בית משפט השלום חייב לאחרונה את רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) להחזיר כשני מיליון שקל שגבתה ביתר מחברה שחכרה ממנה קרקע בעיר, עקב ניצול זכויות בנייה שהתווספו בתוכנית משביחה שיזמה.
יזמית הבנייה "נופי שפע" רכשה ב-2002 זכויות חכירה במרכז מסחרי ברחוב שמגר בירושלים. לאחר מכן היא יזמה שינוי ייעוד של המקרקעין, כדי שתוכל לבנות שכונת מגורים. בעקבות זאת, אושרה ב-2005 תוכנית בניין ערים שהוסיפה שטחים וזכויות בנייה, וחייבה להקצות שם שטחים ציבוריים ומבני ציבור. בהמשך, חתמה היזמית על התחייבות לעירייה לבנות בשכונה מקווה ובית כנסת בעלות 1.75 מיליון שקל.
בעקבות אישור התוכנית החדשה שילמה היזמית לרמ"י דמי היתר של כ-9.4 מיליון שקל, אבל בהמשך התקבלו שתי השגות שהגישה לשמאי הממשלתי על התחשיב. השמאי קבע כי היה מקום לנכות משווי הקרקע את ההוצאות של היזמית על הקמת מבני הציבור ולחשב את דמי ההיתר – שנגזרים משווי הקרקע – לאחר ההפחתה. המשמעות היא כי לפי החלטת השמאי, רמ"י הייתה צריכה להחזיר ליזמית כ-1.1 מיליון שקל.
אלא שרמ"י סירבה לפעול לפי הכרעת השמאי, ולפיכך היזמית הגישה נגדה תביעה. הטענה המרכזית שלה הייתה כי רמ"י לא הייתה רשאית להתעלם מהחלטת השמאי הממשלתי. נטען כי אם חשבה שהוא טועה היה עליה לנקוט בהליך משפטי אבל מאחר שלא עשתה זאת, היא הייתה מחויבת להכרעות שלו בהתאם לנהלים שלה עצמה. היזמית תבעה לפיכך להחזיר לה את הכספים ששילמה ביתר, כולל מע"מ והפרשי ריבית והצמדה.
בתגובה, טענה רמ"י בין היתר כי החלטות השמאי לא מחייבות אותה כיוון שהן מנוגדות לנהלים שלה, והיא לא צריכה להפחית דמי היתר ולפגוע בקופה הציבורית רק משום שהיזמית התחייבה לבנות עבור העירייה מבני ציבור.
אבל השופטת אפרת אייכנשטיין שמלה קיבלה את העתירה. היא קבעה כי היזמית פעלה לפי "כללי המשחק" שרמ"י הכתיבה, והגישה השגות על השומות שלה לשמאי הממשלתי שהוסמך לקבוע את שווי הקרקע לצורך דמי ההיתר. רמ"י לא קיבלה את ההחלטות שלו אבל לא עשתה שום דבר בנושא, ולא טרחה לנקוט באיזשהו הליך משפטי או אפילו לפנות למחלקה המשפטית שלה.
"לטעמי, וכך אני קובעת, אין מדובר בהתנהלות תקינה של הרשות", כתבה השופטת. "קביעת השמאי הממשלתי מחייבת את הרשות, וככל שסברה כי אין היא מחויבת בתוצאות ההליכים וההשגות, היה עליה לנקוט הליך משפטי מתאים על מנת להיחלץ ממסקנות הקביעה בהשגות, אך בהיעדר הליך שכזה, היא מנועה מלהעלות טענות בעניין זה".
היא הוסיפה כי גם לגופו של עניין היא לא סבורה שהיה מקום להתערב בהחלטת השמאי, שכן המטלה שהציבורית שהוטלה על היזמית נקבעה במסגרת התוכנית ולא מדובר במטלה שהתנדבה לבצע.
בסיכומו של עניין העתירה התקבלה ורמ"י חויבה להחזיר ליזמית 1,931,893 שקל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 140 אלף שקל.
• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעת: עו"ד רוני דובר
• ב"כ הנתבעת: עו"ד יעל רוד-סליטן מפרקליטות מחוז ירושלים-אזרחי
• עו"ד אליהו עמר עוסק בדיני מקרקעין
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין
