כהונתו בת 13 החודשים פחות שלושה ימים של שר האוצר ישראל כץ הייתה לא רק אחת הקצרות ביותר בתולדות המשרד הממשלתי החשוב הזה, כי אם גם 390 הימים הקשים ביותר לשמש בתפקיד כפוי הטובה הזה.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כאשר ביקש כץ את התפקיד הבכיר היו מי שאמרו לו שהוא בבחינת "מתאבד שיעי". בימים כתיקונם קשה לצאת מהמשרד התובעני הזה ללא פגע. בימי משבר קורונה, כאשר עם כניסתו של כץ למשרד היו כאן מיליון ורבע מובטלים, גירעון שכבר נשק ל-100 מיליארד שקל וצמיחה צונחת - ה"התאבדות" הפוליטית הייתה מובטחת.
אולם, לא רק משבר הקורונה העיב על הכהונה הקצרה והסוערת של כץ במשרד המאתגר. מעל שר האוצר - שקודם לכן יצא עם שם טוב ותשבחות מעשר שנות כהונה במשרד התחבורה ומעוד תקופה קצרה שולית למדי במשרד החוץ - כיהן ראש ממשלה, שהיה למעשה שר-על כלכלי, בנימין נתניהו.
וכך, לצד מזגו הסוער ושחצנותו הבלתי מוסברת של כץ עם הגעתו למשרד האוצר, הכשיל אותו למעשה מהרגע הראשון במשרד "הבוס" נתניהו. הפרתו הבלתי מתקבלת על הדעת מהרגע הראשון של ההסכם הקואליציוני, שעליו חתם עם ראש הממשלה החליפי (כביכול) בני גנץ, באי העברת תקציב המדינה, כמובטח, הבטיחה עניין אחר: את כשלונו של כץ במשרד האוצר.
בלי תקציב מאושר, בלי חוק הסדרים, בלי תוכניות כלכליות ארוכות טווח, בלי רפורמות שנדרשו בדחיפות במשק ובלא יכולת להעביר כספים לפרויקטים חדשים - שאינם קשורים ישירות במשבר הקורונה - נגזר למעשה דינו של כץ, שכה חשק לכהן כשר האוצר, לסיים את הכהונה שלו חבול ולדאבון הלב גם מושפל. והאמת - שזה לא הגיע לו. לא הוא מנע את אישור התקציב, שתקע את המדינה בברוך הגדול בתולדותיה.
גילוי נאות. אני מכיר את ישראל כץ יותר מארבעים שנה. נפגשנו באוניברסיטה העברית, כאשר היה יו"ר אהוד ונמרץ של אגודת הסטודנטים. אפשר לומר שהיינו חברים טובים.
היה זה לאחר שכץ שלמד בישיבה התיכונית "אור עציון" שבראשות הרב חיים דרוקמן (כן, זה שהתנגד כעת להקמת ממשלת השינוי) . בצה"ל התנדב כץ לצנחנים ושירת בגדוד המובחר 890. אחר כך המשיך לקורס קציני חי"ר והיה למפקד מחלקה בדרגת סרן. סיקרתי את פועלו בכנסת ובמשרדי הממשלה שבהם כיהן, ואפשר לומר שלרוב הצליח בתפקידיו. חשבתיו, ואני סבור כך גם היום, כץ הוא איש כשרוני, חברותי ומלח הארץ.
החשדנות כלפי ה"פקידים", שמיהרו לנטוש את המשרד
ואז קרה משהו. כץ השיג את משאת נפשו, מונה לשר האוצר, וכמו שאמר לי מי שמכיר אותו שנים מעבודתו עם שרי הממשלה: "מרוב שמחה ואושר הוא איבד את הצפון". כץ, שראה עצמו גם בשבוע האחרון כמועמד טבעי לכהן כראש הממשלה (נתניהו דחה את הצעתו להחליפו זמנית), הגיע למשרד האוצר זחוח, מלא אגו, גאוותן ומאוד לא חברותי לפקידי האוצר. במהלך כהונתו זכה לכינויים, שלא מתוך רצון להחמיא לו, כמו "שלמה המלך" ו"הורדוס", לאחר שבחר משום מה בעצמו להשתמש בדוגמאות בעניינם.
בכירי האוצר וגם הזוטרים בעובדים היו מורגלים דווקא לשנים לא מעטות של שרים חברותיים - יובל שטייניץ, יאיר לפיד ומשה כחלון - שהתחשבו עד מאוד בדעותיהם, ונדהמו לכן מיחסו המפתיע לרעה של כץ כלפיהם. "לא ברור לי מדוע הוא מתנהג כך", אמר לנו בעצב אחד מבכירי האוצר הוותיקים.
