בשיתוף התאחדות התעשיינים
מדינת ישראל נחשבת כיום לאחת המדינות העשירות ביותר בעולם. זאת על אף שישראל ממוקמת באמצע המדבר המזרח תיכוני הצחיח, כשסביבנו לא מעט אויבים שרוצים בהיעלמותנו. ולמרות זאת, צמחה לה מדינה מערבית לתפארת, באותה הארץ שלפני כ-150 שנים תיאר אותה מארק טוויין בתור שממה חרבה, ענייה ועלובה.
איך זה קרה? בזכות משברים שליוו את מדינת ישראל לאורך ההיסטוריה הקצרה שלה, יכולת התמרון והגמישות המחשבתית שהפכה לאתוס הישראלי. המלחמות ואתגרי הביטחון, מקורות מים שכמעט ולא היו, העליות הגדולות ממדינות צפון אפריקה וחבר העמים ועוד שלל קשיים שליוו את המדינה הצעירה בראשית דרכה שדרשו פתרונות מהירים ויצירתיים. אך יש גם אירוע שבלעדיו ייתכן והדברים היו נראים אחרת - אירוע שהתרחש לפני 100 שנים בדיוק. ב-1921 התאגדו לראשונה המעסיקים הגדולים במשק, מהלך שסימן את ראשיתה של התעשייה הישראלית.
מאה שנים אחרי, ישראל נחשבת למעצמה תעשייתית בלא מעט תחומים ובראשם ההייטק, הנשק והמים. מה מייחד אותנו הישראלים, אלו משברים חווינו בדרך, ומה סוד ההצלחה שלנו? יצאנו לדרך.
מעצמת הייטק - מלמדים לחשוב אחרת, מחוץ לקופסא
סטארט אפ ניישן הפך לשמה השני של מדינת ישראל, אבל איך כל זה התחיל ואיך הגענו להיות מעצמת ההייטק שאנחנו היום? "הסטארט אפ כמו שאנחנו מכירים אותו היום, התחיל בשנות ה-90, אבל החברות שהפכו לאושיות התעשייה קמו כבר בשנות ה-80", מסביר מריאן כהן, נשיא קבוצת מר ויו"ר איגוד תעשיות ההיי-טק בהתאחדות.
כהן מבהיר כי סטארט אפ הפך להיות מונח שגור, אבל הוא לא תמיד מובן כהלכה. "בהגדרה הכללית, סטארט אפ הוא רעיון חדש או חדשני. בדרך כלל מדובר בחברה בהתהוות, שלא מצופה ממנה להרוויח כסף ושמחפשת כיוון ויכולה להשתנות. ההשתנות זה חלק מהמהות שלה. להבדיל מתעשייה שהיא עסק מתגלגל, ויש לה תקציב, מכירות, כוח אדם ושורה תחתונה של רווח והפסד, סטארט אפ יכול להימדד גם על פי הפוטנציאל שלו".
על המותג אומת הסטארט אפ אפשר להתחיל לדבר כבר באמצע שנות התשעים, כשאלפי יוזמות קטנות וחדשניות, בעיקר בתחומי התקשורת, צצו כמו פטריות אחרי הגשם. בסוף שנות ה-90 ישראל כבר דורגה במקום החמישי בעולם במספר חברות הסטארט אפ. "אני קורא לזה סטארט אפ וחלומות. בעוד שתעשיית ההייטק של שנות ה-80 הייתה תעשייה מבוססת ויצרנית כמו למשל קונברס, נס וגילת – חברות שרובן עדיין איתנו היום – בשנות ה-90 קמות תעשיות שמכונות 'דוט קום', שהיו פחות יצרניות. לא היו להן מוצרים אלא חלומות".
