"כמעט מחצית מהעובדים הערבים עובדים במשק היהודי, וטוב שכך, כי אני מאמין ששילוב תעסוקתי הוא קריטי במדינה שלנו", אומר מוחמד דראושה, מנהל תחום החיים המשותפים בגבעת חביבה. "אלא שעכשיו יש לא מעט ערבים שעדיין חוששים לצאת לעבודה באזורים יהודיים וזאת בעיה. הגענו למצב שאנשים מפחדים להסתכל אחד לשני בעיניים".
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בעוד שהחברה הערבית מנסה להתאושש ממשבר הקורונה, שפגע בה קשות מבחינה תעסוקתית, הגיע מבצע "שומר החומות" והמהומות שליוו אותו, ואלה ערערו את היסודות שעליהם מושתתת העבודה המשותפת בין ערבים ליהודים. לאור העובדה שהחברה הערבית מהווה יותר מחמישית מהאוכלוסייה בארץ, הבעיה התעסוקתית החמורה של חברה זו - היא בעיה מהותית של כל אזרח בישראל.
"דווקא המנהיגות של המשק הראתה פה הרבה אחריות ומחוייבות אמיתית לעיקרון של דו-קיום בחברות", אומר דראושה. "לא מעט ראשי חברות עסקיות הביעו תמיכה פומבית ומוחלטת ברעיון ההכלה והגיוון בחברות שלהם, ואמרו בפה מלא שהם בעד דו-קיום. עכשיו רק צריך זה יחלחל מטה גם לעובדים עצמם, שיאמצו את הכיוון".
אלא שעוד לפני המהומות האחרונות, המצב התעסוקתי בחברה הערבית היה בכי רע בעקבות הקורונה. במהלכה הם היו הראשונים להיפלט משוק העבודה, וכעת הם האחרונים לחזור אליו. שלוש מתוך חמש הערים עם האבטלה הגבוהה ביותר כיום הן ערביות, כאשר אום אל-פחם בראש עם 24.4% אבטלה, נצרת עם 24.3% אבטלה ורהט עם 19.9% אבטלה. אחריהן אגב ממוקמת העיר המעורבת עכו, עם 19% אבטלה.
"מה שהכי מטריד מהנתונים הוא שמעבר לעלייה באבטלה, אנחנו רואים גם שערבים רבים מתייאשים ומפסיקים לחפש עבודה, והאירועים של התקופה האחרונה רק מעצימים את זה", מסבירה יוליה איתן, ראשת מינהל תעסוקת אוכלוסיות במשרד העבודה.
ואכן, מדו"ח הכלכלנית הראשית באוצר שפורסם בחודש שעבר עולה כי שיעור ההשתתפות בשוק העבודה (שמייצג את מספר המועסקים ומספר מחפשי העבודה מגיל 15 ומעלה), בעיקר של גברים ערבים, ירד משמעותית במהלך המשבר. לפי הדו"ח, בינואר השנה שיעור התעסוקה של גברים ערבים ירד ב-21% ושיעור ההשתתפות ירד בכ-15%, בהשוואה לנתונים מלפני משבר הקורונה.
מוחמד דראושהואם נחזור עוד אחורה, לשנים שלפני המשבר, נראה שרמת התעסוקה של גברים ערבים הייתה במגמת ירידה כבר אז. שיעור התעסוקה של קבוצה זו ירד מ-58.9% בתחילת 2018 ל-53.9% בתחילת 2020, ירידה משמעותית של 5%. רוב הירידה בשיעור התעסוקה של גברים ערבים מוסבר בירידה החדה בשיעור התעסוקה של צעירים ערבים עד גיל 34. שיעור התעסוקה של נשים ערביות דווקא עלה באותן שנים.
"במגזר הרבה משלמים 10-12 שקל לשעה"
"הצעירים בגילי 18-24 סובלים הכי הרבה, כי יש להם יכולות גדולות יותר מבעבר, והם מחפשים מקומות עבודה משודרגים ושונים מהמקומות העבודה שעבדו בהם פעם, שהיו פחות איכותיים ועם שכר נמוך", אומר דראושה. איתן מציינת כי חלק מהירידה בשיעור התעסוקה של אוכלוסייה זו נובע גם מאופי הענפים שצעירים ערבים עבדו בהם, כמו ענפי הבניין או החקלאות, שחוו כניסה משמעותית של עובדים זרים בשנים האחרונות, שלמעשה החליפו במידה מסוימת את העובדים הערבים הצעירים.
4 צפייה בגלריה
"לצעירים הערבים יש יכולות גדולות יותר מבעבר". תוכנית Excellenteam של Scale-Up Velocity לשילוב ערבים בהיי-טק
(צילום: באדיבות Scale-Up Velocity)
"הבעיה היא שאפשרויות התעסוקה של צעירים ערבים בתוך היישובים הערביים מאוד מצומצמות, ובמקביל היכולת שלהם להשתלב בשוק העבודה היהודי מוגבלת", אומר דראושה. "המשק הפנים ערבי הוא משק חלש, שלא יודע לייצר הרבה מקומות עבודה איכותיים. מעבר לזה, יש תופעה נרחבת של העסקה פוגענית במגזר הערבי, שמופנית בעיקר לנשים וצעירים ערבים. במגזר הערבי הרבה מעסיקים משלמים 10-12 שקל לשעה, בערך שליש משכר המינימום, והרבה מהציבור הערבי עובד במקומות כאלה כי הוא לא מספיק מכיר משהו אחר".