"אני מי שמחליט כאן. אני הקובע. אתם רק פקידים. תזכרו את זה", הטיח בהם כץ מיומו הראשון במשרד האוצר. "הפקידים", שרק היום כינה אותם שר האוצר החדש, אביגדור ליברמן, "הדרג המקצועי ובשום אופן לא 'פקידים'", נדהמו ואפילו נחרדו.
כץ היה חשדן מהרגע הראשון כלפי ראשי האגפים, כאילו הם התאחדו נגדו. אחד מהם, שסומן מיד על ידי כץ כ"לעומתי", היה בעל התפקיד החשוב ביותר במשרד מאז ומתמיד ובפרט בעת משבר הקורונה, ראש אגף התקציבים.
נכון, יש לומר מיד כי שאול מרידור אינו אדם קל לעבוד עמו. גם השר משה כחלון ובעיקר המנכ"ל שלו, שי באב"ד, התעמתו עם האיש המוכשר ואפילו ניסו לפטרו. אולם, בדבר אחד אין לאיש ספק: מרידור הוא איש מקצוע מעולה וחשוב היה לשמוע את דעותיו, תחזיותיו ותוכניותיו, בעיקר בעת משבר הקורונה.
בה בשעה, בימי הקיץ החמים, בין הסגר הראשון לשני, הבהיר כבר הבוס נתניהו לכץ, כי תקציב בעת הזאת לא יהיה. גנץ יכול לחלום רק להחליפו, רמזו כבר אז במשרד ראש הממשלה. הראשון שהבין שתקציב לא יהיה בקרוב ושכך אי אפשר יהיה לנהל מדינה היה "הפקיד" רוני חזקיהו, החשב הכללי של מדינת ישראל באותם ימים. האיש השקט והצנוע הזה, שאף פעם לא כיכב בכותרות, אף ששימש בתפקידים בכירים במשק, היה הראשון שהפתיע, כאשר נכנס ללשכתו של כץ והודיע לו שהחליט להתפטר.
בינתיים החריפו היחסים בין כץ ל"פקידים". הוא נזף בהם בישיבות, חדל להזמין את היועץ המשפטי של המשרד, אסי מסינג, לישיבות חשובות, והודיע כי את מדיניות המשרד הוא יקבע. מרידור הבין לאן נושבת הרוח. כאשר כץ ניסה, בהתייעצות חשאית עם היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, לברר אם יוכל לפטרו (וקיבל תשובה שלילית) - הקדים מרידור את כץ והתפטר ביוזמתו, תוך הטחת דברים קשים על אופן התנהלות שר האוצר "שמנהל את המשרד בטרור".
לא נקפו הימים ורק ארבעה חודשים לאחר שכץ בחר להביא לאוצר את קרן טרנר-אייל, המנכ"לית שלו במשרד התחבורה לשעבר, הוא הציע לטרנר-אייל, במילים מאוד פוגעניות, לצאת ולהיפגש בחדר אחר עם היועץ המשפטי של המשרד, מסינג. זאת לאחר שטרנר תהתה מדוע מסינג לא הוזמן לישיבה חשובה, שבה נדרש ייעוץ משפטי. ימים לא רבים לאחר מכן טרקה גם טרנר-אייל את דלת האוצר מאחוריה ושבה לעמק חפר, לתינוקת שילדה ממש בסמוך למינויה כמנכ"לית.
5 צפייה בגלריה
הגיעה עמו ממשרד התחבורה, ונטשה בעיצומו של המשבר בין השר ל"פקידי" המשרד. קרן טרנר-אייל וישראל כץ
(צילום: אוראל כהן)
מההחלטה החשובה על מתן דמי אבטלה ועד ההתמהמהות בתיקונה
באין תקציב, חוק הסדרים, רפורמות שנדרשות בדחיפות למשק וחוקים כלכליים חדשים, רק עוד בענייני משבר הקורונה יכול היה שר האוצר לפעול, וכאן הוא פעל, בחלק מהתחומים, לא רע לגמרי - אף כי גם כאן חלוקות הדעות.
כך, למשל זיהה כץ ראשון מבין חברי הממשלה כי "הקורונה נשארת איתנו. היא לא עוזבת לשום מקום בינתיים", והחליט כבר ביוני 2020 לאשר את המשך תשלום דמי האבטלה לכמעט מיליון מחוסרי עבודה (אז) למשך שנה שלמה, עד לחודש הזה ממש, יוני 2021.
