איך מתמודדים עם משבר הקורונה, מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת מנילביץ מגבעת קנדה, ירושלים.
>> לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים בכלכלה - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: עדנה (73), משה (73).
הבית? קוטג' 3 קומות. אין משכנתא. משה: "בתים כאלה נמכרים פה בשכונה בסביבות 3.5 מיליון שקל, אבל אין הרבה היצע. הרכבת הקלה בדרך לפה וזה העלה את המחירים".
גבעת קנדה? עדנה: "הגענו לפה ב-1986, זה חלק משכונת גילה, ויש פה בעיקר בתים פרטיים וקוטג'ים והאוכלוסייה מעורבת. היא הייתה מאוד חילונית כל השנים, אבל לאחרונה יש גם משפחות דתיות. הייתה תקופה שגילה הייתה בקו האש והקימו חומה גדולה, אבל לשמחתנו הורידו אותה. מתחתינו פה זה אצטדיון טדי וקניון מלחה, ואנחנו כאילו מחוץ לעיר אבל זה די קרוב".
מה אתם עושים? משה: "יש לנו חברה שנקראת ארדו ליין, ואנחנו מייבאים מטבחים מאיטליה ללקוחות פרטיים ולפרויקטים. עדנה היא אחת המעצבות. אני כל הזמן עסקתי ביבוא, ואיטליה הייתה תמיד ארץ היעד שלי. בהתחלה ייבאתי מטבחים למוסדות ובתי מלון, אבל בתקופת האינתיפאדה השנייה המלונות ספגו מכה כלכלית, הפעילות ירדה ועשיתי שיפט למגזר הפרטי". עדנה: "אני עוסקת גם בפסיכותרפיה אבל הצד של האמנות והעיצוב מאוד חזק אצלי".
איך זה עובד? משה: "העיצוב והתכנון נעשה פה, והייצור באיטליה. לצורך העניין זה לא משנה אם הייצור שם או בירוחם. תוך שישה ימי הפלגה הקונטיינר באשדוד".
איטליה? משה: "יש לנו ארבעה מפעלים שאנחנו עובדים איתם בין מילאנו לונציה, וזה הבית השני שלנו. אנחנו שם 3-4 פעמים בשנה. שלושה ימי עבודה ואז כמה ימים מטיילים. אנחנו לא מבלים חופשות בארץ. יש לנו שם חבר עם בתי מלון וכרמים, ואנחנו חוזרים לשם כל הזמן. מדהים הפער במחיר לעומת בתי מלון בארץ".
הילדים לא בעסק? עדנה: "יש לנו שלושה ילדים, בן ושתי בנות שגרים בתל אביב, וכרגע הם לא מראים סימנים". משה: "זה עסק שעובד טוב והייתי מעדיף שמישהו מהם ירצה להיכנס, אבל זה לא מטריד אותי. אם זה לא יקרה נמכור. זו החלטה שלהם". עדנה: "אני חושבת שאתה לא צריך לעסוק במשהו שאתה מרגיש שאתה חייב כי אבא שלך עושה את זה".
קורונה? משה: "פתחנו ממש לפני הקורונה, בינואר, אולם תצוגה בת"א בשיתוף פעולה עם חברה שמייבאת מוצרי חשמל, וחודש אחרי הפתיחה נסגר הכל. אנחנו מתחילים עכשיו מחדש. למזלי, לא נאלצתי לשלם שכירות בחודשים האלה. השקענו שם כמה מאות אלפי שקלים וזה לא הלך לאיבוד". עדנה: "בסך הכל התקופה הזו הייתה טובה כי ענף הבנייה לא נעצר, ואנשים היו בבית והשקיעו בעיצוב ובשיפוץ. באיטליה חזרו לעבוד מהר, ובמאי כבר הגיעו משלוחים".
מינוס? משה: "אין".
מחוץ לתמונה? משה: "כתבתי לאחרונה ספרון שנקרא 'ואלה שמות', שבא לתת אלטרנטיבה לאותיות שקוראים באזכרה לפי השם של הנפטר. אנחנו מרגישים כבר הרבה זמן שהיהדות האורתודוקסית פחות מדברת אלינו. עדנה באה מבית דתי ומיוחס. דוד שלה היה הרב הראשי יצחק נסים, וסבא שלה הוא הרב עזרא עטיה, שהיה הרב של עובדיה יוסף. וכשנולדו הילדים חיפשנו אלטרנטיבה כדי שנוכל להתפלל יחד כמשפחה, ומצאנו אותה ביהדות המתקדמת".
יהדות מתקדמת? עדנה: "גדלתי בירושלים ואני מרגישה שנשארתי באותו מקום אבל כל השאר נהיו הרבה יותר חרדים וקיצונים. ניהלנו אורח חיים דתי אורתודוקסי, אבל כשנולדו הילדים היה מאוד ברור לי שאנחנו לא יכולים לגדל אותם במסגרות הדתיות הקיימות, והיינו חלק מקבוצה הורים שהקימה קהילה במסגרת התנועה הרפורמית. זה לא רפורמי כמו שחושבים, אלא הרבה יותר מחובר למה שהכרנו ולשורשים. כאישה הרגשתי מאוד את הפער בין גברים ונשים. מיום ליום הווילון שמכסה נעשה יותר אטום כדי שלא יראו, וזה מאוד הפריע לי. זה מצחיק, התחלנו לנסוע בשבת כשרצינו שלבן שלנו יהיה בית כנסת שיוכל להרגיש חלק ממנו".
"ואלה שמות"? משה: "כל פעם שהיינו באזכרות קראנו את אותיות הנשמה מספר תהילים. ולא התחברתי. האדם שנפטר היה עולם ומלואו, וזה לא יכול להתמצות בפסוקים לא קשורים. רציתי שתהיה משמעות לשם, ובמשך שלוש שנים קיבצתי חומר בהיקף ענק. אספתי משפטים מהמקורות, משירי משוררים, החל מאבן גבירול ואבן עזרא ועד אלתרמן, רחל וביאליק, וגם פסוקים שהרגשתי שהם נכונים מהמקרא. זה מסודר לפי אותיות האל"ף-בי"ת, ונותן אלטרנטיבה לאותיות הנשמה. לא צריך לקרוא ולמלמל פסוקים שאתה לא מרגיש שמייצגים את הנפטר. התגובות היו נהדרות, ואני מוכר את הספר בחנות אינטרנטית שפתחתי".
זה לא קצת יומרני? משה: "אולי, אבל אני לא בא לבטל את ספר תהילים אלא לתת עוד אפשרות ואם זה יכול לחבר עוד חלקים מהעם, אז עשיתי משהו טוב".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
