חוק שוויון הזדמנויות בעבודה אוסר על מעסיק להפלות בין דורשי עבודה מכמה טעמים - ארץ מוצא, מין, נטייה מינית, הורות, גיל, דת, גזע ועוד. החוק אינו קובע איסור אפליה מחמת משקל או מראה חיצוני. הצעת חוק שהציעה לעגן את איסור האפליה מחמת משקל, הונחה לפני מספר שנים על שולחן הכנסת אולם לא קודמה. כלומר, נכון להיום, למרות קיומם של מחקרים המלמדים על תופעה של אפליה מחמת משקל בתחום התעסוקה, המחוקק טרם הסדיר התייחסותו לאפליה מסוג זה. אולם, בפסק דין שניתן לאחרונה בבית הדין הארצי לעבודה נקבע, שגריעתו של עוזר שופט בכדורגל משיפוט בליגה הלאומית בכדורגל ושיבוצו לליגה נמוכה יותר בשל משקלו – אינה לגיטימית.
בתביעה שהגיש משה ליפלס נגד ההתאחדות לכדורגל בישראל הוא טען בין היתר לאפליה בשל משקל עודף. בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע דחה את טענתו וקיבל את עמדת ההתאחדות שהחלטת הפיטורים התקבלה משיקולים מקצועיים בלבד. ליפלס סירב לקבל את קביעת ביה"ד האזורי וערער לבית הדין הארצי לעבודה שקיבל את טענתו בעניין המשקל. בצעד יוצא דופן התערב בית הדין הארצי בממצאים העובדתיים שקבע בית הדין האזורי והפך את החלטתו.
"ההתייחסות למשקלו של השופט לא הייתה לגיטימית"
מפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה עולה כי לצד ביקורות מקצועיות חיוביות שקיבל עוזר השופט התלוו הערות על כך שהוא "לא עובר מסך", צוין כי עליו לשפר את הופעתו הוויזואלית "ולהשיל ק"ג עודפים", בין היתר כיוון ש"זה נראה לא אסתטי".
"בפסק הדין נקבע, לראשונה, כי באופן עקרוני פגיעה בתנאי העסקה של עובד בשל משקלו, עלולה להיחשב כאפליה מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה", מבהירה עו"ד גילה מרון אלדר, שותפה במשרד דפנה שמואלביץ' ושות', המתמחה בדיני עבודה ומייצג מעסיקים גדולים במשק ושלא ייצגה בתיק. "בית הדין נמנע מהכרעה סופית בעניין, אבל קבע כי ההתייחסות למשקלו של השופט לא הייתה לגיטימית ומדובר בהפרת חובת תום הלב בה מחויבת ההתאחדות לכדורגל ביחסיה עם השופט. נקבע שההתאחדות שקלה שיקול לא ענייני בהחלטה על הדחת השופט, שכן לקחה בחשבון את משקלו למרות שלא מדובר בקריטריון רלוונטי לתפקיד. בגין הפרת חובת תום הלב נפסק לשופט פיצוי בגובה 40 אלף שקל".
"נדרש להפחית ממשקלו"
שופטי בית הדין הארצי לעבודה קבעו בפסק הדין כי "אנו סבורים, כי ממכלול הראיות שהיה לפני בית הדין, עולה כי משקלו של המערער (עוזר השופט-ל.ד) היה שיקול משמעותי, גם אם לא יחיד, בהחלטה לגרוע אותו מסגל הליגה הלאומית ולשבצו בליגה נמוכה יותר. בית הדין האזורי התעלם מראיות רבות המעידות על כך שלאורך כל התקופה מאז שקוּדם המערער לתפקיד עוזר שופט בליגה הלאומית, היו משקלו של המערער והשלכתו על נראותו נושא לשיח בינו לבין גורמים שונים בהתאחדות, עת הוא נדרש להפחית ממשקלו והובהר לו שאם לא יעשה כן מעמדו ייפגע.
"עוד התעלם בית הדין קמא (האזורי-ל.ד) מראיות המעידות על החשיבות שייחסה ההתאחדות למשקל ונראות של השופטים; מראיות מזמן אמת שבהן הודו גורמים שונים בהתאחדות כי משקלו של המערער היווה גורם בהחלטת הגריעה; מכך שגרסתה של ההתאחדות הייתה גרסה מתפתחת; ומכך שגרסתה בדבר רמת תפקודו המקצועי של המערער לרבות כושרו הגופני והשלכות המשקל על תפקודו וכושרו הגופני אינה עולה בקנה אחד עם דוחות הביקורת, שברובם זכה המערער להערכות חיוביות ולציונים טובים. אנו סבורים כי המערער הרים את הנטל והוכיח כי משקלו היווה גורם משמעותי בהחלטת הגריעה".
