"לעירייה אין סמכות להורות על הקניה או רישום זכויות במקרקעין. תפקידה אינו להסדיר או להחליט בעניין רישום בעלויות בנכסים": כך הדגישה לאחרונה השופטת אורית וינשטיין מבית המשפט לעניינים מינהליים בחיפה, כשקיבלה עתירה של חברה שרכשה מתחם בטירת כרמל לחייב את העירייה להנפיק לה אישור בדבר היעדר חובות ללא הסתייגות, לצורך רישום הנכס על שמה. נקבע שהנפקת האישור עם החרגת חלק מהנכס נעשתה על ידי העירייה בחוסר סמכות.
העותרת, חברה בע"מ שיוצגה בהליך באמצעות עו"ד אלדד בן-הרוש, רכשה באמצעי שנות ה-90 מתחם בטירת כרמל הכולל אולם אירועים ושלוש חנויות. מעת לעת היא פנתה לעירייה על מנת שתנפיק עבורה אישורים בדבר היעדר חובות לצרכים שונים, וזו נעתרה לבקשתה ללא כל הסתייגות.
במרץ אשתקד שוב פנתה החברה לעירייה על מנת לקבל ממנה את האישור לצורך רישום הנכס במרשם המקרקעין. אלא שהפעם האישור הופק תוך החרגת שלוש החנויות במתחם, שלטענת העירייה שייכות לבעלים אחרים.
החברה עתרה לבית המשפט וטענה שהחנויות מוחזקות אמנם על ידי שוכרים, אלא שלדבריה הן נתפסו על ידם בכוח ותוך איומי רצח כלפי בעלי החברה. לגבי אחת החנויות אף הוגשה תלונה למשטרה בגין הסגת גבול. בין לבין גם התברר שמשרד עורכי הדין המייצג את העירייה ייצג בעבר את אחד מ"בעלי" החנויות הנטענים. לעמדת החברה, סירוב העירייה להנפיק לה אישור עדכני וללא הסתייגויות מהווה החלטה שרירותית ומשוללת סמכות.
מנגד התעקשה העירייה באמצעות עו"ד אסיא סיוון שהחנויות אינן בבעלות החברה ומשכך החלטתה נכונה ואין להתערב בה.
אלא שהשופטת וינשטיין התרשמה כי המתחם כולו, כולל החנויות, נמצא בבעלות החברה. "העותרת הציגה ראיות ברורות וחד משמעיות בדבר היותה בעלת הזכויות בנכס בשלמות", כתבה. היא הדגישה שהסעיף בפקודת העיריות אשר מכוחו התבקש האישור (324) מעניק לעירייה זכות לסרב רק בשל חוב ארנונה, ומשלא נטען שקיים חוב שכזה כלפי העותרת - הרי שהעירייה צריכה הייתה להנפיק אותו ללא סייג, כפי שעשתה בשנים קודמות.
בפסק הדין צוין שהעירייה אינה הגורם המוסמך בנושא רישום זכויות מקרקעין, וממילא לא היה באפשרותה לכלול את ההחרגה באישור היעדר החובות, שמשמעותה דה-פקטו הינה קביעה בעניין זה. "לעירייה אין סמכות להורות על הקניה או רישום זכויות במקרקעין. תפקידה אינו להסדיר או להחליט בעניין רישום בעלויות בנכסים", נכתב.
השופטת הסבירה כי מלבד זאת הראיות שהציגה החברה מלמדות שאף לגוף העניין, היא הבעלים על מלוא המתחם. כך למשל, הוצג הסכם מ-2013 שלפיו היא חכרה את הגוש והחלקה שעליהם מצוי המתחם באופן "שלם". בנוסף הוצג אישור מיוני האחרון מטעם רשות מקרקעי ישראל, המלמד על בעלות שלמה.
בנסיבות אלה קבעה השופטת שעל העירייה להמציא לעותרת תוך שבוע ממועד פסק הדין אישור מלא בדבר היעדר חובות, ללא כל תנאי או החרגה. בנוסף, היא חייבה את העירייה לשלם לחברה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 30 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ העותרת: עו"ד אלדד בן-הרוש ממשרד סרור בן-הרוש
• ב"כ המשיבה: עו"ד אסיא סיוון
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