דראושה מציין כי צריך אכיפה משמעותית, שלא מתבצעת מספיק, כדי למנוע את ההעסקה הפוגענית בעסקים ערביים. עם זאת, הוא אומר שלדעתו הפיתרון טמון בהסרת החסמים של שילוב הציבור הערבי בעסקים יהודיים אם רוצים ליצור שינוי אמיתי, כי עסקים אלה הם שמובילים את המשק.
"רוב החסמים הם חברתיים ומערכתיים"
"מבחינת השפה, למי שמסיים תיכון ערבי, שזה השלב שבו הצעירים הערבים אמורים להשתלב בשוק העבודה - חסרות יכולות בעברית, שדרושות כדי להצליח בכלל להתקרב למשק הכללי. מעבר לזה, התחבורה הציבורית בין יישובים ערבים ליישובים יהודים בקושי קיימת, ואין תמיכה של תשתית תחבורתית שתתרום לשילוב הזה של ערבים צעירים במקומות עבודה בערים יהודיות.
"מעל כל אלה אני רואה היעדר של תחושת זהות ושייכות אצל הצעירים הערבים, שנובע מכך שעד גיל 18 ערבים ויהודים חיים בנפרדות כמעט מוחלטת ובכלל לא מכירים אלה את אלה, ובחינוך הריחוק הזה בולט במיוחד. זה יוצר מצב שבו הצעירים מהחברה הערבית בכלל לא חושבים לעבוד מחוץ ליישוב שלהם, ומבזבזים יותר מדי זמן בחיפוש עבודה בתוך המגזר הערבי. נקודת המוצא שלהם זה להמשיך בחיים הנפרדים שהם חוו עד גיל 18, וזה מה שצריך לשנות.
"בנוסף, אין מספיק מנגנוני גישור, אם זה הכשרה של השפה או הכשרה למקצועות שיותר רלוונטיים בשוק העבודה הכללי, כמו למקצועות ההנדסה וטכנאים. רוב החסמים הם חברתיים ומערכתיים ולא חסמים של יכולות, וזה כשל חמור בעיניי של מערכת החינוך ושל משרד העבודה, כי דווקא עכשיו צריך לקדם פתרונות שיאיצו את השילוב של צעירים ערבים בחברות יהודיות".
איתן אומרת כי במשרד העבודה מכירים את הנסיגה ברמת התעסוקה של צעירים ערבים, וטוענת גם היא כי "בחברה הערבית יש תופעה נרחבת של צעירים חסרי מעש".
יוליה איתן, ראשת מינהל תעסוקת אוכלוסיות במשרד העבודהצילום: חורחה נובומינסקילדבריה, "אם בחברה היהודית לרוב הצעירים יש אפיקים של שירות בצה"ל או שירות אזרחי אחרי הצבא, שגורמים להם להגיע בשלים יותר לשוק העבודה, אז במקרה של הערבים הם צריכים להשתלב בגיל מאוד צעיר, כשחלקם עדיין לא בשלים וההזדמנויות שלהם מצומצמות בגלל הפרופיל ההשכלתי שלהם, השפה ועוד.
"הבעיה הזו יוצאת פער של כמה שנים קריטיות אצל הצעירים בחברה הערבית, שמבזבזים שנים בחוסר מעש עד שהם מצליחים להשתלב. כך גם הצעירים עצמם נפגעים מכך שלא הרוויחו כסף במשך 4-5 שנים, וגם המדינה כמובן מפספסת את המיסים שאותם צעירים יכלו לייצר".
בנוגע לטענות על היעדר הכשרות מספקות מטעם המדינה, אומרת איתן כי "במשרד העבודה יש לנו מגוון תוכניות שאנחנו רוצים להתחיל להוציא לפועל כדי להתמודד קודם כל עם הבעיה התעסוקתית של הצעירים הערבים. הן כוללות מתן כלים והכוון תעסוקתי שיאפשרו לאותם צעירים לזהות את החוזקות שלהם ולהבין מה הם רוצים לעשות בהמשך חייהם, ובעיקר יאפשרו להם לא ללכת לעבודה הראשונה שמוצעת להם. אלה תוכניות שהמטרה שלהן לתת להם הזדמנות להיות באמת רלוונטיים לשוק העבודה.
"אלא שהתוכניות תקועות כי כולנו מחכים לממשלה חדשה ולתקציב. אני יכולה להגיד בפה מלא שיש כלים שאפשר להפעיל כבר עכשיו כדי לשפר את המצב, אבל התקציב ההמשכי לא מאפשר לנו להוציא אותם לפועל. יש פה צורך בקבלת החלטות ברמת המדיניות שהן לא רק החלטות מקצועיות, וכולנו מחכים שהממשלה שתקום תחל לקדם אותן".