שופטי ביה"ד הארצי, השופט אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן והשופט רועי פוליאק קבעו עוד כי במקרים שבהם משקלו של אדם, כשלעצמו, אינו רלוונטי לעבודתו, כלומר, אין לו השלכה על יכולתו של העובד (או המועמד לעבוד) לבצע את עבודתו, והעובד מוכיח כי החלטת המעסיק בנוגע לתנאי עבודתו (העברה לתפקיד אחר, צמצום משרה, פיטורים וכיו"ב) התקבלה גם בשל משקלו, (לא כל שכן רק בשל כך) - קמה לעובד עילת תביעה גם מכוח הפרת חובת תום הלב, שכן משמעות הדברים היא כי המעסיק קיבל את החלטתו משיקול זר ולא ענייני.
מעדיפים לאבד שנות חיים מלהשמין
עו"ד גילה מרון אלדר מציינת כי פסק הדין, ניתן אומנם בעניינו של גבר שמועסק בענף 'גברי' מאוד, אולם "מהווה בשורה של ממש דווקא לנשים, שחשופות באופן מיוחד לאפליה מחמת מראה חיצוני ומשקל בפרט. התפיסה החברתית והציפיות ביחס למראה חיצוני של נשים מחמירות מאלו של גברים. אידיאל היופי הנשי, גם במסגרת העבודה, מחייב עמידה בכללים פרטניים הממשטרים כמעט כל היבט הנוגע לחזותן החיצונית".
עו"ד גילה מרון אלדרצילום: לירן שחםהיא מוסיפה, כי "מחקרים מראים שנשים חשות לחץ חברתי לרדוף באופן אינטנסיבי אחר יופי, דבר שמסביר אולי את הנתון שלפיו נשים אמריקניות מבלות בממוצע כ-45 דקות ביום בטיפוח עצמי, ותעשיית מוצרי היופי העולמית מגלגלת למעלה מ-500 מיליארד דולר בשנה. העמידה בציפיות בהיבט המראה החיצוני משפיעה הן על הזמן והן על המשאבים הכספיים של נשים, ויש שרואים בדרישות החברתיות מנשים ביחס למראה שלהן מנגנון לדיכוי חברתי של נשים בעולם פטריארכלי. גם ביחס למשקל גוף , נשים פגיעות יותר לאפליה במקום העבודה שמלווה בסטראוטיפים מופרכים כאילו עודף משקל נובע מעצלנות או בורות, או שאנשים בעלי עודף משקל אינם נעימים או יציבים רגשית. אומנם סטריאוטיפ זה חל על נשים וגברים כאחד, אולם הסובלנות לנשים בעלות עודף משקל פחותה – הן יסבלו מאפליה כבר ברמות עודף משקל נמוך ואילו גברים יסבלו מאפליה רק כשיהיו בעודף משקל משמעותי מאוד".
לדבריה, בעקבות פסק הדין שקבע כי פגיעה בתנאי עבודה בשל משקל עלולה להיחשב כאפליה אסורה על פי חוק שוויון ההזדמנויות ולחשוף מעסיקים לפיצוי בגין כך, "מעסיקים ידרשו לשקול היטב אם הגדרת תפקיד מסוים, הכוללת דרישה למראה ייצוגי, מסודר ואסתטי, מתחייבת ממהות התפקיד ואינה מהווה כסות לדרישה בעניין משקל גוף".
אפשרות נוספת שעולה ממאמר של ד"ר יופי תירוש מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב בשם "משקל גוף – קטגוריה חדשה במשפט הישראלי", היא תביעה חוקתית על פגיעה בכבוד האדם. ד"ר תירוש מביאה במאמרה משנת 2016 מחקר שכלל יותר מ-4,000 משיבים שבו נמצא כי כמחצית מהנשאלים העדיפו לאבד שנת חיים מאשר להשמין ו-15 אחוז אף העדיפו לאבד עשור מחייהם מאשר להשמין. עוד עולה ממאמרה כי גם בישראל יש אינדיקציות לכך ששמנים נתקלים בהערות פוגעניות ובאפליה בעבודה. בסיום מאמרה ציינה ד"ר תירוש כי "גם מי שסבורים כי משקל גבוה אינו בריא וניתן לשינוי חייבים לקבל את החלטותיו ומנהגיו של הפרט לגבי הקיום הגופני שלו, סגנון חייו ומידות גופו".
ההתאחדות בפסק הדין יוצגה על ידי עו"ד אבישי איפרגן והמערער יוצג על ידי עו"ד לירון סבן ועו"ד אדוה אפרת בוזנח.
