בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה לאחרונה התנגדות לצוואה שהגישו בן ונכד של אישה שהלכה לעולמה והורישה את רכושה לבתה שטיפלה בה. השופטת סגלית אופק קבעה שמחומר הראיות עולה שהמנוחה הייתה צלולה ושהצוואה משקפת את רצונה.
המנוחה נפטרה ב-2019, כשלושה חודשים אחרי בעלה. בני הזוג הותירו בת. בן נוסף שלהם מת ב-2010 בתאונת דרכים, והותיר ילד. לאישה יש בן מנישואיה הראשונים. במרץ 2014 חתמה האם על צוואה שבה ביקשה להוריש את כל רכושה לבתה. הצוואה נערכה בפני עורך דין ומכיוון שבאותו זמן הייתה לקוית ראייה, היא חתמה באמצעות טביעת אצבע. מעמד החתימה תועד בווידאו.
לאחר מות האב עברה האם להתגורר בבית בתה. עזבונה כלל את דירת ההורים, כספים בבנק וזכות ציבורית למונית שמושכרת לצד שלישי. הבת הגישה בקשה לקיום צוואת אמה. בנה מנישואיה הראשונים הגיש התנגדות בטענה כי הצוואה נערכה תוך שלילת רצונה האמיתי לאחר שהופעלה עליה השפעה בלתי הוגנת הן על ידי בעלה והן על ידי בתה.
הוא טען שאמו הייתה חולת סוכרת, ובשל מחלתה זו היא החלה להתעוור כ-15 שנים קודם לפטירתה עד שהפכה עיוורת לחלוטין. לדבריו, היא הייתה תלויה יותר ויותר בבעלה המנוח ובבתה התובעת, עד לתלות מוחלטת בהם בכל המובנים: אישית, חברתית וכספית. הוא ציין כי לא הייתה לה סיבה לנשל אותו שכן מערכת היחסים ביניהם הייתה חמה וקרובה.
גם הנכד הקטין הגיש התנגדות (באמצעות אמו). הוא טען כי דודתו ניצלה ניצול ציני ואכזרי את מות אחיה מחד ואת עיוורונה של אמה מאידך ונטעה בליבה של המנוחה את הרעיון כי כביכול הנכד אינו ילדו של בנה ואינו דומה לו.
עו"ד יגאל מוראביגיל פפרנו באךאבל השופטת סגלית אופק קבעה שלא הופעלה על האם השפעה בלתי הוגנת. אמנם בשנותיה האחרונות המנוחה איבדה את מאור עיניה, אך לא הוצגה כל ראיה לכך שהיא לא הייתה עצמאית במחשבתה ורצונותיה במועד עריכת הצוואה. נהפוך הוא, כל הצדדים תמימי דעים כי הייתה אישה צלולה ודעתנית.
זאת ועוד, לא הוכח שהמנוחה הייתה מבודדת או מנותקת מאחרים אלא הייתה מאז ומתמיד מוקפת באנשים, לרבות בבני משפחתה, בעלה, ילדיה ונכדיה. כמו כן, עורך הדין שערך את הצוואה העיד כי המנוחה הביעה בפניו את רצונה באופן מפורש וברור.
השופטת הוסיפה כי אף שייתכן שגם הבן סייע והיה בקשר מיטיב עם אימו, תרומתה של הבת בסיוע ובטיפול בה הייתה הרבה יותר משמעותית. בנוסף, הבן ירש את אביו (בעלה הראשון של האם) שהותיר לו דירה וחנות וגם מבחינה זו יש היגיון בצוואת האם.
באשר לנכד, הוכח שהמנוחה לא הייתה בקשר עם הקטין ואמו. הנתק החל עוד מול הבן כשהיה בחיים בשל מחלוקות הנוגעות לחובות הבן. כמו כן, בסרטון הווידאו ממעמד חתימת הצוואה מביעה האם רצון ברור שלא להוריש כלום לנכדה או כלתה. בסופו של דבר דחתה השופטת את ההתנגדות והוציאה צו לקיום צוואת האם.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד אירית ינקוביץ
• ב"כ הבן: עו"ד עמוס בר נתן
• ב"כ הנכד: עו"ד עפרה בריל
• עו"ד יגאל מור עוסק בירושות וצוואות
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