בועת ההייטק וסטארטפי הדוט קום, אומר כהן, הלכה והתנפחה בזמן מהיר יחסית, ובסופו של דבר התפוצצה במפץ גדול בתחילת שנות האלפיים, והכניסה את כל העולם למשבר עמוק. "במשבר הדוט קום הרבה כסף נמחק. היה מי שקרא לזה תיקון טכני. הרבה חברות נמחקו ואחרות ירדו לערכים האמיתיים שלהן. הבועה התפוצצה כי אנשים הסתנוורו, חיפשו איפה להשקיע את הכסף וחיפשו את החלום הבא. המשבר הזה עשה סדר. בועה היא תהליך לגיטימי, אפשר לראות את זה גם היום".
איך ישראל הפכה להיות חממה אדירה של סטארטאפים?
"אני גאה להגיד שיש לנו ייחודיות שאין במקומות אחרים, בראש ובראשונה - הצבא. צעירים נכנסים לצבא בגיל 18 ומלמדים אותם לחשוב אחרת, מחוץ לקופסא. בונים להם היררכיה שקופה ויותר טבעית ממקומות אחרים. הצבא הוא מסגרת שמאיצה בשלות, בגרות, חשיבה עצמאית וכושר הישרדות.
מריאן כהן, נשיא קבוצת מר ויו"ר תעשיות ההייטק.צילום: יח"צ"פרמטר נוסף הוא טכנולוגי – בשנות ה-80 הייתה צמיחה גדולה ביחידות הטכנולוגיות. הצבא הבין את החשיבות הטכנולוגית של המלחמה, והייתה השקעה אדירה בטכנולוגיות ובכוח אדם. היו תקציבים לפתח פרויקטים ביטחוניים, ובמסגרת הזו התגלו אנשים מוכשרים. הצבא סיפק הכשרה ראשונית ועורר את יצר הסקרנות הבסיסי. זה יתרון שאין בשום מקום אחר בעולם".
איך השתנה ההייטק בעשרים השנים האחרונות?
"הסטארט אפיסטים של שנות ה-90 והאלפיים היו הרבה יותר נועזים ורעבים. היום המציאות שונה. יש פחות עידוד להקים סטארט אפים ועלויות השכר עלו בצורה מטורפת. צעיר שהשתחרר היום מהצבא – אין לו תמריץ להקים סטארט אפ. הוא הולך לעבוד בגוגל או בפייסבוק. החברות האלו רוצות לקלוט את הצעירים כדי שהסטארט אפ שלהם יגיע מתוך החברה. בחברות האלו יש היום מרכזי פיתוח, והרבה יותר קל בסביבה תומכת כזו מאשר להקים סטארט אפ לבד".
נשיא התאחדות התעשיינים, ד״ר רון תומרצילום: יח"צנשיא התאחדות התעשיינים, ד״ר רון תומר מוסיף, כי לאורך כל המשברים שחווינו כחברה, עוד מימי היישוב בארץ ישראל, התעשייה הישראלית תמיד הצליחה להגיב מהר, להתאים את עצמה ולספק את הפתרונות שהוציאו אותנו מהשעות הכי קשות. "במאה השנים האחרונות התאחדות התעשיינים תמיד היתה שם כדי לאפשר לתעשייה את התנאים לפרוח ולצמוח מהמשברים ולתווך בין צרכי המשק לפתרונות היצירתיים של הייצור הישראלי. גם היום, מאה שנים אחרי שראשוני התעשיינים הקימו את ההתאחדות קיבלנו תזכורת חשובה עם מגיפת הקורונה שהדגישה בפני כל העולם כמה קריטית העצמאות היצרנית לחיים של כולנו״.
לשדרג טנק ממלחמת העולם השנייה
גאוות ההייטק גרמה לנו אולי לשכוח שישראל היא מעצמה לא קטנה גם בענף התעשיות הביטחוניות. תואר שאותו היא קטפה אחרי עבודה קשה של שנים וחשיבה מחוץ לקופסא. "אחד היתרונות של הצבא הישראלי הוא שירות המילואים", מאבחן תת אלוף (במיל') אברהם בר דוד, לשעבר יו"ר פורום הרק"ם בהתאחדות התעשיינים שתפקד גם בתור מנכ"ל ומנהל של מספר חברות בתעשייה הצבאית, בהן תמוז. "רבים מהמילואימניקים עובדים בתעשייה, ויודעים את הצרכים הצבאיים. הם יודעים לבקש וליישם בעיות בשטח ולהביא את הפיתוח לרמות הרבה יותר גבוהות. פעם גם היה נהוג לערוך מפגש בין התעשיות הביטחוניות ומפקדי החילות, שפירטו מה בדיוק חסר להם".
