לפעמים מתרחשת פגישה שנראית מקרית לחלוטין. בהמשך יתברר שככל הנראה איזו יד מכוונת דחפה את המקריות, כדי שהפגישה תהפוך לאירוע משנה חיים. נדמה שגיא הינן, יזם וממקימי מתחם האירוח בית רמונא במצפה רמון, יכול לקנות את התיאור הזה בשתי ידיים.
"כל העסק שלנו הוא קארמה", אומר הינן. "זה התחיל בתערוכת התיירות השנתית 2024. הגעתי כדי לפגוש את סמי אלקרינאוי (יזם בדואי שבבעלותו נמצאים מלונות בוטיק במצפה רמון; י.ו), כדי להמשיך איתו את המו"מ על השכרת המתחם. משם הכל היסטוריה".
תסביר.
"בתערוכה פגשתי במקרה את דן וינברג, שהיה ביומו האחרון בתפקיד מנכ״ל משותף של חטיבת הלקוחות של בלוסטון לייב ניישן. שיחה קצרה איתו הובילה לחיבור בינינו ולצירוף של יואל פיוטרו, יזם הנדל"ן, להקמת המתחם. מפגישה שלא הייתה אמורה להתרחש קמה לה השותפות בין שלושתנו".
"לא הגעתי למצפה כדי להביא את ת"א אליה"
כאמור, מתחם האירועים והקולינריה בית רמונא, ששוכן על רכס מצפה רמון, סמוך למרכז המבקרים של מכתש רמון ולמלון בראשית, שייך לאלקרינאוי. בעבר השכיר אלקרינאוי את השטח לרשת המלונות סלינה, שנסגרה לאחרונה בעקבות חובות ענק. לפני שקרסה הפעילה סלינה מסעדה במקום, אולם עם התרסקותה החלו יזמים שונים, ובהם הינן, לבדוק אפשרות לשכור את השטח. הינן החל לנהל מו"מ עם אלקרינאוי, מתוך מחשבה לפתוח את המקום לבדו, אולם הפגישה עם וינברג שינתה את החלטתו. "הייתה לי אמונה שאקח את הפרויקט ושבהמשך אמצא את האנשים הנכונים להריץ אותו איתי מבחינה תפעולית ופיננסית", מספר הינן. "ואז, רגע לפני שחתמתי על החוזה, פגשתי את דן. לקחנו את המקום, שיפצנו וחידשנו אותו בהשקעה משותפת של כ-2.5 מיליון שקל, ובסוף ספטמבר פתחנו אותו". גורם נוסף שהשתתף במימון הפרויקט הוא הארגון היהודי הפילנתרופי USA JNF, שפועל בישראל כדי לקדם יוזמות באזורי פריפריה.
"הקסים אותי השילוב בין קולינריה לתיירות המדבר הצומחת, במיקום חד פעמי ונדיר", מסביר הינן. "לאחר שיצרתי את החיבור עם סמי, הבנתי שאסור לי לפספס את זה. החזון שלנו היה ליצור מרכז תרבות ופנאי שיספק חוויות אותנטיות וערכים מוספים לתיירים ולתושבים כאחד, ויהפוך אבן שואבת למבקרים שמחפשים חוויה קולינרית ותרבותית במדבר. הבנתי גם שהגדלת תנועת התיירים באזור תתרום לפיתוח הכלכלי של מצפה רמון והסביבה".
השלושה חלמו, דיברו ועשו, ורגע לפני ראש השנה, נפתח בית רמונא. היום, כשלושה חודשים לאחר פתיחתו, הינן מדבר על המקום בעיניים נוצצות, כמי שמשוכנע שעשה את המעשה הנכון, במקום ובזמן הנכון. "לא הגעתי למצפה כדי להביא את תל אביב אליה, אלא כי ראיתי הזדמנות עסקית, וההבנה הזו נרקמה אצלי עוד לפני המלחמה, מתוך אמונה שהדברים במדינה יתהפכו", הוא אומר. "אני יכול להיות פנטזיונר ורומנטיקן, אבל אני לא נביא. כמו כולם, ציפיתי שהחטופים יחזרו והמלחמה תסתיים, אבל כמו שציינתי, גם לפני כן האמנתי שכדאי להשקיע בדרום".
