"בסגר הזה אני כבר מיומן. היומן שלי עמוס, והוא נמצא רק בראש שלי. לא תמצאי אצלי רישומים. את המזומנים שאני אוגר אני לא מפקיד בבנק. אנחנו משתמשים בהם לשלם בכל מקום. ויש לא מעט כספים שאני שם בחשבון של אמא של אשתי, כדי להוריד מעליי מעקבים. מי יודע. הפכתי כבר לפרנואיד".
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כך מספר לנו לירן, בן 48, מעצב שיער מאחד המושבים באזור השרון, שהחליט לעבוד למרות שהמדינה אוסרת עליו. "בסגר הזה אני כבר לא מתרוצץ אצל הלקוחות. חלק באות אליי. הכיור ליד מכונת הכביסה בחצר האחורית הפך לעמדת עבודה, המראה ניידת, ואני ערוך לכל תרחיש. אני תמיד יכול לומר שאני עושה מחווה לשכנה שזקוקה לתספורת. ואני לא עושה מיליונים, אני פשוט שורד".
7 צפייה בגלריה
מכת מדינה: אחרי שהכסף המזומן כמעט נעלם מהארנק, הגיעה הקורונה והחזירה אותו בגדול
(צילום: Shutterstock)
לירן נשוי עם ארבעה ילדים, ואשתו לא עובדת. "אז אין לי ברירה, אני חייב לפרנס. יש לי הלוואות שלקחתי בתקופת הקורונה כדי לעמוד בהוצאות. אז אני מסתכן ויוצא לעבוד אצל הלקוחות. לקוחה אחת מרכזת אצלה את כל בני הבית, גם את השכנה והילדים שלה אם צריך בתורנות, ואני מגיע לבניין, עובר משכנה לשכן. כולם יוצאים מרוצים. במספרה שלי תספורת אישה מתחילה ב-380 שקל, ותספורת גבר זה 80 שקל. בבית הלקוח אני מבקש 40 שקל לתספורת גבר ו-200 שקל לתספורת אישה. הלקוחות שלי נאמנים ועוזרים לי לשמור על הפרנסה ועל הכבוד, שהמדינה רמסה. אני מעמיס מסכות, כפפות, ומכניס את זה בארגז של ירקות ופירות, כאילו אני שליח מהסופר. אני מודה שאני אפילו לא מתבייש, כי לא אני אשם שסגרו לי את המספרה. אני יוצא כל יום לעבודה כמו עכבר מחור בקיר, כשאסור לי ללכת לעבוד במקצוע שלי. אני שומע מהקולגות שלי שגם הם עובדים מתחת לרדאר".
בצל הסגר השלישי יותר ויותר בעלי עסקים קטנים ונותני שירותים שעסקיהם סגורים, וגם עובדים שכירים שנמצאים בחל"ת, עברו לעבוד "מתחת לרדאר" - מקבלים לקוחות בבית או בבית הלקוחות, במזומן בלבד ובשחור. לא מדובר רק בספרים וספריות - גם מורים פרטיים (מתברר שיש אפילו מורים לרכיבה על אופניים), בעלי צימרים, נהגי מוניות, דוג-ווקרים (מוליכי כלבים), קוסמטיקאיות, מסז'יסטים, עובדי ועובדות מניקור ופדיקור ולק-ג'ל, מקעקעים, מאמני כושר, חקלאים שמגיעים לערים ומוכרים תוצרת ישירות לחקלאים, ועוד ועוד. וכולם עובדים במזומן בלבד. לא ביט, לא העברה בנקאית, ולא רישום בספרים.
אם תשאלו אותם, הם לא עוברים על החוק – הם שורדים. בעוד שבסגר הראשון רבים חששו לעשות זאת, בסגרים השני והשלישי הם כבר לא חוששים, ופיתחו טכניקות כדי שלא להיתפס. וכולם מרוצים, חוץ מקופת המדינה: הלקוחות מקבלים שירות, לרוב זול יותר, והם מצידם משלימים הכנסה מעבר לסכומים הבלתי מספקים שנותנת המדינה.