סיפורה של התעשייה הביטחונית בישראל מתחיל עוד לפני קום המדינה, כשהחלוצים נאבקו למען הקמת המדינה ויצרו בסתר אמצעי לחימה קלים. עם הקמת המדינה, ישראל התחמשה בעיקר באמצעות ייבוא נשק ממלחמת העולם השנייה. "עד שפיתחו את רובה העוזי בשנות ה-60, הרובה הדומיננטי היה רובה צ'כי בשם מאוזר K98. צה"ל השתמש בנשק הזה וניסה במקביל לקנות רובים השוק החופשי".
במשך שנותיה הראשונות של המדינה, נכנסה ישראל למערכות צבאיות בכוחות ארטילריים דלים ומיושנים. בניגוד למדינה הצעירה, שהתמודדה בין היתר גם עם אמברגו נשק של מדינות המערב וארצות הברית, המדינות האויבות היו מצוידות היטב באמצעי לחימה רבים ובהכשרה צבאית שקיבלו מהבריטים ומהסובייטים.
המהפכה שהצעידה את ישראל קדימה והפכה אותה למעצמה ביטחונית עצמאית התרחשה אחרי מלחמת ששת הימים. "הצבא אסף שלל רב מאוד של אמצעי לחימה. הבעיה שזה היה נשק מסורבל וקשה לתפעול. הוא לא היה מוכר לחייל הישראלי, אז נדרשו שינויים מהותיים".
6 צפייה בגלריה
יכולת הפיתוח של התעשייה הבטחונית היא מאוד גבוהה - בין שליש לחצי מזמן הפיתוח במערב.
(צילום: דובר צה"ל)
הגדולה של התעשייה הביטחונית, מסביר בר דוד, הייתה היכולת לא רק לפתח אמצעי לחימה חדשים, אלא בייחוד לשדרג מערכות קיימות. "כמו למשל לקחת את התותח הרוסי ולשים לו את הגלגלים של התותח הצרפתי. או לקחת את טנקי השרמן ממלחמת העולם השנייה ולהחליף להם קנה, מנוע ומערכת היסעים ולהפוך אותם לטנקים אחרים לגמרי. צה"ל בעצם לוקח את מה שיש, מתאים אותו לחיילים והופך אותו למשהו אחר לגמרי".
למה לשדרג אמצעי לחימה ולא להשקיע בפיתוח חדשים?
"בשוויץ אולי יש זמן לחשוב ולפתח אמצעי לחימה. בישראל אין זמן. לדאבוני הגדול תדירות המלחמות בישראל היא גבוהה. יש צורך ללמוד לקחים מהר, ליישם את הכל במהירות ולהיות כל הזמן צעד אחד לפני האויב. השדרוג היה צו השעה. כמובן שבמקביל פיתחו אמצעי לחימה כמו העוזי והמרכבה, אבל השדרוגים היו מאוד משמעותיים וחשובים".
בשנת 1973, אחרי מלחמת יום כיפור, התעשייה הביטחונית עשתה צעד נוסף והחלה לשווק את מרכולתה גם מעבר לים בקרב צבאות העולם. "התעשייה הביטחונית לא הייתה יכולה להתקיים אם היא הייתה עובדת רק בשוק המקומי. היא הייתה מספיק נבונה לפרוץ לשווקים חדשים, ולמכור למדינות שלא מאיימות על ביטחונה של ישראל".
איך נראית התעשייה הביטחונית היום?
