צפו: החקירות שהפכו לטרגדיה
(צילום: משי בן עמי)
זאת לא הייתה חקירה רגילה: החשוד לא היה מישהו שמצפים לפגוש בו בחדרי החקירות וגם מועד החקירה היה חריג במיוחד - בעיצומה של השבת. המועד: 3 באוגוסט 1985. המקום: קומתו השלישית של בניין שלוחת המטה הארצי של המשטרה ביפו. החוקרים: אנשי היחידה הארצית המובחרת לחקירות הונאה. החשוד: איש העסקים מהאליטה של ישראל באותם הימים, מיכאל (מיקי) אלבין, בן ה-41.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"תשמע, לא יהיה לך נעים להיות מובא מחר בפני שופט. בוא נסיים את החקירה כאן היום. לכן אתה פה בשבת", אמרו לו החוקרים. אבל אלבין שתק ולא שיתף פעולה. החוקרים הודיעו לו, כי בנסיבות האלה יאלצו להביאו למחרת לבית המשפט ולבקש את הארכת מעצרו ב-15 ימים, כיוון שמדובר, כביכול, בעבירות חמורות של הצווארון הלבן. אלבין השיב: "תשאירו אותי בבקשה לבד בחדר לכמה דקות. אני רוצה לחשוב". דקות לאחר מכן הוא נמצא שרוע ללא רוח חיים למרגלות בניין המשטרה.
עד היום לא ברור לגמרי מה בדיוק קרה שם בחדר. האם איש העסקים המפורסם, נער הפלא של המשק הישראלי, ניסה להימלט מחדר החקירות ונפל אל מותו, או שמא החליט לשים קץ לחייו.
פרשיות שחיתות רבות נחשפו ב-72 וחצי שנות קיום המדינה. רבות מהן עשו כותרות במשך שנים. חלקן התבררו כעורבא פרח, תלונות ללא בסיס עובדתי שהחקירות בהן הסתיימו בלא כלום. אולם, שלוש פרשיות, שעד היום רב הנסתר בהן מהגלוי, הסתיימו בטרגדיות שפצעיהן לא הגלידו עד היום, בעיקר אצל בני משפחותיהם של המעורבים. סופן היה מותו המזעזע של החשוד בפלילים. לפרשת אלבין, עוד נחזור.
הכוכב העולה של מפא"י שלקח את חייו
אברהם עופר היה מגיל צעיר במפא"י ולימים מבכירי המפלגה. במסגרת פעילות ציבורית הוא עבר הכשרה בגבעת עדה, מקום שבו הכיר את מי שיהפך לחברו הטוב עד ליום מותו, אשר ידלין, לימים מועמד לנגיד בנק ישראל, שנידון למאסר בפועל על עבירות חמורות.
ב-1952 נבחר אברהם עופר למזכיר מפא"י במחוז ת"א וקנה לו מעמד בכיר במפלגה. הוא הקים את מועצת הלול, היה מבכירי "תנובה" וגם היה חבר המשלחת שניהלה את המשא-ומתן עם השוק האירופי המשותף. החל משנת 1965 הוא כיהן כסגן ראש העיר תל אביב וכעבור שנתיים מונה למנכ"ל "שיכון עובדים". דרכו למעלה נסללה.
ב-1969 נבחר עופר לראשונה לכנסת ומהכהונה הזאת זכור בעיקר החוק לשינוי שיטת חלוקת עודפי הקולות, שקיים עד היום הזה, ושחוקק יחד עם הח"כ יוחנן בדר מגח"ל ("חוק באדר-עופר"). ביוני 1974 מונה עופר, הכוכב העולה, לשר השיכון בממשלת יצחק רבין הראשונה. הוא נחשב לשר שיכון מהמעולים ובימיו ניבנו יותר מ-100 אלף דירות לזוגות צעירים ולחסרי דיור. יש מי שסימנו אותו כמועמד עתידי לשר האוצר ואולי אפילו לראשות הממשלה.
14 צפייה בגלריה
ראש הממשלה, יצחק רבין, עם שר השיכון, אברהם עופר, בטקס הנחת אבן פינה לבית ספר שדה בימית
(צילום: משה מילנר לע"מ)
אולם, אז אירעה התקלה הגדולה בחייו. בשנת 1976 החלו לעלות נגדו חשדות כי הוא שותף למעשי שחיתות חמורים בחברת "שיכון עובדים". עופר היה נרעש ופנה בבהילות ליועץ המשפטי לממשלה, אהרון ברק, בבקשה שיורה מיד על "הפסקת החקירה הזאת על חשד למעשים שאין להם שחר". ברק חשב אחרת והורה על העמקת החקירה.