המציאות החדשה מחייבת גם את הלקוחות להסתגל ולהחזיק מזומנים באופן שוטף בארנק, אחרי שבשנים האחרונות הארנקים שלנו דווקא הלכו והתרוקנו מכסף מרשרש. "בכל סגר כזה המשפחה שלי מוציאה אלפי שקלים במזומן, בעוד שבשגרה שילמנו בכרטיס אשראי או מקסימום בביט", אומרת אורית, נשואה ואמא לשלושה, מאזור תל אביב, שלא מוותרת על לק-ג'ל, צביעת שורשים ותספורת, הסרת שיער או שיעורי פילטיס, גם אם זה צריך להתרחש אצלה בסלון. "אלה אותן הוצאות שהיו לי קודם, הבעיה שעכשיו אני צריכה לשלם הכל במזומן בבת-אחת, בלי פריסה לתשלומים או תשלום דחוי. ועוד לא הכנסתי לחישוב את המזומנים שאני צריכה להכין מדי שבוע למורה למתמטיקה ולמורה לאנגלית, לשיעורים פרטיים לבן שלי, בכיתה י', שמתקשה בזום, ולבת שבדיוק ניגשת לבגרות חורף".
ביזנס ער מבית ההורים
שאולי, בן 36, מאזור הרצליה, עבד לפני הקורונה במשרדים של מועדון כושר. אחר כך היה שליח. עכשיו הוא עובד כמורה לרכיבת אופניים לילדים, וגובה תשלום במזומן. הוא לא מתנצל: "סגר זה זמן מצוין ללמד ילדים לרכוב נכון. הורים מזמינים אצלי 4-5 שיעורים, בסך הכל כ-1,000 שקל, והילד יודע לרכוב מצוין, כולל למידת הכללים בכביש, במדרכה וכו'. המחיר לשיעור הוא 200 שקל לשעה במזומן, אני לא מקבל ביט. היומן שלי מלא. עבורי זה עדיף מלהמשיך לעבוד כשליח פיצה. אף אחד לא יכול לעלות עליי - זה נורמלי וטבעי לרוץ אחר ילד שלומד לרכוב על האופניים. ואני לא מתבייש לקחת מזומן בלי לשלם מיסים. המדינה זרקה אותי לכלבים, לא השאירה לי ברירה. אני מקבל כדמי חל"ת בקושי 2,500 שקל לחודש".
דוד, גם הוא מאזור המרכז, הוא מדריך טיולים בחל"ת, אבל עכשיו הוא בעיקר מורה פרטי למתמטיקה. "היומן שלי מפוצץ. זו הכנסה מבורכת עבורי, כי אני כבר בחל"ת שלישי ממקום עבודתי, בענף שמת לגמרי בקורונה. תמיד שילבתי שיעורים פרטיים, אבל בקורונה יש יותר ביקוש. יש ילדים שלוקחים 2-3 שיעורים בשבוע. עלות שיעור היא 160 שקל. תלמיד שלוקח יותר משיעור אחד בשבוע אני בא לקראתו במחיר, אבל הכל במזומן".
אילן, בן 54, נשוי ואב לארבעה, הוא בעלים של צימרים באזור הצפון, והוא מעדיף לספוג קנסות ולהפעיל את הצימר כדי להשיג קצת פרנסה. הוא מספר: "אני מודה שגם כשלא אישרו לנו לחזור ולפתוח, היינו מארחים בפינצטה לקוחות שפנו אלינו, ותיקים ונאמנים. וברור שהתשלום במזומן. אני לא יכול להראות פעילות בחשבון ניהול העסק כשאני אמור להיות סגור. אני לא מחפש צרות. לצערי גם יצא לי לספוג קנסות של 5,000 שקל כשבאו שוטרים. ברור לי שזה פעל על ידי הלשנות של מתחרים. יש פה סיכון, אבל הגעתי למצב שאין לי ברירה. יותר גרוע אם לא יהיה לי במה להאכיל את הילדים ולשלם את החובות. המדינה לא טרחה לתת לנו את המענקים שמגיעים לנו ורק מבטיחה. אז אם לקוח נאמן רוצה להתארח, אני מחבק בשתי ידיים. הוא מסתכן שהוא נוהג אלינו, ואני מסתכן שאני מאפשר לו, ואלוהים רק יודע שזה קורה בינינו".
