בית המשפט למשפחה בקריות קבע לאחרונה כי אין תוקף לצוואה שערכה אישה ובמסגרתה הורישה דירה לכל אחד מילדיה, וזאת בניגוד לצוואה ההדדית שעליה חתמה עם בעלה בעודם בחיים. השופטת שירי היימן קבעה שהצוואה ההדדית הגבילה את האם מלחלק את הירושה באופן הזה.
לפני 21 שנה חתמו ההורים על צוואה הדדית שקבעה כי רכושו של מי שימות ראשון יעבור לזה שנותר בחיים, ולאחר מותו – לבנם ושתי בנותיהם בחלוקה שווה. האב הלך ראשון לעולמו, ובהתאם - רכושו עבר לאם.
כשנה לאחר מותו היא ערכה צוואה חדשה, שעל פניו לא שינתה באופן מהותי את חלוקת הרכוש בצוואה ההדדית. היא קבעה שאחרי מותה הכספים בחשבון הבנק שלה יחולקו בין ילדיה שווה בשווה, וכל אחד מהם יקבל את אחת מהדירות של ההורים.
שלוש שנים לאחר מכן הלכה גם האם לעולמה, והתעוררה מחלוקת בין שתי הבנות לבין אחיהן. הבנות טענו שהצוואה ההדדית היא הקובעת, ועל כן אימן לא הייתה רשאית לערוך את הצוואה החדשה, שלשיטתן מקפחת אותן משום ששווי הדירות שקיבלו נמוך מזאת שקיבל האח. לעמדתן, הצוואה ההדדית כוללת מנגנון של "יורש אחר יורש", ולא "יורש במקום יורש", באופן שהגביל את אימן מלבצע חלוקה מחדש.
מנגד טען הבן שיש לקיים את הצוואה המאוחרת. לשיטתו, ההוראה בצוואה ההדדית היא מסוג "יורש במקום יורש", וכפועל יוצא עיזבון אביו עבר במלואו לאימם, שמצדה הייתה רשאית לעשות ברכוש המשפחתי ככל העולה על רוחה – בין בדרך של הענקת מתנות בחייה ובין בדרך של הורשה על פי צוואה משלה.
אבל השופטת היימן קיבלה את טענת הבנות שלפיה הצוואה המוקדמת כוללת מנגנון של "יורש אחר יורש". לדבריה, קריאת הצוואה כמכלול, חרף היותה מנוסחת באופן בלתי מקצועי, מובילה למסקנה שההורים ביקשו לדאוג לכך שכל רכושם ועיזבונם יישאר בתוך המשפחה: תחילה דאגו זה לזה, ולאחר מות שניהם, בין אם ילכו לעולמם יחדיו ובין אם אחד אחרי השני – יעבור רכושם לילדיהם בחלקים שווים.
פועל יוצא של מסקנה זו, לדברי השופטת, הוא שהצוואה המוקדמת הגבילה למעשה את האם מלהוריש את העיזבון בדרך שאינה חלוקה שווה. בהקשר לכך נדחתה טענת הבן שהצוואה המאוחרת מורה על חלוקה שוויונית של הירושה ולכן לא באמת סותרת לצוואה ההדדית.
"אמנם המנוחה ציוותה את כל כספה בחלקים שווים", כתבה השופטת, "אך ייחדה דירה לכל אחד מילדיה מבלי שנערכה בדיקה בדבר שווי הדירות ואיזון בין הילדים. מכאן שהעיזבון לא חולק בחלקים שווים בין הילדים ודין צוואה זו להתבטל". לפיכך נקבע שהאם לא הייתה רשאית לערוך את הצוואה המאוחרת משום שהיא סותרת את הצוואה הדדית, כך שאין לה תוקף משפטי.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ הבנות: עו"ד ענבל צבר
• ב"כ הבן: עו"ד אברהם תירוש
• עו"ד מירית רוזנבאום עוסקת בירושות וצוואות
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
• ynet הוא שותף באתר פסקדין