"זה שבועות וחודשים שמענים אותי, שופכים את דמי. אין לי כוח"
כותרות ראשונות החלו להופיע בעיתונות, אולם הידיעות ב-3 בינואר 1977 שברו את רוחו. בעמודו הראשון של "ידיעות אחרונות", ודווקא רק בכותרת השנייה, נאמר: "המשטרה חוקרת קניית קרקעות על ידי 'שיכון עובדים', מעבר לקו הירוק". ובכותרת המשנה צוטט ח"כ צעיר באותם הימים, בשם אהוד אולמרט, שעסק רבות בהעלאת הנושא של הפשע המאורגן והשחיתויות: "אתבע היום בכנסת הודעה מפורטת על היקף החקירה בעניין עופר".
14 צפייה בגלריה
אולמרט עסק בהעלאת הנושא של פשע מאורגן ושחיתויות. העמוד הראשי של עיתון "ידיעות אחרונות" - 3.1.1977
(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")
עופר לא עמד בפרסומים, טען לחפותו, וב-3 בינואר 1977 נסע עם מכוניתו לחוף הים בתל אביב והתאבד בירייה אחת לראשו. ראשי המדינה ואזרחיה היו בהלם. שר מתאבד בגין חקירת משטרה בחשד לעבירות כלכליות, היה מצב שלא נחזה באותה תקופה. אולם, האירוע הזה היה בין אלה שהוביל ללא ספק למהפך כעבור חודשים ספורים, כאשר הסיסמה בבחירות הייתה: "מושחתים נמאסתם".
במכתב שהותיר אחריו כתב אברהם עופר המנוח: "זה שבועות וחודשים שמענים אותי, שופכים את דמי, מעלילים עלי עלילות ומתעללים בי. אין לי ספק שהאמת תצא לאור, שלא מעלתי ולא גנבתי, ושהכל הן עלילות שווא, אך אין לי כוח לשאת יותר".
למחרת, ה-4 בינואר, הייתה הכותרת הראשית: "היום ייקבעו סדרי הלוויית עופר. חקירת משטרה בנסיבות המוות". ועוד: "רבין התייעץ עם הרב גורן על סוגיית קבורתו של אדם ששלח יד בנפשו. המשטרה תגבה עדויות מעוזרי השר ונהגו, בניסיון לשחזר מעשי המנוח בימים שקדמו למותו".
התיק נגנז והחשדות מעולם לא הוכחו
ובעמוד פנימי בישרה הכותרת, בעניין המקרה החמור בתולדות המדינה בהקשר לסופו של שר שנחשד בפלילים: "עשרות מכרים ואנשי ציבור חשו לבית עופר עם היוודע הידיעה". ועוד כותרת: "ידידים בורחים ממני, כאילו הם מאמינים לפרסומים נגדי", אמר אברהם עופר בשיחה אחרונה עם כתב "ידיעות אחרונות" ערב מותו הטראגי.
14 צפייה בגלריה
עופר לפי מותו: "ידידים בורחים ממני". כתבה בעיתון "ידיעות אחרונות" - 4.1.1977
(צילום: ארכיות "ידיעות אחרונות")
הכותרת הראשית ב-5 בינואר: "הממשלה הבוקר לישיבת-אבל על עופר. רבין יישא הספד בלוויה". ומתחת לכותרת הראשית, במסגרת: "ידלין פרץ בבכי כששמע מטליה על מותו של עופר. לא יאמן. זה סוף העולם. הפרשה שלי פגעה באברהם". אשר ידלין עצמו, שכמעט מונה לנגיד בנק ישראל, ריצה במקביל עונש מאסר בכלא בגין מעשי שחיתות.
ב-6 בינואר הייתה הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות": "דו"ח על המהלכים בימיו האחרונים של עופר ימסור רבין לשרי הממשלה". ובכותרת המשנה, כמה שהיא הייתה נכונה חודשים ספורים לפני עליית מנחם בגין לשלטון: "חשש במפלגת העבודה מפגיעה בעקבות התאבדות השר עופר".