המתחם של בית רמונא כולל חמישה חללים, עם מסעדה ודוכן פיתות, קיוסק שמציע גם קפה, פיאצה לאירועי תוכן וחלל אירועים עם גג פנורמי. "אנחנו מציעים תפריט מגוון בקולינריה מתקדמת, שמבוסס על מרכיבים מקומיים וטריים", מספר הינן. "לצד זה, אנחנו מציעים במה לאירועי תוכן ואולם לכנסים ואירועים. על הגג, בשטח של כ-300 מ"ר שמשקיף על נוף מדברי עוצר נשימה, אפשר לארגן מסיבות גג ואירועים. החלטנו שלא נהיה רק עוד מקום שעוצרים בו בדרך לאילת. יש לנו תוכנית תיירותית צומחת לעשור הקרוב. הייחוד שלנו הוא בצירוף של התכנים השונים. הכוונה היא ליצור תיירות שתאגד הכל תחת תוכן מטורגט, ושלא תתמקד רק בלינה".
היכן אפשר לישון?
"הלינה איננה אצלנו, אבל יצרנו שיתופי פעולה עם מלונות מקומיים. אנחנו קונים חדרים מראש, על פי תוכנית עבודה שנתית. אמנם מצפה רמון הוא יישוב קטן – עוברים את כולו בחמש דקות – אבל יש בו מספיק בתי אירוח, ויש גם כרמים ויקבים שמארחים ללינה".
הינן היה דמות מוכרת בחיי הלילה ההומים של תל אביב. בעבר היה מבעלי קבוצת נוקס, שהקימה וניהלה לאורך שנים מקומות בילוי כמו אמש, לולי ("על שם אשתי", הינן מציין בחיוך"), קפלה ואחרים. "כשנפגשתי עם סמי במתחם שיושב על הרכס, הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות", הוא מסביר את המעבר החד מהמולת העיר לשקט המדברי. "הנכס הזה, ומצפה רמון בכלל, חשובים לסמי מאוד, והוא תומך בנו ועוזר לנו. יש בינינו הבדל תרבותי וגם ראייה עסקית קצת שונה, ויש בזה משהו מפרה – אני כל הזמן לומד ממנו דברים חדשים".
2.5 מיליון שקל זה הרבה כסף. לא חששת שההשקעה הזו עלולה להתברר כהפסדית?
"היוזמה הזו לא נבעה רק מחיפוש השקעות מניבות חדשות, אלא היא חלק מהשינוי שהתגבש אצלי בשנתיים האחרונות, לאחר יותר מעשור בקבוצת נוקס בתל אביב. לאחר הקורונה פתחנו שני מקומות חדשים, אבל כבר אז הרגשתי שהגעתי לידי מיצוי מתל אביב, מסגנון החיים, מהתובענות, מהצורך להיות קשוב ללקוחות, שכללו שחקנים וספורטאים מפורסמים וכמה מבכירי המשק. סופי השבוע היו עמוסים, והרגשתי שאני רוצה לעשות דברים חדשים. עבדתי על פרויקט אחד יותר משנה, רק כדי לגנוז אותו בעקבות המלחמה. בזמן הזה לקחתי את עצמי לחשיבה חדשה, לחיפוש, וכך הגעתי ההחלטה לנטוע יתד אישי ועסקי בדרום".
