בשיתוף הבורסה לתכשיטים
מעט מאוד אביזרי אופנה נושאים בחובם כל כך הרבה משמעות כמו שעון היד. בעולם שהופך הייטקיסטי יותר ויותר, נותר הפריט הזה במידה רבה דומה מאוד למה שהיה במקור. קישוט, אמירה חברתית, סמל סטטוס. לא רק מכשיר שאומר לנו מה השעה, אלא הרבה יותר מכך. המין האנושי הרי כבר לא צריך שעון יד.
ובכל זאת, את המוצר שלכאורה אבד עליו הכלח, ניתן עדיין למצוא על ידיהם של בני אדם רבים. דווקא בצורתו הישנה, המכאנית, הוא אפילו יקר ויוקרתי יותר. אז איך זה שתעשיית שעוני היד עדיין משגשגת? מי הייתה הראשונה שענדה שעון יד ומדוע לרוב עונדים אותו דווקא על יד שמאל? צללנו להיסטוריה של הפריט המבוקש.
הקונספט של מורי זמן שניתן לענוד על הגוף אינו חדש. כבר לפני מאות שנים נהגו בני אדם להסתובב עם מכשירים גדולים ומסורבלים סביב הצוואר או בכיס, אשר ציינו את השעה ביום באמצעים שונים. מקורות היסטוריים חלוקים באשר לשאלה מי הדמות הראשונה לענוד את שעון היד, אבל על דבר אחד הם מסכימים – הייתה זאת אישה.
האם היה זה פרק כף ידה הענוג של מלכת אנגליה, אליזבת' הראשונה, שעיטר כבר במאה ה-16 שעון יד עמוס אבני חן וזהב? או שמא הייתה זאת מלכת נאפולי בתחילת המאה ה-19, שקיבלה במתנה שעון יד בעיצובו של השען השוויצרי לאלפיון העליון של אותן שנים? מה שבטוח הוא ששתי הנשים האלה הובילו את המגמה האופנתית, שאומצה מיד על ידי יתר נשות המעמד הגבוה באירופה והיוותה סמל למעמד ולטוב טעם.
מתי גברים ענדו לראשונה את שעון היד, או כפי שכונו אז, שעון הצמיד? בשדה הקרב, כמובן. נקודת המפנה המגדרית הגיעה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. עם התפתחות הטכנולוגיה, הפך עיצוב השעונים למסורבל פחות, ונוח יותר לשימוש. האביזר הפך פופולרי בקרב חיילים במהלך מלחמת העולם הראשונה, משום שהיה נוח יותר לנשיאה במהלך קרב משעון הכיס המסורתי וניתן להציץ בו בקלות רבה יותר כשאוחזים בנשק.
ככל הנראה, זאת גם הסיבה שאת שעוני היד עונדים באופן מסורתי על יד שמאל. מכיוון שמרבית בני האדם הם איתרי יד שמאל, ענידתו על היד שנמצאת פחות בשימוש מאפשרת לשמור עליו מפגיעות. עם הזמן, הפכה יד שמאל לזאת שמזוהה עם ענידת שעון ורובנו עושים זאת מכוח הרגל.
עם הפיכתו של שעון היד למוצר מבוקש ונפוץ, כך גם התפתח העיצוב והשימושיות שלו. היצרנים הציגו לעולם חידושים כמו עמידות למים, בלימת זעזועים ומצפן מובנה. בהמשך נוספו שימושים נוספים כמו שעון עולמי, שעון עצר ותאריך. במאה ה-21 הפך שעון היד המודרני למעין מחשב אישי, שכולל תזכורות, הודעות וגלישה סלולרית.
אבל לצד הפיתוחים האלה וככל שהקדמה משתלטת עלינו, לא פעם אנחנו מוצאים עצמנו מתרפקים על העבר. מכתבים ישנים בכתב-יד, תקליטים, מכוניות אספנות וסרטים בשחור-לבן, הם רק חלק מהדברים שממשיכים לשבות את ליבנו. בשנים האחרונות עולם האופנה מעריך יותר ויותר פריטי וינטג', שנושאים משקל של מסורת ומורשת.
בראש פירמידת הערך והיופי עומדים כמובן השעונים שעשויים מזהב. המתכת המבוקשת שולבה מאז ומעולם ב"שעוני יוקרה" שנשאו בעלי החוש האופנתי והממון. זהב הוא חומר בעל ערך רב, והאהדה המחודשת שהווינטג' זוכה לה הוא תולדה של הגעגוע הקולקטיבי לדבר שמעמדו אינו נפגם, עדות לערך מתמשך, בדומה לרגעים הבלתי ניתנים למחיקה שנחרטו במרקם ליבנו.
ההיאחזות בנוסטלגיה היא תופעה אוניברסלית. ברשת הבורסה לתכשיטים זיהו את המגמה הזאת וייצרו את קולקציית שעוני הזהב K14 של המותג TJE, המחבר את הקלאסי עם העכשווי. הקולקציה, שמתאימה לגברים ולנשים, מבטיחה לא רק להגיד לכם מה השעה - אלא גם לשמש כפריט שנועד לעמוד במבחן הזמן שיכול לעבור מדור לדור. ניתן להוסיף חריטה אישית על השעון וכך ליצוק לתוכו את הסיפור שלכם.
עם למעלה מ-50 שנות מומחיות בתכשיטי זהב ויהלומים, המותג החדש הוא הראשון מסוגו בישראל ומחווה לעל זמניות. הוא קורא לנו לא רק לציין את הזמן החולף - אלא גם לחגוג את היופי המתמשך של כל רגע.
בשיתוף הבורסה לתכשיטים
פורסם לראשונה: 12:32, 02.05.24