בין העובדים בשחור יש גם לא מעט נהגי מוניות, שמראש אומרים ללקוח בכניסה למונית: "הנסיעה בלי קבלה". אשר מאזור המרכז, אב לשישה, מספר: "לפני הקורונה עבדתי חזק בהסעות לנתב"ג. עכשיו פה ושם קופצת נסיעה, וזהו. אז למה שאתן קבלה? בקושי נשאר לי משהו מהנסיעות הקצרות האלה. הלקוחות מבינים. אני גם מוריד להם קצת במחיר וזה עוזר".
אנשי מקצוע שממש מברכים את הקורונה הם אמני קעקועים. "יש צמיחה של לקוחות, והם עושים את זה אצל הלקוחות בבית במקום בקליניקה, בשחור בוהק", אומר בחיוך אלכס, בן 35, מקעקע מקצועי שהיומן שלו מלא עד אחרי הסגר. רוני, מקעקעת שעבדה בקליניקה שלה בתל-אביב עד פרוץ הקורונה, החליטה בסגר השני, אחרי כמה חודשים שבהם העסק לא עבד, לסגור, לחזור להוריה באזור השרון ולעבוד משם. "חזרתי חזק לביזנס", היא מספרת, "מפה לאוזן היומן שלי התמלא. צעירים יושבים בבית משועממים, מתוסכלים, מחפשים משהו שיעשה להם קצת פרש לנשמה, וקעקוע זה אחלה פתרון מפנק. הם נכנסים לכאן מתוסכלים ויוצאים עם חיוך. יש לי חדר בחצר של ההורים, שאני מחטאה אותו כל הזמן. אני עובדת עם מסכה וכפפות, וכל לקוח מחויב לעטות מסכה. אני מרווחת בין הלקוחות כדי שלא ייפגשו בחוץ, מנסה לשמור שלא תהיה התקהלות. כל אחד מגיע לבד. וברור, התשלום רק במזומן. גם אם אין ללקוח על המקום, אני יודעת שהוא יקפיץ לי בהמשך. מגיעים אליי רק לקוחות נאמנים שמרוצים מהעבודה שלי, ותכלס גם מבינים שזו הדרך היחידה שלי להתפרנס איכשהו".
עוד תפקיד מבוקש מאוד בקורונה שהפך פופולרי מאוד בקרב מובטלים וכאלה שהוצאו לחל"ת הוא דוג-ווקר, שבמסגרתו מקבלים 60-35 שקל לשעה. רון, בן 32 מתל אביב, ברמן בימי שגרה: "זה התחיל מרצון לסייע לשכנה שנכנסה לבידוד והיה צריך להוציא את הכלבה שלה, וזה הפך מהר מאוד למקצוע של ממש. אני מוציא כמה כלבים ביחד בשעות קבועות כל יום, וזו הכנסה מצוינת שמתווספת לי לדמי החל"ת, ואני לא מתבייש להודות שהתשלום רק במזומן. המדינה סגרה את ענף המסעדות והפאבים, זנחה אותנו לאבטלה, אז אין לי בעיה".
