בית המשפט למשפחה בפתח תקווה דחה לאחרונה תביעה לשינוי הסדרי שהות שהגישה אם לבן עם צרכים מיוחדים, ובמסגרתה ביקשה להפעיל סעיף בהסכם הגירושין שבו נקבע כי בהעדר מסגרת לילד – ההורים יחלקו זמני שהות שווים. האם טענה כי הגיעה לאפיסת כוחות, אבל השופטת עידית בן-דב ג'וליאן קבעה שמכיוון שהבן שעבר את גיל 21 ונמצא במסגרת תעסוקתית, הסעיף לא חל.
בני הזוג הם הורים לילד שאובחן כסובל מפיגור שכלי ועיכוב התפתחותי קשה, והוכר כנכה בשיעור 100%. במקץ 2017 הם חתמו על הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין. במועד חתימת ההסכם הבן היה קטין ובני הזוג התייחסו לחלוקת זמני השהות והטיפול בו עד גיל 21, והחל מגיל זה - בהתאם למסגרת בה הוא שוהה.
התביעה הוגשה לאחר שמלאו לבן 21 שנה. האם עתרה להפעיל את אחד הסעיפים בהסכם שבו נקבע כי בהעדר מסגרת לילד הצדדים יחלקו שווה בשווה את נטל הטיפול בו והשהות עמו.
מספטמבר 2020, כשמלאו לבן 21 שנה, הוא שולב במסגרת תעסוקתית שבה הוא שוהה בכל יום עד השעה 15:00 ללא ימי שישי. האם טענה כי לא מדובר ב"מסגרת" לפי הסעיף, שכן הכוונה הייתה למסגרת חוץ-ביתית מלאה. בנסיבות אלה, לדבריה, על שני הצדדים לחלוק זמני שהות שווים, אך האב שוהה עם הבן פעמיים בשבוע מ-16:00 ומשיבו לביתה ב-20:00. בנוסף, אחת לשבועיים הוא שוהה עמו מיום ה' עד יום א' בצהריים.
האם ציינה כי מאז הפרידה היא נושאת בעול הטיפול בבן באופן בלעדי ובאינטנסיביות רבה. לדבריה, היא מצויה באפיסת כוחות נוכח רגרסיה שנגרמה לאחרונה בהתנהגות הבן, הבאה לידי ביטוי באלימות כלפיה וכלפי אחיו הגדול והמטפלת הצמודה.
עו"ד קלרה שמורקצילום: מיטל אזולאיהאב טען כי אין שינוי בנסיבות מאז נחתם ההסכם. לדבריו, הוא מקיים את זמני השהות שנקבעו בהסכם ואין להפעיל את הסעיף אליו מפנה האם מכיוון שהבן נמצא במסגרת.
ואכן השופטת עידית בן-דב ג'וליאן ציינה שהצדדים בחרו שלא להגדיר בהסכם את סוג המסגרת, ואין כל אינדיקציה על פי לשונו הפשוטה של ההסכם כי כוונתם למסגרת חוץ ביתית לאחר גיל 21. נקבע כי הבחירה לא להשתמש במונח "מסגרת חוץ-ביתית" לצורך חלוקת זמני הטיפול בבן, אף שהם עשו שימוש במונח בסעיף אחר, מחזקת את גרסת האב שלפיה הצדדים לא התכוונו לדיור מוגן במסגרת חוץ-ביתית דווקא.
זאת ועוד, במהלך ניהול ההליך הסכים האב להרחיב את זמני השהות של הבן עמו ללינה בימי שלישי באמצע השבוע. בנוסף ניתן לשלבו במסגרת הנוכחית ביום ארוך עד השעה 18:00.
השופטת קבעה שהאם לא הוכיחה שינוי נסיבות מהותי בהתנהגות הבן או במצבו. היא קיבלה את גרסת האב כי לא חל שינוי לרעה בהתנהגות הבן וכי יש אף הטבה מסוימת לאחר שהחל להשתמש בקנאביס רפואי. בנוסף, נקבע, המצב הקיים בפועל בחלוקת זמני השהות והטיפול בבן עולה בקנה אחד עם טובתו. האם חויבה בהוצאות בסך 5,000 שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ האם: עו"ד שמעון פרץ
• ב"כ האב: עו"ד אביעד דיין
• עו"ד קלרה שמורק עוסקת בדיני משפחה
• הכותבת לא ייצגה בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
