכניס את היד לכיס לשם השלמת הפרויקט". החברה מעריכה שידרשו לכך עוד 14 מיליון שקל. עם זאת ציינה כי "ייתכן שלא כל רוכשי המשרדים יזכו לקבל משרד".
בשיחה עם כלכליסט טען חזי חיים כי שותפו לשעבר מנסה לגלול עליו את האשמה: "עזבתי את החברה לפני יותר משנה בשל חילוקי דעות עם שמעון ואין לי מושג מה קרה בה מאז. כשהייתי שם מצבה היה מעולה. אני רשאי למכור את חלקי והטענה שהמכירה היתה לאיש קש מגוחכת.
“אייזנברג מנסה להאשים את כל העולם בכישלונו. אין לי מושג מה רוצים ממני ומדוע הכניסו את שמי לבקשה. אם יש לרוכשים טענות על הכספים בחשבונות הנאמנות אני לא הכתובת אלא החברה. אני לא מחזיק בכספים האלה. תמיד טיפלתי רק בשיווק המשרדים, אייזנברג טיפל בכספים. אני אבקש מבית המשפט למחוק את שמי היות שאני לא קשור לחברה כבר מעל לשנה. אני לא בעל שליטה, לא מנכ"ל ולא דירקטור ואיני יודע מה עשו שם מאז עזיבתי".