14 צפייה בגלריה
נקראו על שמו רחובות בערים רבות. העמוד הראשי של עיתון "ידיעות אחרונות" - 4.1.1977
(צילום: ארכיות "ידיעות אחרונות")
ב-7 בינואר 1977 הייתה הכותרת הראשית: "היועץ המשפטי עשוי למסור היום החלטתו אם להמשיך בבדיקה על עופר או להפסיקה". לאחר מקרה ההתאבדות, שהכה את המדינה בהלם, נגנז תיק החקירה והחשדות מעולם לא הוכחו בבית המשפט. למרות נסיבות מותו, נקראו על שמו של אברהם עופר רחובות בערים רבות במדינה, גשר בחיפה, שכונת נווה עופר בתל אביב ושכונת יד אברהם בעיר לוד.
"אחד ממלכי הכלכלה בישראל והוא בקושי בן 40"
יעקב לוינסון היה אחד מהמנהלים הבכירים ביותר במשק הישראלי. היה לו רקע מתאים מהבית. אביו, גרשום לוינסון, היה גזבר ההסתדרות. לוינסון, יליד 1932, הצטרף בהיותו בן 19 לקיבוץ ראש הנקרה ועד מהרה, עוד בהיותו רק בן 20, מונה למזכיר וגזבר הקיבוץ שעל גבול לבנון. חמש שנים לאחר מכן נבחר למזכיר התנועה המאוחדת. לוינסון היה בן 29 השלים את בחינות הבגרות ולאחר מכן הוא נרשם ללימודי כלכלה באוניברסיטה העברית, אך לא השלים את לימודיו. "הוא היה כלכלן גם בלי הלימודים האלה", אמרו על האיש הצעיר שנחשב לעילוי.
פנחס לבון, מזכ"ל ההסתדרות, קיבל אותו לעבודה בהיותו בן 30 ולוינסון הצעיר מונה לעוזר למנהל המחלקה הכלכלית של חברת העובדים. כעבור זמן קצר מונה למרכז הוועדה הכספית של חברת העובדים, שעסקה בהשקעת כספי חברות הפנסיה של ההסתדרות. כבר ב-1963, והוא בן 31 בלבד, מונה לוינסון למנהל המחלקה הכלכלית של חברת העובדים, מהתפקידים הבכירים אז במשק.
עד מהרה הוא הקים חברות וקרנות, כמו קרן ההשקעות של חברת העובדים, שגייסה כספים מקרנות הפנסיה של ההסתדרות והשקיעה אותם במפעליה. אלה חויבו לדווח על כל עסקה ללוינסון וכך הלכה והתחזקה שליטתו הכלכלית בהם. ב-1964 הקים את "אמות השקעות", חברה שהחלה לעסוק באופן רחב בהשכרה, ייזום וניהול פרויקטים גדולים של נדל"ן ברחבי הארץ. כוחו של לוינסון הלך והתעצם ורבים מראשי המשק חיזרו אחריו.
הזינוק האדיר שלו נמשך: ב-1968 מונה לוינסון ליו"ר הנהלת בנק הפועלים והוא בן 37 בלבד. אריה אבנרי כתב אז ב"ידיעות אחרונות": "עד מהרה התברר כי לוינסון אינו רואה במינויו ליו"ר בנק הפועלים כפרישה מפעילות בחברת העובדים, אלא להפך. הוא המשיך לחלוש מהבנק על הנעשה בחברת העובדים, קבע מי ימונה ומי יודח, איזו חברה תשגשג ואיזו תיפול".
לוינסון הוביל את בנק הפועלים להצלחה מהירה ומהבנק השלישי במדינה הפך אותו במהרה לשני ואחר כך למתמודד על הבכורה, לצד בנק לאומי. בעת כהונתו, רכש בנק הפועלים את השליטה על בנק הלוואה וחיסכון, בנק זרובבל, בנק אוצר החייל, בנק יפת, בנק אמריקאי ישראלי, בנק תל אביב למשכנתאות, בנק מסד, הבנק לחרושת ומסחר, בנק משכן ובנק עין חי. בה בעת, פתח לוינסון סניפים של בנק הפועלים בלונדון, ציריך, ניו יורק ובעוד ערים מרכזיות בעולם. גם על פתיחת חברת כרטיסי האשראי ישראכרט, כמותג של בנק הפועלים, הוא ניצח.