יהודית, פדיקוריסטית ומניקוריסטית מאזור השרון, בת 45, אמא יחידנית לארבעה, מספרת שבסגר הראשון היא נכנסה ל"שוק טוטלי" כשנסגרה המספרה שבה שכרה פינה בה קיבלה לקוחות לטיפולים. "דמי החל"ת לא מכסים את ההוצאות החודשיות, שכירות וכל השאר. כל מה שעשיתי בסגר הראשון היה לצפות בחדשות ולעכל שמדובר בתקופה ארוכה. בישלתי ואפיתי כל הזמן. עד שיום אחד, כשהלקוחות הקבועות לא הפסיקו לצלצל ולבקש טיפול, לקחתי ריזיקו והחלטתי שאני מקבלת בבית, פה ושם, רק לקוחות שממש קרובות אליי, כי פחדתי שהשכנים ילשינו או משהו כזה. הייתי קובעת עם הלקוחה ב-6 בבוקר או ב-10 בלילה. בסגר השני כבר היה ברור לי וללקוחות שהן ימשיכו לקבל תחזוקה שוטפת. אני הגעתי אליהן עד לבית, וכך גם בסגר הזה. והתשלום רק במזומן. ברוך השם, אני מסודרת עם השלמת הכנסה לדמי האבטלה. זה לגמרי מציל אותי ועוזר לי להאכיל את הילדים ולהמשיך לעבוד במקצוע בלי להתבייש. במשפחה שלי רק אמא שלי יודעת. בגלל זה העדפתי לצאת לבתי הלקוחות ולא לקבל יותר בבית, כדי שגם הילדים לא יפטפטו בטעות".
כמו רוני, גם אתי, בת 32, רווקה, מומחית לעיצוב ריסים וגבות ממושב בשפלה, עזבה בתקופת הקורונה את דירתה השכורה בתל-אביב וחזרה לגור אצל ההורים. היא ממשיכה לתת שירות משם, בעיקר ללקוחות שגרות קרוב. "להרבה לקוחות הורדתי את המחיר מ-300 שקל ל-250 שקל, והכל במזומן", היא אומרת. "הן מרוצות ואני מרוצה. יש לי לקוחות שמגיעות מנתניה. ברוך השם הן לא נתפסו עד כה במחסומים".
"משתלם לעבוד לבד"
גם מאמני כושר וספורט לא מעטים עובדים בתקופת הסגר. גלי, בת 40, גרושה ואם לשניים, היא מאמנת במכון כושר באזור המרכז. בסגר השני היא עוד העזה לפתוח את הסטודיו לאימונים אישיים, ללא יותר משלושה לקוחות ביום. אבל כשהאכיפה נעשתה הדוקה יותר סביב מכוני הכושר, היא הורידה פרופיל וסגרה לגמרי: "עברתי לאמן לקוחות שביקשו ושיכולים לאפשר לעצמם אימון אישי אצלם בבית או בזום. מובן שמהרגע הראשון הייתה הבנה שהתשלום חייב להיות במזומן. אני עצמאית שהפסידה מלא כסף בקורונה הזו, אז עכשיו אם אתן קבלות מה ייצא לי ממעט הפרנסה שאירגנתי לעצמי כדי להחזיק את הראש מעל המים?"
איתי, בן 35, מאמן באחד ממועדוני הכושר באזור נס-ציונה, הוצא לחל"ת בסגר הראשון. "תשלומי שכר הדירה המשיכו לרדת ומצאתי את עצמי בלי שקל פרנסה פתאום בבת-אחת", הוא מספר. "אחד הלקוחות הציע לי להקים קבוצה קטנה שאני אאמן במחיר סמלי יחסית, בזמן שהקפיאו את המנוי בחדר הכושר. ניסיתי אבל אז תפס אותי פקח עירוני ונתן לי קנס, למרות שאימנתי חמישה דיירים מהבניין שלי, בפארק. אמרו לי: אתה רוצה לאמן - תאמן, אבל אסור לך להתפרנס מזה. כשהוציאו אותי שוב לחל"ת בסגר השני, החלטתי לתפוס אומץ, והתחלתי להגיע לבתי הלקוחות לאימון אישי. מאז זה עובד סבבה. יש לי כמות יפה של לקוחות. הם מבינים שאני בחל"ת ומשלמים לי רק במזומן".