"התעשייה מפתחת היום דברים שלאחרים אין. יכולת הפיתוח שלה היא מאוד גבוהה - בין שליש לחצי מזמן הפיתוח במערב. השלב מהדרישה ועד הפיתוח הוא מאוד מהיר. יש היום מדינות שנמצאות בקו ראשון של עימות ואנחנו יודעים לשדרג להם את אמצעי הלחימה. התעשיות הישראליות יודעות היום להציע שדרוגים מותאמים. זו הסיבה שהיא מובילה בתחומה מול תעשיות ענקיות אחרות בכל העולם".
מישראל מתייבשת למעצמת ווטר טק
רבים אולי לא יודעים, אבל בעשור האחרון ישראל הפכה למעצמה גם בתחום המים, כל זה תודות למפעלי ההתפלה השאפתניים שהחלו את דרכם בתחילת שנות האלפיים. "בשנת 2000 ראש הממשלה אריק שרון ראה את הנולד. הוא דיבר על מחסור במים כבעיה קיומית במדינת ישראל. מעט פוליטיקאים חשבו כמוהו לטווח הרחוק. בזכותו החלו להקים את מתקני ההתפלה", מספר דיויד מיולגאי, מנכ"ל אומיס מערכות מים, המפעילה את מתקן ההתפלה בחדרה.
רובנו נולדנו לתוך מציאות של מחסור במים. שיננו כבר בגן סיסמאות כמו "חבל על כל טיפה" או "ישראל מתייבשת" ועקבנו בדאגה אחר מפלס הכנרת. בזכות מתקני ההתפלה - הראשון הוקם באשקלון בשנת 2005 - הילדים של היום לא חיים את תחושת המחסור התמידית במים.
תוך שנים ספורות, בזכות מתקני ההתפלה השאיבה מהכנרת פסקה לחלוטין וכ-80% מהמים לתצרוכת ביתית מגיעים כיום מ-5 מתקני התפלה "ועוד שניים בדרך – שורק 2 הגדול שנמצא בבנייה ויהיה בעל כושר התפלה של 200 מיליון קוב, ומתקן נוסף בגליל המערבי שנמצא כיום בהליך מכרזי". מיולגאי מספר כי כושר ההתפלה בישראל עומד היום על 600 מיליון קוב לשנה. "והיד עוד נטויה. ב-2018 יצאה החלטת ממשלה שעד שנת 2030, כושר ההתפלה יגיע ל-1.1 מיליארד קוב".
איך ישראל הצליחה להפוך תוך 15 שנים ממדינה עם מחסור חמור במים למעצמה עצמאית בתחום?
"הכל נעשה בצורה יעילה, שקטה ומתוכננת, בלי רעש וצלצולים. עד שזה לא נעשה – לא ממש דיברו על זה. נתנו לזה לקרות וזה פשוט עבד. ברגע שמתקני ההתפלה הפכו לעובדה מוגמרת וישראל הפכה להיות עצמאית, היה יותר קשה למצוא סיבות למה לא צריך את מתקני ההתפלה".
ישראל לא רק הייתה חלוצה בתכנון ובהקמה של מגה מתקני התפלה שפתרו את המחסור החמור במים, היא גם הפכה לשחקנית משמעותית בתחום ההתפלה והווטר טק. "ישראל ו-IDE, החברה שמפתחת את מתקני ההתפלה, נחשבות למובילות בתחום המים וגם בתחום הקולחין - ישראל ממחזרת 85% מהביוב שלה והופכת אותה מים לחקלאות. חברת IDE הקימה מתקני התפלה בכל העולם, בין היתר בסין, בהודו ובאמריקה. אנחנו כל הזמן חושבים על פיתוח טכנולוגיות חדשות בתחום, בין אם זה תהליכים ומוצרים יעילים יותר, ברזים חכמים, ניטור מקורות מים וכניסה לתחומים חדשים כמו טיפול במי מכרות. הפיתוחים בתחום הזה הם בלתי מוגבלים".
בשיתוף התאחדות התעשיינים
פורסם לראשונה: 11:56, 18.11.21