המיזם שנפל בצפון בעקבות המלחמה
הוא נולד וגדל ברמת השרון, ואת השירות הצבאי העביר בתל השומר כגרפיקאי. מגיל 17, הוא מספר, היה יחצ"ן מסיבות, מחובר לחיי הלילה התל אביביים. "מדובר בפן העסקי של חיי הלילה, ולא בפן הבילויי", הוא מדגיש. "למדתי מינהל עסקים באוניברסיטה הפתוחה, ולקחתי את נושא חיי הלילה למקום אחר. הפריעה לי ההסתכלות על מי שעוסק בחיי הלילה כעל 'פארטי בוי' שמתעניין בסקס, סמים ורוקנרול. אמנם מי שנמצא בשטח הזה מתעורר בצהריים, אבל העסקים הם כמו כל עסק אחר. ואז הגיעה הקורונה, וכפי שקורה במגפות ובמלחמות, הפגיעה הראשונה והקשה ביותר הייתה בענף הבילויים, שנחשב למותרות. לפני כשנתיים החלטתי לעזוב וחברתי ל"קנדה ישראל מלונות'".
בקנדה ישראל, מספר הינן, הוא התוודע לחשיבות שבהפיכת מוצר תיירותי לבעל תוכן מובחן וייחודי. "ב-2023, לאחר שטיילתי בכל הארץ ולמדתי את השטח, לקחנו פרויקט משותף בחמי טבריה בכנרת והתחלנו לעבוד עליו. רבים מהמשפחה שלי מתגוררים בצפון וברמת הגולן, בגליל העליון והתחתון, וכבר ראיתי את החיים שלי עוברים לשם. כשפרצה המלחמה נכנסתי להלם כמו כל המדינה. לאחר כחודש הבנתי שהפרויקט בכנרת ככל הנראה לא יקרה, ולקחתי 'אחורה פנה'. נשארתי יזם ללא יוזמה, לאחר ששמתי את כל הז'יטונים שלי על הפרויקט הזה והשקעתי בו שנה ושלושה חודשים. בתחילה ניסיתי לתרום למי שזקוק, למשל, עשיתי 'על האש' לחיילים. לא חשבתי על הפרנסה ולא על מה צופן לי העתיד, כי הוא נראה מבהיל. בנקודה מסוימת עצרתי ואמרתי לעצמי שאני חייב לשנס מותניים ולעשות ארגון מחדש בחיי המקצועיים".
אז למה בכל זאת מצפה רמון, חיפשת את השקט?
"זה התחיל מתוך ציונות, אבל בחיבור לפן העסקי. קראתי את המפה כפי שהבנתי אותה, ונוכחתי שהיזמות נעה דרומה. מבחינתי, לפתוח היום עסק בתל אביב זה להיות יותר משוגע מאשר לפתוח עסק בדרום. במרכז השוק רווי ותחרותי מאוד, וקשה להיות מיוחד ולהתמיד וכשאתה במלחמה יומיומית. כשאתה פותח מקום, התחרות מגיעה לא רק מהרחובות הסמוכים אלא גם מוולט, למשל. יש המון סוגי אירוח וברים ומסעדות, והרגשתי שהעלויות של השכירויות והעובדים והמחיר שצריך להשקיע כדי להיות מיוחד הם לא הגיוניים. בפריפריה השוק פחות רווי, יש בו יותר ביקוש ופחות היצע. בראייה העסקית שלי אני צריך להשקיע שנה-שנתיים-שלוש כדי לבנות מוצר ולנסות להגיע לדיוק מרבי שלו. אין לי כוונה לשבת בבית, במגדל השן, והמוצר יגדל את עצמו, אני מתכוון לעבוד קשה עד שהמוצר ייתן מענה לצורך שקיים באזור, שיש בו הרבה טראפיק. זה כבר קורה – אני פה שלושה חודשים, ולקולגות שלי בת"א אין את הטראפיק שיש לי".
מה אשתך אמרה על ההחלטה?