14 צפייה בגלריה
יעקב לוינסון, יו"ר מועצת המנהלים של בנק הפועלים, יחד עם שמעון פרס ומוסטפא חליל, ראש ממשלת מצרים לשעבר
(צילום: יוסי רוט)
"לוינסון הפך לאחד ממלכי הכלכלה בישראל והוא עוד בקושי בן 40", אמרו עליו בכירי המשק. בה בשעה, היה לוינסון מעורב גם באופן עמוק בפעילות פוליטית במפלגת העבודה. ב-1983 פרש לוינסון מבנק הפועלים. תשע שנים לפני פרישתו הציעו גולדה מאיר ושר האוצר האגדי, פנחס ספיר, ללוינסון להתמנות לשר האוצר, אך הוא סירב. כך עשה גם כאשר הציעו לו יצחק רבין ושמעון פרס בינואר 1977 את התפקיד.
החקירה הועברה לאיש המבהיל במדינה
אולם אז באה בבת אחת הנפילה הגדולה של האיש החזק במשק. ב-1984 מינתה ההסתדרות את שרגא רוטמן ועמירם סיון לבדוק חשדות מפתיעים נגד לוינסון, שצצו לפתע מגורמים, חלקם עלומים, בבנק הפועלים ובהסתדרות, ממצאי החקירה היו חמורים. לוינסון היה חשוד לפתע במעשי שחיתות והחקירה הועברה לאיש המבהיל במדינה, מפקדה המוערך של היחידה לחקירות הונאה במשטרה, בנימין זיגל.
בחודש ינואר 1984 החלו להתפרסם בתקשורת - תחילה בסדרת כתבות בשבועון הסנסאציות "העולם הזה" - חשדות פליליים נגד לוינסון, שהדהימו רבים ממכריו. לוינסון הכחיש הכל.
ב-23 בפברואר הופיעה רק ידיעה קטנה בתחתית העמוד הראשון ב"ידיעות אחרונות": "אנשי זיגל לומדים החשדות נגד לוינסון". זה הספיק ליעקב לוינסון. באותו היום התאבד האיש - שנחשב לאחד החזקים אי פעם במשק הישראלי - בירייה בביתו ברמת גן.
כמתאבדים אחרים, הותיר אחריו יעקב לוינסון מכתב, שבו הצהיר כי "ידי נקיות, אך איני יכול לעמוד עוד ברצח האופי המתנהל נגדי". לאחד מידידיו אמר שעות לפני מותו: "נותרה לי הברירה: להילחם עד אין קץ, או להתאבד. אין בי הכוח להילחם". לוינסון נקב במכתב שהותיר בחמש שמות של בכירים שאותם כינה "הכנופיה", בהם בכירי בנק הפועלים וההסתדרות, ודרש שהם לא ישתתפו בהלווייתו. ואכן, הם לא השתתפו בה.
"סערה ואווירה של 'חיסול חשבונות' במפלגת העבודה"
תחקירן "ידיעות אחרונות", אריה אבנרי, היה האחרון שריאיין את לוינסון שתי יממות לפני ששם קץ לחייו. ב-24 בפברואר, יום לאחר התאבדותו, הייתה הכותרת הראשית בעיתון: "לוינסון אמר לי: כנופיה של ראשי הבנק וההסתדרות העלילה עלי בעזרת סחיטה".
14 צפייה בגלריה
"ב-1981 חזיתי כשלון המערך". העמוד הראשי של עיתון "ידיעות אחרונות" - 4.1.1977
(צילום: ארכיות "ידיעות אחרונות")
ב-26 בפברואר הדהדה הכותרת הראשית בעיתון: "סערה ואווירה של 'חיסול חשבונות' במפלגת העבודה". ועוד: "הוועדה המרכזת מתכנסת היום באווירה קשה". ביום שלמחרת: "מזכ"ל ההסתדרות ירוחם משל: אין מקום לתבוע את התפטרותי. לא אשאר חייב. לא חזרתי להלוויה בגלל פגישות חשובות". ולמחרת, ב-28 בפברואר, הכותרת הראשית הייתה: "המגמה המסתמנת ב'עבודה': להניח למשל 'לפרוש בכבוד'".
