הבעיות שנחשפו בספאר ישראל, ביניהן פירוק השותפות בין עמית זאב לבין יצחק מירילשוילי, מבעלי ערוץ 14, מעידות שוב כי על פניו הצלחה של זיכיון למותג זר בתחום קמעונאות המזון בישראל נראית מובטחת - אלא שהמציאות לעיתים קרובות שונה.
הדוגמאות הבולטות היו של אלקטרה ש"זכתה" בזיכיון של רשת חנויות הנוחות האמריקנית, סבן אלבן, ובזיכיון של רשת הסופרים קרפור הצרפתית. סבן אלבן נסגרה אחרי פחות משנה, לאחר שהציבור הישראלי הסתפק בשפע חנויות הנוחות שהוא הכיר. גם בתחום הסופרים המצב התגלה כמורכב: יבוא מוצרי קרפור מחו"ל נתקל בקשיים בירוקרטיים, הציבור גילה שאמנם השלט של קרפור אבל עדיין רוב המוצרים מקומיים - וגם המחירים עלו. הרשת סבלה בהתחלה מהפסדים כבדים ורק בשנה האחרונה החלה לעלות על הפסים ולהגדיל את המכירות.
לאלקטרה שהביאה את קרפור התברר כי כדי להקים רשת שיווק נדרש הון רב ושלא תמיד הישראלים מסתנוורים ממותג זר - במיוחד שבתחום קמעונאות המזון ישנם מותגים חזקים כמו רמי לוי, יוחננוף ושופרסל.
לאחר שזאב סיים את עבודתו כמנכ"ל קרפור ישראל, גם הוא קיבל תיאבון והביא לארץ את מותג הסופרים ספאר ההולנדי. בניגוד לקרפור, שמאחוריה משקיעים עם כיסים עמוקים כמו חברת אלקטרה שבשליטת האחים זלקינד, שיכלו לספוג הפסד של 60 מיליון שקל בגין סגירת סבן אלבן ושותפתה לרשת - חברת הפניקס, זאב הוא איש עסקים פרטי, שהיה זקוק למשקיעים כדי לממן את המיזם.
בתחילה שופרסל הצטרפה למהלך, אך לאחר הקשיים שחוותה קרפור בתחילה, היא נסוגה מההסכם ומירילשוילי, שבניגוד לשופרסל אינו משקיע אסטרטגי, גויס, אבל חלקית - הוא רכש 19.9% והשקיע לפי הערכות כ-14 מיליון שקל. משקיעים נוספים בינתיים לא נמצאו והחיפושים ממשיכים.
העובדה כי מירילשוילי יוצא מההשקעה, תוקעת כרגע את המשך פיתוח הרשת, שעד כה מפעילה סניף אחד בלבד בכפר סבא. בהתחשב בעובדה שהקמת סניף עולה כ-10 מיליון שקל, אם לא ימצאו משקיעים חליפיים שיזרימו הון לחברה ויאפשרו את המשך פיתוחה והקמת מסה של סניפים חדשים (בהשקה הכריז זאב על 35 סניפים), קיים חשש - והלוואי שנתבדה לטובת התחרות בענף - שגם ספאר לא תכבוש את הארץ ואולי תישאר בגדר חנות בודדת, או הרפתקה בלבד.
