בשבוע שעבר אישרה הממשלה את העברת הרשות לאכיפה במקרקעין, כחלק ממימוש ההסכמים הקואליציוניים, ממשרד האוצר למשרד לביטחון לאומי בראשות השר איתמר בן גביר. זאת למרות ההתנגדות של הרשויות המקומיות מהמגזר הערבי. הכנסת היתה אמורה לאשרר את המהלך, אך לבסוף הוא כלל לא הובא לדיון במליאה משום שגם המפלגות החרדיות התנגדו לו.
מבדיקת "כלכליסט" עולה שאלה לא ההתנגדויות היחידות לו — ושגם הגורמים המקצועיים במשרדי האוצר, הפנים והמשפטים מתנגדים להעברת הרשות לידיו של השר בן גביר, ואף עושים בימים אלה מאמץ להגבלת היכולת שלו לשנות את אופן פעולתה של הרשות.
ייעודה של הרשות לאכיפה במקרקעין (לשעבר היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבנייה) הוא להיאבק בעבירות התכנון והבנייה ולוודא כי הרשויות המקומיות פועלות לאכוף אותן. ב־2016 עבר בממשלה תיקון לחוק התכנון והבנייה שזכה לכינוי "חוק קמיניץ", שבמסגרתו הוענקו לרשויות המקומיות סמכויות מורחבות כדי לאכוף עבירות תכנון ובנייה, בעיקר בשטחים המיועדים לפיתוח. חוק קמיניץ עורר זעם ברשויות ערביות, שכן תופעה זו רווחת יותר אצלן בשל היעדר התכנון. הכעס גבר כשבדברי ההסבר להצעת המחליטים להעביר את הרשות למשרד לביטחון לאומי, נכתב כי "התחדדה ההבנה כי על מנת לפעול למיגור האלימות החמורה בישראל, בדגש על זו הרווחת בחברה הערבית, יש לפעול באופן משולב וממוקד על ידי כל גורמי האכיפה כנגד מחוללי הפשיעה העברייניים".
אך להעברת הרשות יש התנגדות משמעותית גם מתוך משרדי הממשלה עצמם והדרג המקצועי. חוות הדעת בנושא של רפי אלמליח, מנכ"ל מינהל התכנון שפועל תחת משרד הפנים, שהגיעה לידי "כלכליסט", מבהירה כי הוא אינו תומך במהלך. במסמך מבהיר אלמליח כי המקום הטבעי לרשות לאכיפה במקרקעין הוא במשרד האוצר. "מטרה זו, של אכיפה תומכת תכנון, היא ייחודית לתחום התכנון והבנייה, והיא שונה באופייה מהאכיפה הפלילית הרגילה. לשם שמירה על שיתוף פעולה הדוק וייחודי זה, ועל המיקוד שניתן ברשות דווקא לתמיכה בצורכי עולם התכנון, חשוב להותיר אותה כגוף נפרד מיתר גורמי האכיפה הכלליים שמרוכזים תחת המשרד לביטחון לאומי, שמתמודד עם שורה ארוכה של משימות רבות וחשובות כשלעצמן, אך התמיכה בהליכי התכנון אינה בראש סדר העדיפויות שלו".
עוד הוא כותב: "הראייה הכלכלית־אסטרטגית שיש למשרד האוצר בעולמות התוכן של התמודדות עם משברי הדיור והתשתיות, עם צורכי המשק בכלל ושוק הנדל"ן בפרט, לטווח הקצר והארוך, הולמת את מטרותיה של הרשות ותאפשר לה לפעול בצורה מתואמת עם גורמי התכנון ולסייע להובלת מהלכים ארוכי טווח, החיוניים לתכנון בישראל. לנוכח האמור, מינהל התכנון מתנגד למרכיב זה בהצעת החלטת הממשלה".
עיון בנוסח הצעת המחליטים מגלה שגם למשרד המשפטים היתה עמדה ביחס להעברת הרשות לאכיפה במקרקעין לידיו של בן גביר. הדבר בא לידי ביטוי בסייגים שהוכנסו להצעת המחליטים לבקשת המשרד. כך, למשל, נוספה הנחיה ברורה להקמת "צוות יישום להעברת שטח הפעולה של הרשות לאכיפת מקרקעין", שיכלול גם את נציג המשרד, שתפקידו יהיה לטפל בהסדרת העברה. בדרך זו ינסה משרד המשפטים למנוע שיבוש של הגדרת היעדים ודרכי הפעולה של הרשות.
שינוי נוסף שהוכנס בהצעה לאחר בקשת משרד המשפטים והאוצר הוא המלצה, שהעברת הרשות לאכיפה במקרקעין למשרד לביטחון לאומי תהיה זמנית, ושהיא לא תהפוך כלי להתעמרות בחברה הערבית. "אין בהצעת ההחלטה כדי לשנות מייעודה של הרשות לאכיפה במקרקעין לאכוף עבירות תכנון ובנייה. יצוין כי ככלל, על מנת שלא לפגוע בייעודה של הרשות לאכיפה במקרקעין, קיימת עדיפות לכך ששטח הפעולה יהיה דרך קבע במשרד האוצר, בנפרד מיתר גורמי האכיפה הכלליים".
הודעה ששלח הייעוץ המשפטי של משרד האוצר, לייעוץ המשפטי של הרשות לאכיפה במקרקעין, מלמדת שבן גביר אינו שבע רצון מניסוח התוספת של משרדי האוצר והמשפטים ופועל לשנותה, "ככל הידוע לנו ללא שניתן נימוק לכך", נכתב. "ככל שאין בכוונת המשרד לביטחון לאומי להטמיע את הערת משרד האוצר, נבקש שהדבר יובא לדיון והכרעה אצל המשנה ליועצת המשפטית לממשלה".