ב-29 בפברואר מופיעות שתי ידיעות בעמוד הראשון: "'אני משוכנע שלוינסון לא לקח סכומי כסף לעצמו', אומר עמירם סיון מצוות הבדיקה". ועוד כותרת: "לוינסון דחה הצעה 'להסתלק לחו"ל'. תכנן את ההתאבדות. נפרד מידידיו". ב-1 במרץ הכותרת במסגרת גדולה היא: "לוינסון אמר לי: 'שנאתו של משל אפשרה התוכנית השטנית נגדי' - המשך סדרת השיחות שיעקב לוינסון ניהל לפני התאבדותו עם אריה אבנרי". ב-2 במרץ סיכמה האלמנה נורית לוינסון: "לעולם לא אסלח".
"גאון פיננסי שצבר כסף - ואויבים"
בחזרה אל מיכאל אלבין. הוא נולד בתל אביב ב-1944 לבעלי חנות בגדים מפורסמת ברחוב אלנבי. את השכלתו האקדמית הראשונית רכש בעתודה האקדמית באוניברסיטה העברית והיה סגן יו"ר התאחדות הסטודנטים ועורך עיתון האגודה הפופולארי "פי האתון".
לאחר שקיבל כספים מהוריו הצטרף ב-1973 כמשקיע בחברת "אלול טכנולוגיות", שאותה הקים איש העסקים דוד קוליץ, עם מי שיהיה מאוחר יותר נשיא המדינה, עזר וייצמן, ושותפים נוספים, יצחק אלמוג ומנחם עצמון, חברו של אלבין מימי בית הספר התיכון.
כעבור שנה בלבד רכש אלבין עם עוד חבר ילדות, יונתן זוכוביצקי, חותנו של איש העסקים שאול אייזנברג, את החברה הבורסאית "פריון". החברה החלה לרכוש חברות בתחומים שונים ומימשה במהרה את ההשקעה ברווחים נאים תוך הנפקתן בבורסה. בין השאר רכשה החברה את מפעל הטקסטיל "לודז'יה", ואת חברת הטקסטיל הוותיקה "אתא", יחד עם רשת החנויות שלה. עוד רכשה "פריון" את בנק הספנות הממשלתי שהופרט ואת השליטה בבנק הבינלאומי הראשון, את "החברה לספנות והספקה", "נחושתן" ועוד.
אלבין, איש עסקים מתוחכם, הצטרף ב-1977, שנת המהפך, למפלגה הליברלית, התחבר אל אברהם שריר והשכיר לו משרדים בבית אסיה שהקים אייזנברג. בתמורה, סייע שריר לאלבין במאבקו בהנהלת הבורסה. שריר ואלבין לחצו למנות את גדעון פת ושרה דורון לשרים בממשלה. אלבין מיהר למנות את ח"כ מיכה רייסר לדירקטור בחברת "אתא". בשנת 1984 היה אלבין לאחר מגזברי מערכת הבחירות של הליכוד.
אלבין היה ב-1978 ממייסדי הירחון המצליח "מוניטין" והשבועון "אנשים" ואף הקים את קבוצת "מוניטין עיתונות", שרכשה את השליטה בעיתון הכלכלי היומי "גלובס". הקבוצה הייתה גם שותפה בעיתון היומי "חדשות" והוציאה שבועון נוער.
בראשית שנות השמונים הייתה "קבוצת אייזנברג" לאחד הגופים הכלכליים הגדולים במשק. אייזנברג רכש את השליטה ב"חברה לישראל", שהשתלטה על שורת חברות. בעוד שאייזנברג שהה רבות בחו"ל, ניהלו מיכאל אלבין ויונתן זוכוביצקי את עסקיו בארץ. אלבין החל להשקיע בנפרד מ"קבוצת אייזנברג", בתוך כך בחברת הברוקרים "נשואה" ואף השקיע בקבוצה שהתמודדה במכרז להקמת ערוץ 2.
ואז באה המפולת הגדולה
אולם לאחר שנות גאות בלתי רגילות בבורסה בתל אביב, באה המפולת הגדולה באוקטובר 1983. האינפלציה הגדולה פגעה קשות בשווי החברות של "קבוצת אייזנברג". חברת "אתא" הגיעה לסף פשיטת רגל ומונה לה כונס נכסים ב-1984. אז עלה גם חשד לוויסות מניות המפעל שחרף קשייו זינק משום מה שערו מ-100 שקל ל-1,600, ערב סגירתו. במאי 1984 הודיע אלבין על פרישתו מ"קבוצת אייזנברג" וביולי פרש גם זוכוביצקי.
