בית משפט השלום בחדרה זיכה לאחרונה תושב כרכור שמנהל חוות פרות בשטח שמסביבו קמו שכונות מגורים: הוועדה המקומית טענה שבמקום יש חריגות בנייה ושהחווה מנוגדת לתוכנית המתאר, אבל השופט אהוד קלפן מצא את טענותיה חסרות בסיס.
הנאשם הוא הבעלים של שתי חלקות ברחוב המייסדים בכרכור. בהתאם לתב"ע החלקות מיועדות למגורים. באפריל 2016 ביקר בשטח מפקח מטעם המועצה והחליט כי התבצעו במקרקעין עבירות בנייה ושימושים חורגים. בעקבות זאת הגישה הוועדה המקומית כתב האישום בטענה כי בשטח נעשה שימוש חורג במבנה של כ-100 מ"ר שייעודו המקורי רפת בהתאם להיתר שניתן ב-1975, ושבפועל משמש למגורים.
עוד נטען שנעשה שימוש חורג בסככות מפח המשמשות לאחסנת פרות וכן שיש פלישה של הרפת לשטחים סמוכים. בנוסף טענה הוועדה כי נעשה שימוש חורג במכלאה מוצלת לאחסנת עגלים בשני אזורים המיועדים למגורים.
הנאשם העיד כי הרפת הוקמה על ידי סבו בשנות ה-50, אביו המשיך את ניהול העסק והוא ירש את המקום מאביו. לדבריו, מאז שהוא זוכר את עצמו ידע שהסככות והמכלאות בשטח פועלות כדין. הוא הוסיף כי הסתמך על העובדה שלאורך השנים הפעילו אביו וסבו את העסק באותו המקום ומעולם לא עלתה טענה לגבי השימוש בסככות ובמכלאות.
לחיזוק טענה זו הדגיש הנאשם כי לאורך השנים הוגשו מספר בקשות להיתרי בנייה שצורפו להן תשריטים של השטח שכוללים את הסככות. אותן בקשות אושרו מבלי שהועלו בצידן טענות בדבר חוקיות הסככות. בנוסף, לדבריו, לפי תוכנית שחלה על המקרקעין היה מותר להקים את הרפתות והמכלאות. הנאשם הדגיש שהוא לא משתמש באזור של הרפת למגורים אלא רק בחלק קטן ממנו כמשרד. לדבריו, השינוי בעמדת הוועדה המקומית נבע מלחצים שהפעילו עליה תושבים.
עו"ד אירם גלהשופט אהוד קפלן קיבל את טענות הנאשם וציין בין היתר שכל ההיתרים שניתנו בעבר לא החריגו את הסככות שהופיעו בתשריטים. כך, לנאשם הייתה ציפייה כי הרשויות מודעות לקיום הסככות, אחרת הבקשות הקודמות למתן היתרים לא היו מאושרות.
השופט תהה מה גרם למאשימה לפעול כנגד הנאשם דווקא עכשיו, אף שהעסק קיים כבר במשך עשרות שנים ופועל על פי רישיון וחזקה עליה שידעה או הייתה צריכה לדעת מה השימושים שנעשו בשטח. הוא ציין שהמפקח מטעם הוועדה מסר גרסה מבולבלת לגבי ההיכרות שלו עם החווה. כך, המפקח טען שהגיע בעקבות תלונות על ריח, זבובים ומפגעים סביבתיים, אך הוא לא ביצע שום תיעוד לאותן תלונות ולא ידע להגיד מי הגיש אותן ומתי.
"זה עוד סימן לכך שבמשך עשרות שנים ארוכות לא ראתה המאשימה בעייתיות כלשהי בהפעלת הרפת לרבות שמתבצעות עבירות בניה או שהיא גורמת מטרדים לסביבה", קבע השופט.
אז מה בכל זאת קרה שגרם לה לפעול כנגד החווה של הנאשם? השופט הגיע למסקנה שהתשובה היא כנראה ברצון של המועצה להוציא משטחה את הרפת ולהעביר אותה למקום אחר ולא בגללה שמישהו סבר שהתבצעו שם עבירות בניה. "אין לראות בכך הצדקה לפגוע במה שכבר קיים ופעול במשך עשרות שנים, ללא רבב", סיכם. בנסיבות אלה הוא זיכה את הנאשם מכל העבירות שיוחסו לו.
• לקריאת הכרעת הדין המלאה – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בהכרעת הדין
• עו"ד אירם גל עוסק בדיני מקרקעין
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