"אשתי היא פסיכולוגית והיא לא ממש מעורבת בעבודה שלי, אבל אנחנו מקבלים כל החלטה ביחד. היא הבינה את הרצון שלי בשינוי ותמכה בהחלטה לבנות משהו חדש בפריפריה. בשנתיים האלו הסתובבתי וראיתי את הפריפריה הצפונית והדרומית, ובסוף החלטתי ללכת על הדרום. זו אמנם דינמיקת חיים אחרת לגמרי מאשר במרכז, אבל זה עניין של פחות משעתיים נסיעה. בשלב זה אני מתגורר במצפה רמון, ואשתי והבן שלי, בן שנתיים ועשרה חודשים, מגיעים בסופי שבוע, כי לא רצינו לנתק אותו מהגן שלו. בקיץ הם יצטרפו אליי ויעברו לגור במצפה. אחותה ואחותי עברו לאחרונה לארה"ב לרילוקיישן של עבודה. אנחנו נעשה רילוקיישן ציוני של שעתיים נסיעה, לא ברור כרגע לכמה זמן".
"מצאנו את עצמנו שוטפים כלים ומנקים"
כשהינן פתח את המקום הוא גילה עד מהרה שההבדל בין המרכז לפריפריה נעוץ לא רק בקצב ובתחרות, אלא גם בשוק העבודה. "כשפתחנו את המתחם בחגים לא היה לי מספיק כוח אדם, ומצאנו את עצמנו שוטפים כלים, מנקים ועושים כל מה שצריך. זה גורם לצוות שלנו להבין שאנחנו איתם, שוכבים ביחד בשוחות. בעל בית שנותן הוראות עם כוס בירה ביד לא מעורר בצוות את הרצון לעבוד ולהצליח".
יש לך מתחרים?
"יש במצפה רמון עסקים מצליחים שקמו לפניי. למשל "לשה – אפייה במדבר", והחבית – בר-מסעדה שקם שנה לפני שנולדתי. אני נפעם מהמקומות האלה ומפרגן להם. לא באתי לכאן להפריח שממה, אבל עבורי זה מימוש הציונות, מעבר לרצון להקים פה עסק מצליח. אנחנו לא טייקונים ולא באנו לכאן כדי לצמוח או לגדול. אנחנו אנשי אירועים שרוצים למכור חוויות, ואנחנו לא מתחרים במלונאים, גדולים כקטנים. באנו לעשות לביתנו אבל גם להביא בשורה למקום, עם הרבה אמונה בדרום ובתיירות פנים, ועם הרבה תקווה שתיירות החוץ תחזור ושנדע ימים טובים יותר".
הינן מרגיש כבר בן המקום, והוא מספר בהתלהבות על שכניו במצפה רמון. "יש פה לא מעט דתיים, ואני מוצא את עצמי משלים מניין ולוקח איתם טרמפים", הוא מספר. "יש לנו יחסי שכנות מושלמים וקהילה תומכת, וממש לא מרגישים את הפילוג שקיים במדינה. זו אחת הסיבות לכך שאני לרוצה לעבור לפה עם המשפחה שלי, להרגיש עוד את הביחד הזה".
אמרת שאתה לא נביא, אבל אם אתה צריך להמר, יש לך הערכה איפה תהיה בעוד שנתיים?
"אני מקווה שהמצב יהיה יציב תפעולית, ונמצא את עצמנו נותנים את השירות למוצר שהקמנו. היינו רוצים להתקדם לעולם האירוח ולהשלים את החוויה, ולשם כך אנחנו מחפשים עכשיו שטחים ציבוריים גדולים".
ב-1937 אמר דוד בן גוריון, "אם לא נעמוד על הנגב, לא תעמוד תל אביב", וב-1955 הוא אמר, "בנגב ייבחן העם בישראל ומדינתו". אתה מתחבר לחזון הציוני הזה?
"האמת"? הוא צוחק. "יש שאומרים לי שאני לא רק מקריח כמוהו, אלא גם מגשים את החזון שלו לגבי הנגב. אעשה כל שביכולתי כדי לקיים את החזון הזה".