כאמור, גם הרבה מהספרים והספריות, שהלקוחות שלהם מתקשים ומתקשות להחזיק מעמד זמן ארוך בלי הצבע, השורשים והגוונים, עובדים מתחת לרדאר, במזומן. שולי, בת 45 מראשון לציון, נשואה ואמא לשלושה, היא ספרית שכירה, ולסגר השלישי היא כבר הגיעה מוכנה: "אנחנו למודי ניסיון, והיה ברור שהמספרה שבה אני עובדת תיסגר כמו כולן. אבל הפעם, אם להודות על האמת, ממש לא הייתי עצובה שאני חוזרת לחל"ת. בעוד שבסגר הראשון עוד חששתי לצאת מהבית עם ערכת הצבעים, המברשות ונייר האלומיניום, הפעם פיתחתי לי שיטת תיאום זהירה עם הלקוחות, ורק אלו שאני סומכת עליהן במאה אחוז שחלילה לא ילשינו, או אפילו יספרו בצחוק לחברה שהבעל שלה עובד במס הכנסה. בעלי נהג מונית והוא מסיע אותי מבית לבית. אם ברגיל, כשאני עובדת במספרה, אני מקבלת רק חלק מהתשלום על כל ראש, עכשיו הכל הולך אליי.
"דמי החל"ת שלי הם 4,500 שקל, ולא מספיקים לשלם משכנתה ולגדל שלושה ילדים. עכשיו אני עושה פי שניים הכנסה, נקי לכיס, רק מצביעת שורשים, לפני שהוספתי גוונים ושטיפה. הלקוחה משלמת לי 200 שקל לשורשים, בעוד שבכל מספרה ייקחו לה מינימום 280. אני מרוויחה מצוין, וכמובן הכל במזומן. אם ללקוחה אין מזומן באותו רגע, מה שקורה לא מעט אצל הלקוחות המבוגרות שחוששות בסגרים לצאת מהבית אפילו לבנקומט, אז בפעם הבאה היא משלמת. יש כאלה שהביאו לי למספרה מעטפה עם כל הסכום שהצטבר, כשחזרנו לעבוד בין הסגרים. אף אחד לא ידע מה הלקוחה שילשלה לי לתיק, רק היא ואני.
"לא נעים לי לומר, אבל אני אגיד בכל זאת - בחיים שלי לא האמנתי שאגיע למצב שבו ארוויח כסף בשחור בלי לדווח. אבל כמוני יש המון. בסגר הראשון חששנו, בסגר השלישי הפכנו למקצוענים. יודעים לתמרן בין הלקוחות, לא להשאיר עקבות. התיק שלי עם כלי העבודה רחוק מלהיראות תיק של ספרית מקצועית. אני שמה הכל בשקיות של סופר, מעורבב עם מצרכים. בחישוב הסופי, ביחד עם דמי האבטלה, אני מגיעה לסכומים שבחיים שלי לא עשיתי, ואני מגיל 14 במקצוע".
ויש ספרים שהבינו בסגר שפשוט עדיף להם לעבוד לבד, ולא חזרו למספרות שבהן עבדו כשכירים. כזה הוא אדי, מאזור השפלה, שעבד עד הסגר השני במספרה בתל-אביב והתפטר. "דמי החל"ת לא עזרו לי לשלם את המשכנתה כל חודש ולהחזיק משפחה עם שלושה ילדים, אז החלטתי להמשיך לעבוד מתחת לרדאר ולקבל רק מזומן", הוא מספר. "כמות העבודה שיש לי רק באזור שלי מסדרת לי משכורת מצוינת, בלי צורך לבזבז את הזמן בנסיעות לתל-אביב כל יום. בקורונה התפכחתי. כשתיגמר כל הדרמה הזו, אולי אפתח עוסק זעיר ואעבוד כך, מבית לבית, עם קבלות. בינתיים אני לא מדווח לאף אחד, כי אף אחד גם לא סופר אותי בין אלה שמקבלים החלטות".
"אנחנו יודעים, אבל אין לנו כוח אדם לאכיפה"
280 מיליארד שקל בשנה - זהו ערך ההון השחור, כלומר כספים שעוברים מתחת לעיני רשויות המס, בישראל. יש הערכות שהסכום אף גדול יותר. הסכום, שהוא גבוה יחסית לעולם, נגזר ממחקרים ואומדנים של קרן המטבע הבינלאומית, הבנק העולמי ומוסדות כלכליים בינלאומיים, כיוון שההנחה הרווחת היא כי ההון השחור מהווה כ-20% מהתוצר, והתוצר בישראל השנה הוא כ-1.4 טריליון (אלף מיליארד) שקל.
