בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה עתירה שהגישה יזמית שתכננה פרויקט חיזוק ברמת גן ולא קיבלה לכך היתר: הוועדה המקומית טענה שיש צורך בתכנון משותף של כלל החלקות במתחם, באופן שיאפשר גישה למגרשים הכלואים שמאחורי הבניין, והשופטת רחל ברקאי קיבלה את עמדתה.
החברה הגישה בקשה להיתר מכוח תמ"א 38. בסמוך לבניין גובלים שני מגרשים כלואים אשר אין אליהם גישה מאף רחוב. ב-2017 אישרה הוועדה המקומית בעירייה את הבקשה אך דרשה לשמור על זיקת הנאה בחלק הדרומי של המגרש לטובת הבניין שמאחור, לצורך גישה לחניה. היזמית הגישה ערר וב-2018 בוטלה החלטת הוועדה המקומית והדיון הוחזר אליה על מנת שתקבל החלטה כשכל המידע בפניה.
הוועדה דנה בבקשה בשנית ואז החליטה לקבל את המלצת מהנדסת העיר ואדריכל העיר ולסרב לבקשת היזמית. זאת בין היתר מאחר שהבקשה מסכלת בוודאות את האפשרות של המגרשים האחוריים להתחדש. עוד נכתב בהחלטה כי הבקשה לא נותנת פתרון ראוי למעבר למגרשים אלה.
היזמית הגישה ערר נוסף אך ועדת הערר דחתה אותו לאחר שערכה סיור במקום. בהחלטה נכתב כי דרישת הוועדה המקומית לתכנון משותף של כלל החלקות במתחם באופן שיאפשר גישה למגרשים הכלואים היא ראויה.
בנסיבות אלה הוגשה העתירה לבית המשפט, שבה טענה היזמית כי החלטת ועדת הערר לא סבירה שכן לדבריה ניתן לתת מענה תכנוני לסוגייה התחבורתית והגישה למבנים הכלואים תוך שימוש בשטחים הציבוריים הפתוחים שבסמוך לבניינים.
עו"ד שרון בוסקילהצילום: Elite Beautyאבל השופטת רחל ברקאי דחתה את העתירה. היא הבהירה שסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים, הנדרש לעתירות כנגד החלטות ועדת הערר, מצומצמת ומוגבלת לבחינת ההחלטה בראי המשפט המנהלי, מבלי לבדוק את השיקולים התכנוניים. "בית המשפט לא ימיר את שיקול דעתה של ועדת הערר בשיקול דעתו", כתבה.
היא הוסיפה כי מדובר בסוגייה תכנונית מובהקת שלה נתנו הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ולאחריה ועדת הערר את הדעת. צוין כי אמנם נעשה ניסיון של הצדדים למצוא פתרון, אך ועדת הערר והוועדה המקומית לא השלימו עם הצעת היזמית להשתמש בשטחים פתוחים העוטפים את הבניינים הכלואים.
השופטת קבעה כי הוועדות פעלו באופן נכון וראוי כשבחנו גם את סביבתו של המגרש ולא רק את התוכנית לבניין הספציפי. מעבר לעובדה שהבקשה להיתר מסכלת את אפשרות הבניינים הכלואים לקדם בקשות שלהם מכוח תמ"א 38, הפרויקט בעייתי גם מהבחינה שהמגרש יושב על דרך צרה והתכנון המוצע מציע קו אפס לבניית ממ"דים מצפון לדרום, מצב שאינו אידיאלי.
עוד נכתב בפסק הדין כי אין לדרוס ערך תכנוני, כמו גם זכויות בעלי הדירות במבנים הכלואים, בשם הדבקות בחשיבות חיזוק מבנים מפני רעידת אדמה. השופטת המליצה לעותרת לקדם פתרונות חלופיים וחייבה אותה בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 30 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ העותרת: עו"ד מורן גור ממשרד רייסמן–גור ושות'
• ב"כ ועדת הערר: עו"ד יסכה פישר – יוסף פמת"א אזרחי
• ב"כ הוועדה המקומית: עו"ד אירה יעקב–סולוביציק
• עו"ד שרון בוסקילה עוסקת בתמ"א 38
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