14 צפייה בגלריה
"החוקרים השאירו אותו לבד - וזה מנוגד להוראות". העמוד הראשי של עיתון "ידיעות אחרונות" - 4.8.1985
(צילום: ארכיות "ידיעות אחרונות")
העיתונים החלו לדווח על חשד של אייזנברג שאלבין מעל בכספי הקבוצה או הפיק רווחים אישיים על חשבונה. אייזנברג אף האשים את אלבין ועמיתו זוכוביצקי כי השתמשו ללא ידיעתו בכספו למימון השקעה בחברת טקסטיל אמריקאית, "יונייטד מרצ'נד", שעליה השתלטו זוכוביצקי, אלבין ושני חברים שלהם מביה"ס התיכון עירוני א' בת"א. בינתיים מונו עו"ד רם כספי ומנחם עצמון לבוררים בין אלבין לאייזנברג, כדי לחלק את הנכסים ביניהם ואלה אכן חולקו בהסכמה.
אלבין עבר בראשית 1985 לגור בלונדון, אולם בשל חשד פלילי כנגדו הוא זומן במפתיע לתשאול ביום שישי ה-2 באוגוסט ליחידה הארצית לחקירות הונאה בבניין המשטרה ביפו. את ההמשך אנחנו כבר מכירים. למחרת היום הוא קפץ ואולי נפל אל מותו מחדר החקירות בקומה השלישית בבניין המשטרה.
ב-4 באוגוסט בישרה הכותרת הראשית הגדולה ב"ידיעות אחרונות": "מיקי אלבין התאבד בקפיצה מבניין המשטרה בעת חקירה". וגם: "שר המשטרה בר-לב: החוקרים השאירו אותו לבד - וזה מנוגד להוראות". ועוד בעמוד הראשון: "אלבין: גאון פיננסי שצבר כסף ואויבים".
"ואולי אמרו לו בחקירה דברים שלא הותירו בליבו תקווה?"
ב-5 באוגוסט גילוי על נסיבות חקירת המשטרה: "הרקע לפרשת החקירה שהובילה להתאבדות: אלבין נחקר על מעילה ב-2 מיליון דולר בכספי אייזנברג". וגם: "גליה אלבין: במטוס מלונדון לישראל בכיתי כל הדרך. אין לי ספק: הלילה האחרון היה למיקי ליל-סיוטים, ואולי אמרו לו בחקירה דברים שלא הותירו בליבו תקווה?"
ב-6 באוגוסט מדווחת הידיעה בעמוד הראשון: "דו"ח התאבדות אלבין: החוקרים הפרו הוראה, בכך שהשאירו אותו לבד. כשאלבין הוזמן לחקירת המשטרה הגיב: 'אייזנברג רוצה לגמור אותי'".
14 צפייה בגלריה
שמו נותר נקי. כתבה בעיתון "ידיעות אחרונות" - 6.8.1985
(צילום: ארכיות "ידיעות אחרונות")
ב-8 באוגוסט הנושא עדיין לא ירד מהכותרות הראשיות: "החקירה בפרשת אלבין מסתעפת בארץ ובחוץ-לארץ. צפויים מעצרים". ב-11 באוגוסט: "אייזנברג שמע בסין על מותו של אלבין. היה המום ונטל תרופות הרגעה".
לאחר מותו הטראגי המשטרה לא הרפתה וחקרה 40 אנשי עסקים ומשקיעים בחשד לפעילויות לא חוקיות, כביכול, שביצעו בבורסה. גם השר אברהם שריר נחקר במשטרה, בהקשר לכספים שקיבל לחשבונו ממיכאל אלבין, וטען כי אלה היו "כספי מתנות לחתונת בתי". יונתן זוכוביצקי שהה בניו יורק בעת נפילת אלבין אל מותו ונמנע מלחזור לישראל במשך 12 שנים.
אלמנתו של מיקי אלבין, גליה, אשת עסקים וקריירה גם כיום, טענה כל השנים שבעלה היה איש ישר ופקפקה אם אכן התאבד. גליה המשיכה בשנים הבאות את הקריירה הכלכלית המוצלחת של מיקי בעלה המנוח. "קרן מיקי אלבין" החלה להעניק מדי שנה פרס לתסריט הקולנוע הטוב ביותר לאותה שנה בישראל. לאחר מותו נותר שמו של מיקי אלבין נקי.