התוצאה הייתה בעלת כמה משמעויות: "לא נשאיר אף אחד מאחור", הבטיח כץ. ואכן כל מי שלא הייתה לו עבודה, פוטר או הוצא לחל"ת, זכה להבטחה לקבל דמי אבטלה למשך שנה שלמה. על פי מנכ"לי הביטוח הלאומי ושירות התעסוקה, מובטלים רבים ניצלו לאחרונה את הפרצה הקוראת לעצלנות ופשוט לא מיהרו לחזור לעבודה. "מה רע לשבת בבית ולקבל משכורת?", שאל מרואיין בחל"ת בכתבה שפורסמה ב-ynet .
גם לעצמאים דאגו באוצר. למרות הטרוניות שהשמיעו, רובם זכו בפיצוי סביר שיזם כץ על הפסדיהם כתוצאה ממשבר הקורונה. את התנאי של ירידה במחזור בהשוואה לשנת 2019 אף תיקנו באוצר מ-40% ל-25%, ומענקים שולמו גם לחברות הגדולות ואף עבור החזרת עובדים למקומות עבודתם.
שר האוצר ישראל כץ בריאיון ל-ynet ערב הסגר השני: "יש רשת ביטחון כלכלית"
(צילום: אלי מנדלבאום, שחר גולדשטיין)
אז במה כשל כץ, שתקופתו תיחשב כבזבוז של שנה כלכלית?
בעצם הכל נותר תקוע, גם מה שניתן היה לבצע כאשר קיימת ממשלה שאינה ממשלת מעבר. כך לא קודם נושא העלאת גיל הפרישה לנשים ופעמיים נדרשה מעורבות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה כדי למנוע פגיעה בפנסיה של עמיתי הקרנות הוותיקות.
כך לא הועברו די כספים, באין תקציב מדינה מאושר, לחיזוק המשטרה, להגדלת התפוסה בבתי החולים, להשלמת פערים לרעה שנוצרו במערכת החינוך ולהשקעה מאסיבית בתשתיות, דווקא כאשר הסגרים הותירו רחובות ריקים ואפשרות לבצע עבודות דחופות 24 שעות ביממה.
גם בתחומי פעילות משרד האוצר הייתה הקפאה. כך לא גובשו תוכניות בתחום המיסים, לא הובאה לאישור תוכנית לגביית אגרות גודש בכבישים ולא הועלו קצבאות הזקנה המבישות של קשישי הארץ, שקיבלו בפעם האחרונה לפני שנתיים ומחצה תוספת זעומה ומביישת של שישה שקלים לקצבתם.
וכך הופקרו גם תחומים שלמים אחרים. אחרי הסתערות קודמו, השר משה כחלון, על יוקר הדיור והחוסר בדירות, את השר כץ הנושא הזה לא עניין במיוחד. כל נושאי הדיור שהעביר למשרד האוצר השר כחלון חזרו למשרדי השיכון והפנים ואפילו מטה דיור לא נותר באוצר.
לעומת זאת, באהבתו לנושא התחבורה, הקים כץ מעין מטה תשתיות באוצר והביא ממשרד התחבורה, כדי לנהל אותו, את קובי בליטשטיין. שרת התחבורה מירי רגב זעמה. צחוק הגורל הוא שאותו בליטשטיין, במקום לעסוק רוב זמנו במטה התשתיות, קודם לממלא-מקום מנכ"ל משרד האוצר, אחרי שמינוי ערן יעקב, מנהל רשות המיסים, לא הוארך.
וכך כיהנו במשרדו של כץ בשני תפקידי המפתח במשרד ממלא-מקום מנכ"ל שלא הכיר את המשרד, וממלא-מקום זמני - שגדל אמנם באגף התקציבים, אך לא מונה כראש אגף קבוע, יוגב גרדוס.
5 צפייה בגלריה
כץ נפרד ממשרד האוצר, תוך איחולי הצלחה למחליפו, אביגדור ליברמן
(צילום: דוברות משרד האוצר)
בכיר באוצר אמר לנו: "היו ימים שהעובדים פשוט באו למשרד ובהו בתקרה. עבודה לא הייתה. אגפים שלמים היו במנוחה כללית. בלי תקציב, בלי צורך לגבש תוכניות לעתיד, בלי ודאות מה יהיה גורלה של הממשלה, הכל היה משותק. ויותר מכל מצער אותי שגאוות היחידה שלנו נפגעה קשות. החשק לבוא לעבוד במשרד האוצר אבד".
בפרידה היום ממשרד האוצר נראה השר כץ מדוכדך משהו. החיוך שפעמים רבות היה הסמל המפורסם שלו נעלם. הוא קיווה שהמשרד הזה יהיה לו אחרי ארבע שנים למקפצה לכהונת ראש הממשלה. עכשיו יצטרך כץ, שאיחל בהגינות הצלחה למחליפו, לתכנן מחדש את מסלולו לכיסא הגבוה ההוא.
