איך מתמודדים עם משבר הקורונה, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, בשגרה ובצל הקורונה. והפעם: משפחת חדאד, מהכפר מעיליא.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: מרים (52), ריהאם (31), רנין (28).
מחוץ לתמונה: הבן רביע (32).
הבית? מרים: "זה בית שלי. אבא נתן לי את האדמה במתנה ואני בונה לאט-לאט ועוד לא סיימתי. האחים שלי ואבא עוזרים לי".
מעיליא? מרים: "אני גרה בכפר 20 שנה. נולדתי פה. התחתנתי בגיל 19 ועברנו לתרשיחא כי בעלי משם. אחרי שהוא נפטר חזרתי לכפר".
מה את עושה? מרים: "יש לי את מסעדת אל-רביע בכניסה לכפר כבר 25 שנה. זה על שם הבן שלי. בעלי איברהים היה טבח ועבדנו בכל מיני מקומות במסעדות, אבל נמאס לנו להיות שכירים ואמרתי לו, 'בוא נפתח מסעדה שלנו'. אני אוהבת לבשל ומאז שהייתי קטנה הייתי כל הזמן במטבח מבשלת עם אמא. הוא אמר, 'יאללה, ניקח הלוואה'. הוא שמע על מישהו שרצה למכור את המסעדה שלו ולקחנו אותה. זו לא הייתה השקעה גדולה מדי. עבדנו שנה וחצי יחד עד שהוא נפטר ואני המשכתי. הוא נפטר בגיל 40 מדום לב".
את עדיין מבשלת? מרים: "אני עדיין מבשלת, לא נותנת לאף אחד להיכנס למטבח. אני לא אוהבת עוזרים לידי. זו עבודה קשה אבל אני נהנית. אז לא היה לי רישיון נהיגה ולא הייתי עצמאית. מצאתי את עצמי עם עסק וילדים קטנים ולא ידעתי מה לעשות ואיך להמשיך. בהתחלה היה מאוד קשה. למזלי היה במסעדה מישהו שכותב בג'רוזלם פוסט והתלהב וכתב על המסעדה, אנשים הגיעו והתחלתי לעמוד על הרגליים".
חשבת לוותר? מרים: "היו קשיים גדולים. במלחמות למשל, או ב-2008 בנפילה הגדולה (המשבר הכלכלי העולמי - א"ח), אבל לא ויתרתי. גם במשפחה לא כולם אהבו שיש לי עסק לבד בתור אישה. זה לא כל כך מקובל, ואח שלי עזר לי מאוד להתמודד עם זה. אני אוהבת את המסעדה ולא רציתי לוותר על זה".
איזה אוכל את מכינה? מרים: "אני מבשלת את האוכל הביתי הלבנוני - עלי גפן, מנסף, שישברק, קובה, הסלטים והממולאים. יש הבדל בין האוכל הלבנוני לאוכל הפלסטיני. האוכל הלבנוני עדין הרבה יותר בתבלינים ובטעם. זה בישול איטי יותר ויש הבדל גדול בטעם".
מה מנת הדגל במסעדה? מרים: "אני אוהבת את המנסף, הקובה והשישברק. אלה שלושת המאכלים שאני תמיד ממליצה עליהם".
קורונה? מרים: "היום המסעדה סגורה ואני מובטלת בבית, והילדים מפרנסים אותי. הבעיה היא שההוצאות ממשיכות, כמו שכר דירה, ארנונה, רואה חשבון וכל המיסים. זה מגיע ל-10,000 שקל בחודש ואין הכנסות בכלל. אי-אפשר גם לפתוח לטייק-אוויי, כי אי-אפשר לפתוח את המטבח בשביל מנה אחת או שתיים. זה לא משתלם. אבל אם מישהו מתקשר ורוצה, אני יורדת לפעמים ומכינה. זה הכל אוכל טרי. אני כבר מחכה שאפשר יהיה לפתוח ולחזור לחיים שלי. קשה מאוד ככה. אפשר לכתוב את מספר הטלפון שלי למי שרוצה?".
מה המספר? מרים: "04-9571327. תודה, זה יכול לעזור לי מאוד".
מינוס? מרים: "המצב לא פשוט. זו לא תקופה נורמלית. תקופת הכריסמס זה שיא העבודה, והשנה אי-אפשר לעבוד. כולם רוצים לשבת, אבל אני לא יכולה להושיב אף אחד. אי-אפשר לארח אף אחד".
הבנות עוזרות? רנין: "בטח, עזרנו לה. אני אחות בבית חולים בנהריה ובתקופה הזו עובדת לא מעט". ריהאם: "אני מטפלת רגשית. אני גם עוזרת לאמא במסעדה כי אני אוהבת לבשל".
חופשה אחרונה? ריהאם: "היינו כל המשפחה בבודפשט לפני הקורונה. היה כיף כי אמא לא תמיד יכולה לקחת חופש, בגלל המסעדה".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
