מה המשמעות של הורדת דירוג האשראי של ישראל? צפו בריאיון עם פרופ' איתי אטר באולפן ynet
"אני מגיעה לבתי מלון של מפונים כ'אמא של מתן'"
בני הזוג ליבת ויוסי מלכה שכלו את בנם החייל מתן ז"ל במתקפת הטרור ב-7 באוקטובר, עת שנלחם ביישובי העוטף. בשל הירי לצפון הארץ התפנו ההורים, יחד עם שלושת בניהם, מביתם בקיבוץ גשר הזיו, ועברו למלון בזיכרון יעקב: "נתנו לנו שני חדרים ואנחנו מסתדרים", הם מספרים. ליבת עובדת בהנהלת כספים במושב נהלל, כותבת, ומאז שהשתכנו במלון היא גם מעבירה מפגשים לנשים מפונות.
"פניתי למנהלת המלון וביקשתי לעשות ערב נשים, זמן איכות לאימהות, והיא זרמה איתי, זאת הייתה הצלחה מדהימה", סיפרה ליבת. "הצעתי לשבת בלובי להכיר אחת את השנייה וקצת לדבר כי הבנו שאנחנו הולכים להיות פה תקופה ארוכה. סיפרתי קצת על מתן, דיברנו והיה ערב עוצמתי שעשה גלים. עכשיו אני מגיעה לכל מיני בתי מלון של מפונים כ'אימא של מתן' ומעבירה ערבים כאלה. אני שם בשביל האימהות וכל אחת יכולה לבוא ולפרוק. נשים כותבות לי שהיו שבר כלי וקיבלו כוחות להרים את הראש. אנחנו מתחבקות ומתקרבות וזה ממלא אותי ומנחם".
יוסי התעסק בעבר באופנה וכיום בנדל"ן - בחברה המשווקת נכסים בקפריסין לישראלים. "יש כרגע באזז רציני כי אנשים מחפשים לעצמם חלופה. אתה רואה חדשות וזה מכה בך. יש מי שרוצה נכס בשביל לגור ויש מי שרוצה דירת נופש ויש כאלה שרוצים נכס להשכרה. זה מתחיל ב-125 אלף אירו והממוצע הוא סביב 300 אלף אירו לבית פרטי עם בריכה". עם זאת, הוא אינו מתכוון לעזוב את הארץ: "אין מצב", הוא אומר. "אני לא רואה את עצמי חי במקום אחר. אין אף מקום בעולם שאתה קם בשישי בבוקר ומרגיש את השכינה מגיעה".
"אנחנו על הים והנוף מדהים - אבל זה חדר קטן"
הזוג הצעיר יהונתן ועידן אשריאן פונו עם כלבתם אולי מקריית שמונה למלון בתל אביב - רגע לפני מעבר לקיבוץ עמיר: "התכוונו לבנות שם בית", הם מספרים. יהונתן עובד בעסק משפחתי לרהיטים, הפועל בקריית שמונה כבר 43 שנה: "אני דור שלישי בעסק. זה עסק מיוחד - קודם כול זו חנות גדולה, אבל גם חברה יצרנית. יש דברים שאנחנו מפתחים או אנשים שבאים עם רעיון ורוצים להתאים את זה לצרכים שלהם - ואנחנו מפתחים את הרהיט יחד איתם".
עידן גדלה באופקים, התאהבה בגליל העליון, נשארה באזור וכעבור מספר שנים הכירה את יהונתן. בצפון הקימה עסק קטן למכירת ג'חנונים קפואים: "זה התחיל במטבח הפרטי וקנינו עוד ציוד ובגלל זה רצינו לעבור לדירה יותר גדולה. זה התחיל לפני פחות משנה וזה הלך טוב. זו עבודה קשה כי אני מכינה כל אחד ביד, אבל אני אוהבת את זה. לפני זה הייתי בתחום המכירות, אבל החלטתי שאני צריכה לעשות משהו שאני אוהבת - ואני אוהבת את המטבח".
הם סיפרו על הפינוי למלון היושב על שפת הים: "פינו אותנו אחרי שבועיים מתחילת המלחמה אז אנחנו בסבסוד מלא. אנחנו על הים והנוף מדהים אבל זה חדר קטן. לא מתלוננים, זה לא מובן מאליו, אבל בינתיים יש אי-ודאות גדולה. לא יודעים מתי נחזור ולאן".
"המלון מדהים, על המדינה אני לא רוצה לדבר - זה ביזיון"
בני הזוג רעות ונדב רוט, חברי קיבוץ מגן, התעוררו עם ילדיהם לאזעקות ב-7 באוקטובר. נדב נלחם כחלק מכיתת הכוננות, נפצע בלחימה מול המחבלים, אבל יחד עם חבריו מנע טבח נורא כפי שהיה ביישובים הסמוכים. בזמן הזה רעות והילדים דורון, שירה ואלון, נותרו בממ"ד. מאז הם נמצאים במלון בים המלח: "פרטיות זה לא הצד החזק פה, אבל יש קורת גג ואנחנו אומרים תודה על מה שיש. המלון יוצא מהכלל ועושים פה מעל ומעבר. יש פה התגייסות מדהימה של החברה האזרחית. על המדינה אני לא רוצה לדבר כי זה ביזיון אחד גדול", אמר נדב.
