חצי שנה של לחימה בצפון ועסקים רבים מצאו פתרון בהעברת מרכז הפעילות שלהם מגבול הצפון, קרוב מדי לחיזבאללה, אל עמק הירדן - שם קיבלו אותם בחיבוק חם ומאפשרים להם בתקופה המאתגרת הזו להמשיך ולעבוד.
"אני חולמת לחזור לסאסא ולהחזיר את כל העובדים שלי לשגרה מלאה. הפנטזיה שלי לראות את כל מאות העסקים הצומחים בגליל העליון חוזרים הביתה", כך מתארת זואי סגס, חברת קיבוץ סאסא את צפונות ליבה. היא מנהלת משאבי האנוש של חברת הסייבר "סאסא סופטוור", שמעסיקה 40 עובדים ופועלת בקיבוץ סאסא ובפתח-תקווה זה עשור. החברה בבעלות מלאה של הקיבוץ.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
ראיון עם יאיר כץ יו"ר ועד עובדי תעשייה אווירית
(צילום: ליאור שרון)
סגס: "הצטרפתי לחברה לפני כשמונה שנים, אנו מספקים פתרונות הלבנת קבצים לשוק העולמי ולשוק הישראלי. הוגדרנו כעסק חיוני כי חלק מהלקוחות שלנו הם ביטחוניים וחיוניים ולכן אנו ממשיכים לעבוד. בסאסא עבדנו 34 עובדים, כשליש מהעובדים פונה לקיבוצי עמק הירדן והשאר ממשיכים להגיע לסאסא. אנו נקלטנו בכפר הנופש של קיבוץ מעגן והקמנו עוד שלוחה לחברה במרכז החדשנות כנרת. לשמחתי מצאנו פתרון מעולה לתקופה שלא נהיה בסאסא".
מענה למפונים
אלעד שמיר, תושב קיבוץ יפעת שבעמק יזרעאל ונכדו של ראש הממשלה המנוח יצחק שמיר, מנהל את מרכז חדשנות כנרת שהוקם לפני כשש שנים. מטרת המרכז היא לייצר מנוע צמיחה לאומי בצפון בתחומי החקלאות המתקדמת, טכנולוגיית המים ועולמות האקלים והקיימות.
"אנו מלווים עשרות חברות וסטארטאפים שמעסיקים מאות עובדים במרכז החדשנות שלנו. אני גאה בעשרות חברות שהתחילו לעבוד בהאב שלנו ופרצו קדימה, גדלו והתרחבו בארץ ובעולם. 7 באוקטובר תפס אותי ואת משפחתי בקמפינג בנאות הכיכר. חזרנו הביתה, עליתי על מדים ואחרי שלושה שבועות נכנסתי לעזה עם חטיבה 551 כקצין אג"מ גדודי. העברתי את הפיקוד לסגנית שלי במרכז, ענת ישראלי, וההנחיה הייתה להיות רלוונטיים ולהמשיך להגשים את החזון של מרכז החדשנות בצפון", סיפר שמיר.
זואי סגס, סאסא סופטוורצילום: שחר רצ'בסקילדבריו, "מספר ימים לאחר פרוץ המלחמה התחלנו לקבל פניות של חברות ויחידים שעבדו בשטחים שפונו בגליל העליון, ובמקביל הרמנו שיחות לחברות שעבדו בצפון ופתחנו את המקום לכולם. הפכנו מחסן למעבדה ביוטכנולוגית, הפכנו כיתות במכללה לחללי סטארטאפים, הכנסנו חברות של בשר מתורבת בכניסה להאב במקום שהיה מחסן. לא היה אף אדם או חברה שדחינו את הפניות שלהם. עבדנו 24 שעות ביממה כדי לשמר את הפעילות הכלכלית התוססת של החברות ולתת מענה לכל המפונים, לאפשר להם להישאר בצפון ולהמשיך להתקיים. במקביל הענקנו גם קורסים בחדשנות וביזמות".
ד"ר פבל טריפונוב, מנכ"ל צמח טכנולוגיות, סיפר כי זה היה טבעי שיקבלו אליהם חברות מהצפון שהממשק שלהם דורש מעבדות וחוות ניסויים. "יש כאן סביבת עבודה מקצועית, אנחנו שמחים לתמוך בעולם החדשנות והיזמות שאנחנו חלק ממנו".
אלעד שמיר, מרכז חדשנות כנרתצילום: ארז ביטאחת החברות שנהנתה מהשירותים האלה היא "ביובטר". אורן לוי ממטולה משמשת כסמנכ"לית תפעול של ביובטר, שיושבת בשגרה בגן התעשייה תל-חי ועוסקת בפיתוח וייצור של חלבונים לתעשיית הבשר המתורבת. לפני המלחמה עבדו בחברה כ-50 עובדים, מאנשי מחקר ועד לסטודנטים במכללת תל-חי.
לוי: "שלושה שבועות מאז תחילת המלחמה הבנו שהעסק יהיה ארוך. את הבית שלי במטולה עזבתי כבר ב-7 באוקטובר ומאז אני חיה במושב אליעד שבדרום הגולן. את מעבדות המחקר העברנו למתחם קולאב שביקנעם, את חממת המחקר שכוללת אלפי צמחים העברנו לחוות המחקר בכנרת, ובהמשך העברנו חדרי גידול ומעבדת תרביות צמחים למעבדות מחקר של צמח טכנולוגיות שבמכללה האקדמית כנרת. קיבלנו בית חם, פגשנו אנשים מדהימים וערכיים שנעתרים לכל בקשה שלנו, אין שום כוונת רווח אלא רק מטרה לטפל בצרכים שלנו מתוך הבנה למצוקה שנקלענו אליה. לצערי אין תוכניות חזרה ונשוב רק כשהמצב יאפשר זאת".
אורן לוי, ביובטרצילום: אלכסנדר סלזניובאילנה צ'רנוקוזינסקי, מהנדסת מזון מקיבוץ מצובה בגליל המערבי שעובדת בסטארט-אפ "מלאנתה" שמפתח סטייק צבעוני, סיפרה על המעבר: "אנחנו שלושה עובדים בחברה בשיתוף עוד מספר עובדים מזוגלובק. המדענים יושבים בבר-אילן ואני הייתי אמורה להתחיל לעבוד בנובמבר בשלומי ועברתי לעבוד בעמק הירדן. הבסיס שלנו הוא הקִּרבה לזוגלובק ולצערי אנחנו מאוד רחוקים משם ואין אפשרות לעבוד בשלומי. הסיטואציה מאוד קשה עבור יזמים חדשים בגלל המרחק, ורק בזכות מכללת כנרת הצלחנו להקים מעבדה במרכז החדשנות".