"יש קושי רב לדעת בדיוק מהו היקף ההון השחור", אומר ערן יעקב, מנהל רשות המיסים.
בתקופת הקורונה העלמות המס גבוהות וחמורות אף יותר. הבעיה היא שאין לרשות המיסים כוח אדם מספיק כדי לבצע די מעקבים ולתפוס את העבריינים. בזמן שמאות רבות של עובדי מס הכנסה עוסקים כל העת בחישובי המענקים ובהעברתם למאות אלפי בעלי עסקים, האכיפה בשטח פחתה מאוד. ובאין תקציב מדינה מאושר, ההצעות לגייס עוד מאות עובדים לרשות לצורך ביצוע חקירות - שהיו מכניסות הרבה יותר כסף מעלות הגיוס - נותרו על הנייר בלבד.
"אנחנו יודעים על הקוסמטיקאיות והספרים שהולכים לעבוד בבתי הלקוחות ולא נותנים קבלה אחת", אומרים ברשות המיסים. "אנחנו יודעים על משאיות עם תותים, תפוחים, בננות ופרחים, שמגיעות לעשרות יישובים, מוכרים את הסחורה במזומן ולא רושמים שקל אחד בקופה. אבל אין לנו כוח אדם למעקבים וחקירות".
ובכל זאת, פה ושם חוקרי המס עורכים חקירות ופשיטות, ואז מתברר עד כמה הציבור לא חושש מהם. בפשיטת פתע על 11 פיצוציות ברחבי הארץ נתפסו כל בעלי הפיצוציות(!) בהשתמטות מרישום הכנסות ותשלום המס. "זה 100 אחוז העלמות. דבר כזה עוד לא היה לנו", מעיד חוקר ותיק ברשות המיסים.
במקרה אחר עקבו אנשי המודיעין ברשות אחרי קוסמטיקאית, משום שרכשה מכונית פאר בעיצומה של מגפת הקורונה. התברר שהגברת מטפלת בעשרות לקוחות בשבוע, בניגוד לחוק גם בהקשר להפרת הסגר, ומרוויחה אלפי שקלים מבלי לדווח על הכנסה כלשהי. להפך, היא עוד ביקשה מענקים בטענה שהעסק שלה סגור ויש לה ירידה עצומה במחזור לאורך חודשים.
ברשות המיסים גילו כ-500 בעלי עסקים כאלה, שנדרשו להחזיר את המענקים שקיבלו, וחלקם אף יועמדו לדין פלילי בגין הונאת רשויות המס. חלק מהם, התברר, הרוויחו בשנת הקורונה יותר מאשר בשנה שלפניה ודרשו מענקים.
בנוסף להיעדר כוח אדם, ברשות המיסים מלינים על כך שאין בישראל כלי אכיפה מרתיעים מספיק. חוקר מס: "תפסנו איש עסקים שהעלים מיליונים. הכסף לא הוחזר, והוא קיבל בבית המשפט שלושה חודשי עבודות שירות. זאת ממש קריאה לאנשים שכדאי להעלים מיסים, וכמה שיותר".
ומעבר לכך, ישנם החינוך והתרבות. "לרמות את מס הכנסה הפך כבר לפני שנים רבות לספורט לאומי בישראל. מי שמתפאר שהוא לא משלם מיסים נחשב לגיבור", אומר יעקב. "צריך לשפר את האמון ברשויות המס, להסביר מגיל צעיר שבלי גביית מיסים המדינה לא תוכל לבנות בתי ספר ובתי חולים ולא לקנות חיסונים".
ומה הוא אומר על טענות המרואיינים בכתבה שהמדינה הזניחה אותם, ולכן אין להם שום בעיה עם העובדה שהם עובדים בשחור ולא משלמים מס? "לא נוכל להרשות להשתמט מתשלומי מיסים. יש חוקים במדינה. לכן גם דרשנו בחזרה כספים שניתנו כמענקים למי שדיווחו אי אמת".