בקיבוץ עסקו בעיקר בחקלאות, ואהבו את החיים שם למרות הקסאמים: "רוב הזמן זה גן עדן. פסטורלי ושקט, וכשקרו האירועים, שהיו פעם או פעמיים בשנה, היינו מתמודדים". רעות: "מה שעזר שבמבצעים האחרונים היו מפנים אותנו עד יעבור זעם. אבל מה שקרה ב-7 באוקטובר שינה הכול". על חזרה לעוטף ענתה: "אני בחרדה. לא מוכנה להיות במצב הזה שוב. הגיהינום כל כך השתלט עכשיו שזה לא זמן לקבל החלטות".
"מהשיקום אני חוזר למשטרה. אם אפרוש המחבלים ניצחו"
שלומי מצא את עצמו בבוקר 7 באוקטובר בתחנת המשטרה בשדרות, שהותקפה קשות. הוא נלחם במחבלים ונפצע, אולם הצליח לשרוד לאחר שהיה לכוד מתחת להריסות שעות רבות. אל העיר הדרומית הוא עבר עם אשתו איילת ובת הזקונים אגם לפני פחות משלוש שנים. שם התגוררו ב"פנטהאוז מול עזה. 7 חדרים בשכירות, ב-8,300 שקל", הם מספרים.
אחרי שנפצע בקרב בתחנת המשטרה פונה לבית חולים: "הייתי בטיפול נמרץ כמה ימים. עכשיו אני פה בביה"ח השיקומי לפצועי מלחמה באיכילוב, וברוך השם אני כבר יותר טוב". איילת: "זה נס. הייתי בטוחה שהוא מת. כבר אמרו לנו שאין ניצולים". שלומי: "אני כבר קרוב לפנסיה והארכתי בשנה את השירות. במשפחה לא רוצים שאחזור אבל אם אני מפה חוזר הביתה - המחבלים ניצחו אותי. אני אוהב את המדים ואחזור אפילו לחודש על המדים, גם בלי אקדח. זה יהיה הניצחון שלי - ואז אפרוש".
עדי ילדה אחרי הפינוי: "חיים חדשים ומוות, הכול מתערבב"
עדי ודביר התפנו עם שני ילדיהם הקטנים משדרות למלון בירושלים אחרי מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר, שבמהלכה נהרג בן דודה, קצין בשלדג: "היינו מאוד קרובים וזה שבר אותי. הייתי מרוסקת נפשית", היא סיפרה.
זמן קצר אחרי ילדה עדי את בתם השלישית: "זה מורכב. הכול מתערבב, חיים חדשים ומוות וקשה להכיל את הכול. וזה עוד יותר קשה כשאתה לא בבית שלך. אנחנו צוחקים על זה ששחר הקטנה עדיין לא ראתה את הבית שלה. כל מה שקנינו לתינוקת היה בשדרות והיינו צריכים לקנות הכול מחדש".
על החיים במלון סיפרה: "בהתחלה היינו בחדר אחד וזה היה מאוד קשה, אז העבירו אותנו לחדר עם דלת מקשרת. הרגשתי שאם אני לא אקום ואעשה מה שאני רגילה אני רק אשקע, אז הצטרפתי למנהלת של המלון ולקחתי על עצמי את הריכוז של התרבות והתרומות. אני מתנחמת שיש לנו קורת גג ויש לנו לאן לחזור".
דביר גויס למילואים באיחור של שלושה שבועות, כיוון ששהה עם אשתו שרק ילדה כאמור ואיבדה את קרוב משפחתה: "אני עצמאי. יש לי משרד אדריכלות קטן בקיבוץ ניר עם. לצערי יש הרבה פרויקטים שנתקעו. יש לי עבודות בכפר עזה שברוך השם הלקוחות ניצלו - אבל הבתים עצמם אין כבר מה לבנות אותם".
"עשינו גרפיטי כדי להביא תקווה לרחובות, התחלנו עם רחל מאופקים"
דור ואלינוי נפרדו שבוע אחרי שהכירו כי היא רצתה להתחתן, אבל לאחרונה הוא הפתיע אותה בלונדון עם ציור קיר: "פתאום אני רואה ציור גדול של שנינו עם הצעת נישואים. היה שם קהל ומלא אנשים. הוא ידע שאני מאוד אוהבת גרפיטי", סיפרה אלינוי.
השניים מתגוררים בשכירות בשכונת קריית שלום בדרום תל אביב, ויש להם חברה בשם "גרפיטיול" שמעבירה סיורי גרפיטי בעיר. אלינוי: "בלילה הראשון שיצאתי לעשות גרפיטי נתפסתי וביליתי לילה במעצר. כתבתי אז 'היקום מריע למעשים', זה משפט שאני ממש מאמינה בו. באותו רגע הבנתי שיותר גרוע מזה לא יכול להיות".
המלחמה שיבשה את התוכניות של העסק: "לא ידענו כמה זמן המלחמה תיקח ולא רצינו לסגור - אז התחלנו להוציא סיורים בחינם למפונים", אמר דור. "תוך כדי גם יצאנו לעשות גרפיטי שיביא קצת תקווה לרחובות. בחרנו גיבורים מהמלחמה ומהמסיבה וציירנו. זה התחיל עם רחל מאופקים, וזה נגע באנשים שרצו להזדהות עם הדמויות האלה. זה לא היה מתוכנן אבל יצר באזז מאוד גדול. אנשים ממש ביקשו את זה".
